לאמר לך את האמת ליבראלי?
רק מהכינוי שבחרת לעצמך אני קצת מסוייג מלענות, מחשש שזה סוג של טריגר...אבל אני אלך כנגד התחושות שלי.
השאלות שלך הן שאלות מוצדקות וראויות, בשביל לענות עליהן עלינו להבין קודם מה בדיוק מהות האדם בעולם, אני מצטער שתשובתי תהייה מכיוון הדת - כי שם אני נמצא ואני מדבר בתור בעל תשובה כלומר אני בחרתי ובוחר כל יום בחלקי במקומי, ואני אומר זאת רק בשביל שתבין שדברי אינם נאמרים מתוך הכרח או מנטרה שלומדתי מילדות
ליבראלי,המאבק הטהור של האדם ביסודו הוא הבחירה, אנחנו חלק מתהליך של תיקון, ברמה הפרטנית תיקון עצמי (תיקון המידות), וברמה הגלובאלית תיקון הבריאה (העלתה ברמה הרוחנית).
זה כל הסוד בחירה, בין טוב לרע, בין נכון לפסול, בין מוסרי ללא, בין אם ללכת בדרכי הדת או לא, עד רמת ה-מה נאכל עכשיו. הכל בחיינו בחירה.
מתוך ההבנה הזו מסתעפות רמות שונות של בחירה, בחירות גשמיות (נפש), בחירות שכלתניות (שכל), ובחירות אמוציונליות (רוח) שהן אינן טהורות לגמרי, כלומר גם בבחירה שכלתנית יש מרכיב גשמי ואמוציונלי רק פחות יותר.
היהדות מתיחסת לכל השלשה כאל מכלול שמצריך איזון - וזאת בניגוד לדתות אחרות ולגישות מדעיות שכלתניות (כמו פסיכולוגיה) זה הסיבה למשל שברוב המצוות ביהדות אתה תמצא גם מרכיב שכלתני גם מרכיב הנאתי (פיסי) וגם מרכיב רוחני (רגשי) למשל אכילה:
-הברכה לפני האכילה (שהיא קצרה) היא שכלתנית - דחיית סיפוק, שליטה בתאוות
-האכילה עצמה היא הנאתית (כן מותר ואף מצווה להנות ביהדות
) ורוחנית, למרות שגם בה יש מימד של שליטה, אומרים לנו לא להפריז אבל מסיבות בריאותיות ובשביל למנוע מיאוס למשל תנסה לאכול יום שלם דבש - שבוע - חודש, באיזה שהוא שלב לא תוכל להסתכל עליו (אישית אני נשבר אחרי כמה כפות של דבש ברצף...אבל זה אישית)
-והברכה הסופית שוב חוזרת לרמה השכלתנית והרוחנית.
הגישה הפסיכולוגית מתיחסת רק לצרכים - לרגשות ולתאוות ונוגעת במקצת בשכלתניות (ברמת דחיית סיפוק, שחרור תראומה וכד') לכן היא חלקית וחסרה ואינה נותנת מענה לבעיות לטווח רחוק - למרות שהיא כלי מאוד יעיל כשמשתמשים בה כחלק ממעגל מאוזן גדול יותר
עכשיו בנוגע לספקותיך ושאלותיך, קודם כל אתה יכול להרגיש שקט עם עצמך, ספקות תמיד יהיו גם בליבם של הגדולים ביותר מהסיבה הפשוטה שזו הדרך היחידה לאפשר בחירה - אם אין ספקות - אין גם בחירה, כך שלשאול שאלות זוהי מצווה.
ונכנס יותר למה ששאלת...ראשית אינך חייב את הדת בכדי להיות מאושר ומסופק, אושר וסיפוק הם רגשות, הדת לעומת זאת היא כלי - "מדריך" כיצד לחיות יותר טוב ויותר
נכון למרות שיש מקומות שגם הדת מפריזה (החמרות מול הקלות).
אתה יכול להיות מאושר ומסופק גם ללא הדת, אבל דרך הדת (בהליכה נכונה בדרכי הדת ולא בצורה עיוורת וקיצונית) תוכל להשיג מטרות אלו בצורה רציפה יותר ומהירה יותר.
כפי שכבר ראינו למעלה פסיכולוגיה אכן מסתכלת בצמצום, אך למרות שיש היררכיה ברורה (שידועה לך) בין נפש,רוח ונשמה הדגש העיקרי ביהדות הוא האיזון ביניהם ולאו דווקה ההיררכיה, עודף שכלתנות אינו טוב בדיוק כפי שעודף בהמיות אינו טוב.
אני לא יודע מה הקשר שלך לדת, אבל לא ראיתי שום דבר קל בדת, אם כבר החיים קשים יותר בדת לא סתם אומרים "עול מצוות" אבל זאת מכיוון שהיהדות ביסודה חותרת לתיקון ורוממות של הבריאה כלומר היא אינה דוגלת בפאסיביות, ושינוי הוא בדרך כלל קשה כי הוא מצריך הסתגלות וויתור שהם קשים מאוד לתפיסה הבסיסית שלנו בני האדם.
והדת היא אכן בריחה, היא בריחה מאשלייה, אשליה שבה החומר הוא העיקר הדת היא הבנה שהצורה היחידה להיות חופשי - בן חורין היא כשאינך כפוף לשום דבר פרט לבורא עולם, לא לשום אדם ולא לשום תאווה, ואם תשים לב ביהדות ישנן דרגות לאמונה
-יראה מהשם (פחד)
-יראת השם (כבוד)
-אהבת השם
-והאחרונה היא עבד לשם, שמתוך אהבה אתה הופך את עצמך לעבד של השם.
הגבוה מכולן היא בחירה מתוך חופש לעבוד את השם בצורה מלאה - ברגע שנבין זאת נבין שבעצם כל השאר שמוגדר כ"חופש" הוא בעצם שיעבוד למשהו פחות וחסר בין אם ממון,שררה/תפקיד, או חפץ (למשל דירה) כל אלו ואחרים כובלים אותך הם אינם משחררים אותך.
"פשוט אנחנו חיים ואז...מי אומר בהכרח שזה נכון?" - כולם יגידו לך שזה נכון אבל אף אחד לא יוכל
לאמר לך שזה נכון, לזה תצתרך להגיע לבד, זוהי תובנה נבנית ולא תובנה מועברת, אחרים יוכלו ללמד אותך, להדריך אותך אפילו ללוות אותך ולחזק אותך אבל הם לא יוכלו לתת לך את התשובה הזו - את זה כל אחד ואחת צריכים להשיג לבד, ועל כך צר לי שאיני יכול לעזור בחלק הזה
בנוגע לשאר אני יכול לאמר לך הרבה סיבות ל"למה..." ואנשים כאן שחכמים ממני יוכלו לתת לך אף יותר סיבות אבל זה לא באמת משנה דת היא בחירה, אף אחד לא יכול להכריח אותך להיות או לא להיות דתי, בכלל לדעתי כולם דתיים פשוט חלק יותר וחלק פחות חלק מודעים יותר וחלק פחות.
הכל מסתכם בבחירה.
ודרך אגב אני לא מבין מי אמר לך לא ללמוד? לא להרוויח כסף? ולא להנות? לא כל אחד נועד לשבת 15 שעות ביום וללמוד תורה יש כאלו שיעודם הוא בשינוי חברתי לטובה, בשינוע כלכלי של מוסדות לטובה וכן הלאה אנחנו רואים זאת בבירור בשבטי ישראל אצל יששכר וזבולון, האחד לומד בשביל שניהם והשני מפרנס בשביל שניהם.
בנוגע לסוף, מה אתה צריך? אתה (ולא רק אתה כולנו) צריך את שניהם הם לא סותרים אחד את השני, כפי שראינו לפני כן, הדת היא כלי ופסיכולוגיה היא כלי, ואנחנו צריכים לדעת להשתמש בשניהם בשביל לתקן את חיינו ולהתחזק.
אבל דבר אחד אתה כן צריך לעשות, והוא להפריד בין מצווה לשכר, למרות שיש טעמים רבים להנחת תפילין למשל עליך להניח תפילין כי זו המצווה השכר (בעולם הזה ובעולם הבא) הוא בונוס.
ואולי כדאי שתבדוק את התפילן שלך והמזוזות בבית -לפחות את הראשית (לא חובה - אלא עצה).
ובנוגע לשורה האחרונה שלך, שוב אף אחד לא יכול לאמר לך, רק אתה יודע מי אתה ומה אתה, מה שכן הדת כפי שראינו אצל יששכר וזבולון מכילה מקום לכולם, אולי השאלה שאתה צריך לשאול היא
מה מקומי בדת? במקום הם זה בכלל נכון בשבילי...סתם מחשבה.
בהצלחה ליבראלי, ולשם התחלה אם היתי במקומך היתי מתרכז בלמצוא את הטוב מסביבי (בתחום האמונה) ומתחיל להתעלות בדרגות משם.
תחזיק מעמד ידידי, אנחנו פה
