הנחת הבסיס של הקשבה אינה מתיישבת לי
וביותר מדרך אחת.
[אבל אולי אני מפספסת את כוונתך לחלוטין.. האם עסקת ברשומה ספציפית בתחום הקואוצ'ינג? אם כן - אזי הערותיי אינן קשורות לתחום זה אלא מכוונות להקשבה בכלל.]
"אתחיל בהנחת בסיס - להקשבה יש רק מטרה אחת.
מטרת ההקשבה של אדם היא להעביר, יותר מאוחר, מסר לאחר."
ראשית, להקשבה יכולות להיות מטרות רבות, כגון: למטרת הבנתו של מסר המועבר אליי, למטרת הנאה (מהסיפור, מהמוסיקה, מהרגשות המועברים וכו'.), 'להיות אוזן קשבת' ולתת למישהו אחר להתבטא ללא הפרעה, ועוד.
הקשבה יכולה להיות גם 'התחנה האחרונה' ולא רק 'תחנת ביניים' או 'תחנת ממסר'. המסר יכול להשאר עימי מבלי להיות מועבר לאחר (כדוגמת סוד), או הקשבה ללימוד עצמי, למשל.
לדידי, הקשבה נעשית גם בדרכים שאינן בהכרח מביאות לדיאלוג מילולי או תנועתי (במכוון או שלא). זהו מנעד רחב שאינו קשור באופן ישיר לקיומה או אי קיומה של מערכת יחסים. (אולי זהו המקום אליו אתה מכוון פה: "המקום הזה הוא קדום ועמוק יותר מהמקום בו מופעלת השיחה המילולית").
בנוגע לרשומה השניה, מסכימה איתך בנוגע ליעילותה של שאלה בדרך החיוב מול שאלה על דרך השלילה. שאלה מכוונת בפשטות וחפות נראה לי שתְּפַתֵחַ פעולה פרואקטיבית וקלה יותר לביצוע.
