הקראטה והניהול

alex2

New member
הקראטה והניהול

בעקבות האימון של סנסאי שי אתמול בערב, ניתן היה למצוא קווים מקבילים רבים בין יסודות הניהול ויסודות הקארטה, מומלץ למי מבנינו שעוסקים בניהול להתאמן בקארטה, מאחר והאימון משפר את היצירתיות המודעות ובעיקר את הרצון להצליח. נקודה נוספת למחשבה היא בניהול מו´מ ניתן לראות אותו מזוויות של רנדורי, אסטרטגיה, נקודות עוצמה, כבוד הדדי. למי מבנינו העוסקים בניהול או במו´מ אשמח אם תגיבו להודעה.
 
מי לא עוסק במו"מ

לכל בני האדם מאחר שהם חיים בחברה יש דינימיקה עם אנשים אחרים וכן אני מסכים איתך, אומנויות לחימה אכן עוזרות להתמודדות בחיים היום יומיים כי הם מראה אותנטית של החיים וכל הקשיים שלהם זה אחד הדברים היפים באומנויות לחימה! אבשלום
 
לאלכס - אומנות לחימה כדרך חיים.

קודם כל, ברוך הבא לפורום
, אני תמיד שמח לראות עוד חבר מהדוג´ו שמצטרף לפורום. לגבי האימונים וההשלכה שלהם או יותר נכון האנלוגיה שלהם לחיינו: פעם חשבתי שהחיים זה כמו קראטה, היום אני יודע שהחיים זה קראטה! בכל מה שאנו עושים ניתן למצוא ולתת פיתרונות מהאימונים בדוג´ו ומחיי הקראטה, כל אחד בתחומו: תלמיד בבי"ס, חייל בצבא, אדם עובד (ונשוי עם ילדים...). לא סתם אומרים שאומנות לחימה היא דרך חיים! האימונים בדוג´ו מכשירים אותנו בצורה זו או אחרת לחיי היום יום (והכוונה לא רק להגנה עצמית בחיי היום יום). הנחישות, יכולת ההתמודדות, שמירה על "ראש פתוח" ויכולת חשיבה במצבי לחץ (ראנדורי למשל), מי שלא זז - חוטף, "לא להיות שם" - כל הדברים הללו, ועוד רבים נוספים,מכשיירם אותנו להתמודד עם - ראיון עבודה, סיטואציה לא נעימה עם מורה בבי"ס או עם עמית בעבודה, יכולת קבלת החלטה חשובה בחיים בכלל, והבנה של מהות הדברים. כמובן, שכל זה נובע מהבנה של הקראטה והאימונים, והשלכתם על חיינו. כמו שקאנצ´ו אומר - הרמה הכי גבוהה שניתן להגיע אליה באומנות לחימה זה הבנה, והבנה מתבטאת בין השאר בראיה של האימונים כחלק בלתי נפרד מהדרך חיים שכל הזמן מזכירים! לא משנה מה הפז"ם, או מה הדרגה - הכי חשוב זוהי ההבנה שהגעת אליה: אומנות לחימה = דרך חיים. אשריך שהגעת לתובנה ולהבנה הזו בשלב כ"כ מוקדם באימוניך
 

שיקה

New member
הקרב במובן הרחב

כל אקט של לחימה או עימות לא מתחולל בין הלוחמים עצמם. הלחימה האמיתית מתקיימת בין המוחות של המצביאים. האסטרטגיה של הקרב הוא אבי בנין הכוח. ראשית של המצביא ללמוד אל היריב. ללמוד היטב. ללמוד את מיקומו, את פרישתו בשטח, את יתרונותיו ואת חולשותיו, את פגיעותו ואת עוצמתו, את אורך הנשימה שלו ואת נכונותו להקריב. אחר כך על המצביא ללמוד את אותם הדברים בדיוק עליו עצמו. בניתוח איזמל חד וקר, חף מכל האדרה עצמית או הדבקות למיתוסים. על המצביא להבין עד תום מהי סיבת הקרב ומהי המטרה אותה הוא רוצה להשיג. כמו כן, עליו להחליט מהו הקורבן שהוא מוכן להקריב תמורת מטרה זו. ואז עליו לתכנן את הקרב תוך הצמדות לכל העקרונות האפשריים - דבקות במשימה, ניצול הכח, ניצול תורפת היריב, עורמה ותחבולה, עבודה שיטתית, הפתעה, לדעת מתי ללחוץ ולדעת מתי להרפות, יצירתיות ושמירה על צלם אנוש. עליו לשמור תמיד יותר מאופציה אחת לתגובה על סיטואציה מסוימת. עליו לתכנן מספר מהלכים לפנים (כמו בשח-מט) ולשמור על Open mind כדי לאלתר תוך כדי מהלך. ללא הגבלת הכלליות, אפשר לפסוק כי כל חיינו סובבים במעגלים של קרבות/עימותים (רובם לא לחיים ולמוות אך הם בהחלט מתאימים להגדרה של עימות או מאבק). רק לדוגמא אפשר להביא לחימת חיילים, מו"מ עם לקוח, מנהל-עובד, עובד-מנהל, מרצה-סטודנט, הורה-ילד, מורה-תלמיד, פקיד-אזרח, שכן לשכן, אמיר-אבי, ועוד ועוד. אלה, אגב דוגמאות של קרבות אחד-לאחד. ישנם מאבקים של אחד מול רבים או רבים מול אחד או אחד מול משהו מופשט (מנהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים, מס הכנסה, צבא ההגנה לישראל). עכשיו תקרא את מה שכתבתי ובמקום מצביא תכתוב "ניהול" או "מו"מ" או "מכירות" (גם בזה התנסתי פעם ולאור ההתנסות הזו הרנדורי שלי -בקראטה- השתפר פלאים). ומה שנכון במעבדת הדוג´ו על מזרון הניסויים, הוא בבחינת קל וחומר לחיים מחוצה לו. (-) שי
 

חובבן

New member
לא כל דבר בחיים זה עימות

רב היחסים בחיים (שלי) הם של שיתוף פעולה: עם חברים לעבודה, עם המורים, התלמידים וכו´. אני חייב להסכים לגבי מס הכנסה ...
 

שיקה

New member
זהו אחד הפתרונות...

זהו אחת הפתרונות הטובים ביותר לעימות. יש לזכור כי עימות אינו תמיד מאבק. עימות זה לעמוד מול מישהו או משהו. אחד הדרכים לפתור או לנהל את העימות הוא לרתום את כל הכוחות למען מטרה אחת כך שכל הצדדים יוצאים נשכרים. זהו מהותו של שיתוף הפעולה. אבל כשהדבר לא יוצא אל הפועל ? נוצר מאבק. ניצול הידע שרכשנו באומנויות לחימה כדי למנוע את המאבק הוא הביטוי הנשגב ביותר של תמצית אומנות הלחימה.
 
מאמר על ניהול "רך"

באתר המרכז הישראלי לטאי-צ´י יש מאמר מענין שקשור (גם) לנושא הזה.
 
למעלה