הקפצת שרשור:
פותחת הודעה חדשה, כי השרשור נדחק למטה וההדועות לא מקפיצות אותו. משתייך לשרשור שהתחיל vca על מטופלת בת 11 עם כאבי בטן. בהודעה שלא הקפיצה כותב vca: • המשך טיפול ושאלה הורמונאלית לא הייתי כאן מספר ימים ורציתי לעדכן לגבי המטופלת. דיברתי איתם אתמול. הנערה סובלת פחות ופחות מכאבי בטן וכאילו הם מעולם לא היו. הבנתי כי הביקור במיון הילדים הפחיד אותה קצת וגרם לחיזוק הקשר עם אבא שלה - לפחות הרוויחו דבר אחד. בעניין הפחד הזה - נראה לי כי היא הבינה שהביקור במיון הוא לטובתה ונעשה למענה, דבר שיכול לכוון לגבי הערכה עצמית נמוכה ותפיסה עצמית שהסביבה לא מעריכה אותה מספיק. לאחר הביקור במיון היא חזרה לרופא הילדים שלה והוא המליץ לחכות עם המשך טיפול עד לתחילת השבוע. בינתיים היא נוטלת טיפות טראומיל לשיכוך כאבים וזאת בהמלצת המטפל של המשפחה שלהם. בינתיים הנערה לא חזרה אלי אבל בקולה ובגוון קולם של ההורים נשמע כי היא עברה שלב בהתפתחות שלה, מעין עלית מדרגה ויחד עם תחילת התפתחות מינית זה התבטא, ככל הנראה, בכאבי הבטן הללו. לנערה עצמה נתונים מרשימים: היא תמירה, נראית מצויין, אין לה דימוי גוף שלילי, לפחות ממה שאני הספקתי להבחין, היא חכמה ושנונה מאוד ויוצרת קשר מצויין עם הסביבה וההליכה שלה אינה מכופפת ומכווצת פנימה לכיוון הבטן. לסיכום ביניים - נראה לי כי שינויים פנימיים ומעברים בין תקופות ומדרגות חיים הביאו את כאבי הבטן הללו. נראה כי בעקבות השינויים הללו ההורים "התעוררו" והתאימו את עצמם, או לפחות ערים כעת יותר, למצב הילדה. לדעתי עוד אפגוש את הנערה. ושאלה: כיצד יש לנהוג בטיפול רפלקסולוגי בנערות כאלה במעבר על המערכת ההורמונאלית ? הנערה בתחילת ההתפתחות המינית שלה. תודה על ההקשבה והתמיכה. שבת שלום. ועונה freearth10 • הדוגמא הזאת מוכיחה רק: שמחלה זו האפשרות שלנו לשינוי. במקרה הזה המשפחה התעוררה והתאימו את עצמם. זה נחמד, ותומך אבל יש שינוי שצריך להעשות אצל הנערה, כי זו ההתמודדות שלה. אני הייתי תומכת כל טיפול אם רפלקסולוגי ואם תרופתי בתמציות פרחי באך או קריסטלים. לדעתי צריך לעבוד כאן על אלמנט העץ:כבד, כיס מרה, עיניים וגידים, כי המערכת ההורמונלית היא רק הטריגר לא הסיבה להתפרצות המכאיבה. אנא התייחסותכם.
פותחת הודעה חדשה, כי השרשור נדחק למטה וההדועות לא מקפיצות אותו. משתייך לשרשור שהתחיל vca על מטופלת בת 11 עם כאבי בטן. בהודעה שלא הקפיצה כותב vca: • המשך טיפול ושאלה הורמונאלית לא הייתי כאן מספר ימים ורציתי לעדכן לגבי המטופלת. דיברתי איתם אתמול. הנערה סובלת פחות ופחות מכאבי בטן וכאילו הם מעולם לא היו. הבנתי כי הביקור במיון הילדים הפחיד אותה קצת וגרם לחיזוק הקשר עם אבא שלה - לפחות הרוויחו דבר אחד. בעניין הפחד הזה - נראה לי כי היא הבינה שהביקור במיון הוא לטובתה ונעשה למענה, דבר שיכול לכוון לגבי הערכה עצמית נמוכה ותפיסה עצמית שהסביבה לא מעריכה אותה מספיק. לאחר הביקור במיון היא חזרה לרופא הילדים שלה והוא המליץ לחכות עם המשך טיפול עד לתחילת השבוע. בינתיים היא נוטלת טיפות טראומיל לשיכוך כאבים וזאת בהמלצת המטפל של המשפחה שלהם. בינתיים הנערה לא חזרה אלי אבל בקולה ובגוון קולם של ההורים נשמע כי היא עברה שלב בהתפתחות שלה, מעין עלית מדרגה ויחד עם תחילת התפתחות מינית זה התבטא, ככל הנראה, בכאבי הבטן הללו. לנערה עצמה נתונים מרשימים: היא תמירה, נראית מצויין, אין לה דימוי גוף שלילי, לפחות ממה שאני הספקתי להבחין, היא חכמה ושנונה מאוד ויוצרת קשר מצויין עם הסביבה וההליכה שלה אינה מכופפת ומכווצת פנימה לכיוון הבטן. לסיכום ביניים - נראה לי כי שינויים פנימיים ומעברים בין תקופות ומדרגות חיים הביאו את כאבי הבטן הללו. נראה כי בעקבות השינויים הללו ההורים "התעוררו" והתאימו את עצמם, או לפחות ערים כעת יותר, למצב הילדה. לדעתי עוד אפגוש את הנערה. ושאלה: כיצד יש לנהוג בטיפול רפלקסולוגי בנערות כאלה במעבר על המערכת ההורמונאלית ? הנערה בתחילת ההתפתחות המינית שלה. תודה על ההקשבה והתמיכה. שבת שלום. ועונה freearth10 • הדוגמא הזאת מוכיחה רק: שמחלה זו האפשרות שלנו לשינוי. במקרה הזה המשפחה התעוררה והתאימו את עצמם. זה נחמד, ותומך אבל יש שינוי שצריך להעשות אצל הנערה, כי זו ההתמודדות שלה. אני הייתי תומכת כל טיפול אם רפלקסולוגי ואם תרופתי בתמציות פרחי באך או קריסטלים. לדעתי צריך לעבוד כאן על אלמנט העץ:כבד, כיס מרה, עיניים וגידים, כי המערכת ההורמונלית היא רק הטריגר לא הסיבה להתפרצות המכאיבה. אנא התייחסותכם.
