הקפצת שרשור הכעס

כעס ולחימה

כעס (כמו פחד) יכול לגרום לאדם להגיב בצורה לא-פרופורציונלית לאיום. כעס יגרום לאדם להתקיף כאשר אינו מוכן לכך, בעוד שפחד ימנע מאדם להתקיף למרות שהוא מוכן לכך. כעס ימנע מאדם לחפש פתרון של שלום. כעס ימנע מאדם לוותר. יש שיטות בהן מלמדים להשתמש בכעס; יש גם שיטות בהן מלמדים ליצור כעס (יש טכניקות נשימה שמיועדות לזה). הבעיה בגישה זו, כמו שכבר ציינתי, היא שמי שלומד להכעיס את עצמו כדי לפתור בעיות של אלימות, יתקשה לשכוח את ההרגל הזה. הוא יכניס את הכעס לחייו, לכל פינה בהם - מגידול ילדיו ויחסיו עם אשתו ועד ניהול עסקיו ודרך נהיגתו בכביש. בצה"ל לימדו הרבה שנים "להתחרע", "להיכנס בכאב", להיות "אגרסיבי"; זה התחיל ביחידות מיוחדות וגלש לכלל הצבא. את התוצאה אנחנו רואים היום, ברמת האלימות הכללית מסביבנו.
 

nofaritrit

New member
זאת לא האוכלסיה שאני עובדת איתה

אם יש אלימות בקרב נשים לפחות ...היא בד"כ מופנית כלפי עצמן. ע"פ מה שאתה כותב אני מניחה שאלו הצדדים שאתה חווית כמטפל או כאדם. יש הרבה אלימות וכאב וסבל ופחד והמון דברים קשים וכאוטיים עם חלקם ובמצבים מסויימים חייבים והכרחי להכנס. בכל מיקרה שמחתי לקרוא את ההודעה שלך מכיוון שהבנתי שאני מסכימה עם הדברים שאתה אומר רק פחות עם הדרך.. יש אנשים שיש להם תקופות שלמות בחייהם שהם כועסים וזה שלב הכרחי נחוץ וחשוב. מי אנחנו שנאמר להם שזה לא נכון אם זה עדיין בדיוק הדבר הנכון בשבילם. תאמין לי שאנחנו חונכחנו על ברכי אותה תורה ואף אחד מהנוכחים פה אינו חובב אלימות ודוגל בה . אני מניחה שגם לטכניקה שיוצרת כעס (ואני לא מכירה אותה ) יש צדדים טובים. חלק מרמת האלימות הכללית היא הכחשה והדחקה של כעס וכאב במשך שנים והתייחסות אליו כאויב. תודה על דבריך המעניינים!!
 
הנחה שאינה במקומה

"ע"פ מה שאתה כותב אני מניחה שאלו הצדדים שאתה חווית כמטפל או כאדם." מה שכתבתי היה בתשובה לטאנקה. אני עוסק באמנות לחימה, היא יודעת על זה, ותשובתי מציגה את מה שמקובל לחשוב ברוב (אם לא כל) אמנויות הלחימה. כבר לפני 2,500 שנה כתב סאן-צה שמצביא נוח לכעוס ימיט אסון על עצמו, על חייליו ועל המדינה בכלל. אני לא בטוח למה את מתכוונת כשאת מדברת על אלימות וכעס; לדעתי מקור רוב האלימות בפחד, לא בכעס. הטכניקה שיוצרת כעס היא טכניקת נשימה מאוד פשוטה (ולכן לא אפרט אותה כאן, כי לדעתי היא מסוכנת) שגורמת לכעס ועצבנות. מי שלומד אותה כחלק משיט לחימה, לומד למקד את הכעס הזה כלפי אדם מסויים: היריב בקרב, או השופט בתחרות קאטות (לדמיין שאת הטכניקות בקאטה עושים על השופט). הצד הטוב בה הוא שכעס אכן נותן כוח. הצד הרע בה הוא שמי שלמד אותה והתרגל אליה, עלול לשכוח להפסיק.
 
הבהרה: "מקור רוב האלימות בפחד"

הכוונה לאלימות פיזית. לא לאלימות הכללית בחברה (צ'אפחות במקום להגיד שלום, נהיגה אגרסיבית, צעקות על כלום), אלא לאלימות פיזית בלבד.
 

nofaritrit

New member
אופס סליחה

לא ממש מצויינת בכל השירשורים האלו. ומכירה אומנויות לחימה מעט מאוד ...אני חייבת לציין שמה שכתבת מעניין מאוד. אני אישית לא ממש מתחברת לציטטות של אנשים ...מכיוון שכל החיים הם דואליות ואני מייד יכולה להבא לך ציטטה הפוכה שתהייה גם היא נכונה מאוד. אם זאת החוויה שלך לא אתווכח ואכבד אותה רק שלי אישית הציטוטים האלו לא מדברים ברמה החוויתית (אם כי הם מעניינים מאוד!) אלימות יכולה להיות תוצאה של כעס של שנים שהודחק, תחושת השפלה, כאב, בושה ועוד של מיני דברים אחרים. אבל אלו רק הגדרות של מילים והן באמת פחות חשובות. תודה על תשובתך המרתקת. דרך אגב...אם אני זוכרת נכון..אתה מתאמן באי קי דו עם זאב?
 
זו לא החוויה שלי.

מה שכתבתי על כעס בלחימה אינו החוויה שלי אלא הנסיון המצטבר של מאות ואלפי אנשים שעסקו באמנויות לחימה במשך אלפי שנים ובדקו מה עובד, מה לא, ומה התוצאות (והסכנות) של צורות אימון שונות. הענין אינו הציטוט אלא מהות הדברים: בלחימה, כעס גורם לטעויות. אני לומד כאן: http://www.taichi-chuan.com
 

nofaritrit

New member
היי דוד

מעניין. הייתי בכמה שיעורים אצל אוהד קדם באזור השרון. אבל לא החזקתי מעמד.. אני אישית לא מצליחה ללמוד מניסיונם של אחרים ברמה העמוקה. ואני חוזרת ומדגישה שאני לא מבינה כמעט כלום באומנויות לחימה ..אני מניחה שאימון באומנויות לחימה יכול לגרום לתובנות גופניות משמעותיוית לגבי כעס רגשות ודברים אחרים.
 
יש הבדל גדול בין ללמוד מנסיונם של

אחרים לבין לסמוך על נסיונם באופן עיוור. את אוהד קדם פגשתי פעם או פעמיים, לא יצא לי להכיר אותו ואינני יודע איך הוא מלמד. כל המורים שאני מכיר נותנים לתלמידיהם לחקור באופן עצמאי את התחום, אבל הם כן תוחמים את שטח החקירה; לדוגמא מראים תרגיל כלשהו, ואח"כ נותנים לתלמידים לגלות - מתוך התרגול המעשי - את הדרך הטובה ביותר לבצע אותו. דרך זו יכולה להיות זהה לכולם או שונה מאדם לאדם, תלוי בתרגיל, בשיטה, במורה ועוד. בשני משפטים הבאים יש קאץ': 1. נסיונם של אחרים הוא דבר חיוני, אחרת אצטרך לגלות הכל בעצמי. 2. את מה שלא גיליתי בעצמי, אינני יכול באמת לדעת. דוגמא: אני יכול לשמוע כמה יפה פטרה, אבל עד שאגיע לשם לא אדע באמת. בעיה: אם אינני יודע איפה פטרה, או מה הסכנות בדרך אליה, איך אגיע לראותה בעצמי? מורה טוב הוא כזה שיראה את הדרך (לפטרה, ליכולת טיפול, ליכולת לחימה, להארה רוחנית...), תלמיד טוב הוא זה שילך בדרך הזו ולא יתברבר בשטח. יש מעט מורים טובים. כתבת: אני מניחה שאימון באומנויות לחימה יכול לגרום לתובנות גופניות משמעותיוית לגבי כעס רגשות ודברים אחרים. אמנות לחימה, מטבעה, עוסקת במצב קיצוני, שבו גם הרגשות מגיעים לרמות קיצוניות. המצב בו עוסקת אמנות לחימה הוא עימות; והגורמים המניעים לעימות הם בד"כ פחד ו/או כעס. אי-אפשר לעסוק בלחימה בלי לעסוק בכעס ובפחד, שהם הרגשות המשמעותיים ביותר בלחימה.
 

nofaritrit

New member
לגבי פטרה

אין כל רע מהתברברות בשטח ...וטעויות לפעמים הם השיעורים והמורים הכי טובים שלנו. זאת שאלה פילוסופית וכל הדיון הזה הוא כזה . לא הכל לינארי והטוב והרע הוא לא כל כך ברור ...אם היה כל כך ברור אז על מה ולמה כל הדיון הזה. אבל מיציתי את הדיון הזה (אני מקווה)...אני למדתי מדבריך אני מקווה שמשהו ממה שאמרתי בכל זאת עורר אצלך שאלות ותהיות...
 
התברברות בשטח

קולומבוס חיפש את הודו וגילה את אמריקה. התברברות בשטח אכן יכולה להביא לגילויים חשובים. מצד שני, היא עלולה גם להביא להסתובבות סחור-סחור במקום שאין לך שום סיבה הגיונית להישאר בו, מלבד זה שאינך יודעת איך לצאת משם. אם לא אכפת לך איפה אתה נמצא, לא משנה שהלכת לאיבוד. אם אתה מנסה להגיע לאנשהו, זה סיפור אחר... מורה טוב נותן לתלמיד להתברבר בשטח, לפי גבולות שיטתו; אבל מספיק קרוב לדרך, כדי שאפשר יהיה לחזור אליה. לפעמים הדרך מתל-אביב לרמת-גן צריכה לעבור דרך מטולה, אבל אם אין לך מושג איפה תל-אביב, איפה רמת-גן, ואיך אפשר לעבור בביטחון את כביש מספר 4 בלי שידרסו אותך בדרך, כדאי שתמצא מורה שאפשר לסמוך עליו. ניוטון אמר: "אם הרחקתי לראות הרי זה בגלל שעמדתי על כתפי ענקים". מוצארט לא היה צריך להמציא את הפסנתר, או את ההרמוניה, או את התווים; עשו את זה לפניו, והוא השתמש במה שגילו אחרים והוסיף על כך. פיקאסו לא היה צריך להמציא את הפרספקטיבה, או הקומפוזיציה, או את צבעי-השמן או אפילו את הקנבס וכן-הציור; עשו את זה לפניו, והוא השתמש במה שגילו אחרים והוסיף על כך. זה לא אומר שניוטון לא היה צריך להשקיע מאמץ וללמוד מתמטיקה, או שמוצארט לא היה צריך לתרגל סולמות על כינור ופסנתר (קלאוויר), או שפיקאסו לא היה צריך ללמוד איך לעשות רישום נאטורליסטי; לימוד מסוג זה הוא "גילוי מחדש" של מה שגילו אחרים. אבל גילוי מחדש של מה שגילו אחרים, כשהם אומרים לך איפה לחפש, חוסך לך הרבה חיפושים. נסי לנתק את העכבר מהמחשב. מישהו חשב שצריך למצוא דרך לתקשר עם המחשב, והמציא את העכבר. אפשר כמובן ללמוד על מחשבים ולמצוא דרך לעבוד בלי עכבר; אפשר גם להמציא בעצמך עכבר, ולכתוב בעצמך את התוכנה בשבילו; ואפשר פשוט לקנות עכבר מוכן, ולהתחיל לעבוד.
 

nofaritrit

New member
גם נכון.

זאת התקדמות במובנים מסויימים. הדרך יותר מעניינת אותי ..כפי שאמרה טייגר. והדרך שלי לעולם לא תהייה דרכו של המורה שלי. אין לי שום דבר נגד התקדמות ...כמו שאין לי דבר נגד השארות במקום. רק נגד השיפוטיות שלנו בהקשר לטוב ורע.
 
איך אפשר להיותר נגד שיפוטיות?

ברגע שאמרת ששיפוטיות זה רע, אמרת אמירה שיפוטית... אבל זה כבר באמת פילוסופיה. כשארצה ללכת במעגלים, אלך להתאמן בפה-קואה (האימון מבוסס על הליכה במעגל). אין טעם לעשות את זה כאן.
 

nofaritrit

New member
התכוונתי

שאני לא אוהבת אותה והצעתי לנו להיות פחות כאלו ופחות אלוהים ואולי להודות שאנחנו לא יודעים הרבה...עם קצת צניעות לגבי הידיעות המפוקפקות של כולנו על דברים. לא הבנתי את עיניין ההליכה במעגלים..אני מקווה שזה לא ביקורת. בכל מיקרה צר לי שלא הבנת מה אני מנסה להגיד...למרות שניסיתי מאוד.
 
"לא אוהבת אותה" = שיפוטיות

ברגע שאת אומרת שאת נגד שיפוטיות, את שופטת; ברגע שאת אומרת שאת בעד שיפוטיות, את שוב שופטת. איך שלא תדברי על זה, את שופטת, ולחזור על כך ששיפוטיות זה רע זה הליכה במעגלים. אז אם ללכת במעגלים, אני מעדיף להתאמן בפה-קואה, בה ההליכה במעגל מלמדת משהו...
 

nofaritrit

New member
כן...אני לא מושלמת

אני מנסה להסתכל על הדברים אחרת ממך. חבל שאתה ניתפס למילים ומפספס כמה דברים חשובים. אני הבנתי מה רציתי לאמר חבל שאתה לא מצליח.
 
גם "אני לא מושלמת" זו שיפוטיות

ולא, אני לא קטנוני אלא מנסה להצביע על דבר (שנראה לי) חשוב: אם את מנסה להתקרב לשלמות (לא משנה באיזה תחום), זה אומר שאת לא מרוצה ממצבך הנוכחי, וזו שיפוטיות. אם את לא מנסה להתקרב לשלמות, אז או שאת מושלמת או שוויתרת על שיפור עצמי, כלומר נכנעת. בכל מקרה, שיפוטיות היא בדיוק מה שגורם לאדם לרצות להתקדם בחיים. כמו כל דבר אחר, גם בשיפוטיות צריך להשתמש במידה; יותר מדי משתק, מעט מדי גורם לרשלנות, אבל שיפוטיות היא בפירוש כוח מניע. שיפוטיות היא דבר חיובי, אם משתמשים בה נכון, ושלילי, אם משתמשים בה לא-נכון.
 

nofaritrit

New member
אני שניהם.מנסה ולא מנסה.

אם לא הבנת אז לא הבנת. ואני תוהה מאיפה הביטחון הכל כך גדול שיש לך להגדיר דברים ולדעת בדיוק מה נכון ומה לא. אני לא בטוחה שאפילו אלוהים יודע. האמת היא שהרבה מהדיון הזה מזכיר לי את הקריאה בכל "הספרים הרוחניים" שמתעקשים ומביאים אמיתות רוחניות שכל אחד מכיר ויודע וזה לא מחדש שום דבר לאף אחד שלא לאמר מייבש ומקפיא. ניסיתי להביא משהו חדש. לפחות בגישה. השתמשתי בביטויים גברי ונשי. אני חושבת שההתנהלות הזאת ביננו ממחישה טוב למה התכוונתי. ודרך אגב אני מאוד אוהבת מעגלים.
 
כנראה שניאלץ להסכים לא להסכים...

אבל יש לי הרגשה שנהנה להיפגש וללמוד אחד מהשני
 
למעלה