חורף 2003, אחד החורפים הגשומים שידעה המדינה.
רחובות מוצפים, מכוניות שקועות עד חציין במים, אנשים מדשדשים בדיזנגוף כאילו הם בחצבאני. נשמע כמו פנטזיה נכון ל-2009. אבל אני לא יכול לשכוח את התקופה הזאת, את פברואר הנורא, הטירונות שלי בבסיס שכוח-אל בצפון הארץ, טוראי צעיר עם נטיות דכאוניות ביחידת שדה לוחמת עמוק בתוך עיסה רטובה של בוץ. אני לא יודע מה עשיתי לסמל טויטו שגרם לו לשנוא אותי כל כך. אולי האדישות על פניי, שעבדתי עליה כל-כך קשה בשביל שאף אחד לא יחשוד בי חלילה שאני על סף שבירה. בשביל שאיש לא יעלה על דעתו שאולי לא רק הגוף שלי כורע תחת המשקל הכבד של האלונקה בלילות הסוערים, אלא גם הנפש. בשביל שאף אחד לא יוכל להביט לי בעיניים ולגלות את משאלת ליבי הכמוסה, חלומות בהקיץ עשרים וארבע שעות ביממה על חתימת הקב"ן, שנראתה לי בימים האלה כמו הדבר הנשגב ביותר עלי אדמות. בשביל שאף אחד לא יוכל לזלזל בי, לרמוס אותי, לא-להעריך אותי. בשביל לא להכזיב את ציפיות המשפחה שהתגאתה בי עד השמיים כשעברתי את הגיבוש. במחשבה לאחור, אני כמעט בטוח שהייתה זו האדישות הזו, שהייתה אמורה להיות המגן שלי, שדיכאה אותי עד עפר בדמותו של הסמל טויטו. הצייתנות שלי לכל פקודה וגחמה שלו, המילוי המדוייק של כל הוראה, העמידה שלי גם במשימות הכי קשות והכי לא-הגיוניות שהוא הטיל עליי. זה הרתיח אותו. הוא רק החמיר יותר ויותר את דרישותיו, את תדירות עלבונותיו, ואני עמדתי בכל בגבורה, בלי להראות סימן, בשפתיים נשוכות ובלב שבור, דואב ופצוע כמעט כמו הגוף, בלי אף חבר ורע, מישהו שיקשיב. לילה בעמדת השמירה. כמעט ארבע לפנות בוקר, אני פולט אדי קור, מכווץ, גם החרמונית לא מצליחה לחמם אותי, כבר כמעט 72 שעות שלא עצמתי עין, ואני שומר על כלום. כל-כך שומם פה. אני חושב, ולא בפעם הראשונה, לטרוף את נפשי בכפי. המחשבה הזאת אפילו לא מצערת אותי. אני לא עצמי, הרי, אני שבר כלי, אני גוף ריק ועיניים מזוגגות, ואין שום תועלת בקיום העלוב שלי. כמה עוד אפשר לספוג את התיזוזים, את ההשפלות, מה הקשר בין זה לבין הרצון שלי להגן על הארץ. התחושות האלה כואבות בי עד עצם היום הזה, העיניים של סמל טויוטו עוד קודחות בי, עוד בוערות. וכך גם תחושת הרווחה שבגאולה. בידיים רועדות אני מדליק את הmp3, שובר שמירה בצורה הכי בוטה שיכולה להיות, והדבר האחרון שמעניין אותי הוא העונש שאני עומד לקבל. האוזניות מתחת לכובע הצמר, המכשיר עצמו מוסתר היטב בחרמונית, וקול צלול, דק וזך ושבור, מחזיר אותי לחיים, אל מקום שיש בו אמונה בטוב, אל מקום שיש בו כנות רגשית, אל מקום שיש בו אמת. לעולם לא אשכח את הרגע שבו בלילה הכי קפוא בשנה, אביתר בנאי שר לי, רק לי, ש"יש לי סיכוי", וחימם את כל איברי, את כל מהותי, מאחה את כל שנשבר בי, מזהה אותי. השיר הזה, רק הוא, המשיך להתנגן בלופים עד שהשמש יצאה סוף סוף, והאירה את כל השלוליות שנקוו באדמתה במהלך הלילה.
אנשים נותנת לכם את אלבומו החדש של אביתר בנאי! איך זוכים באלבום? ספרו לנו על חוויה שעברתם, הקשורה לשיר של אביתר בנאי. 5 הסיפורים השווים יותר יזכו את כותביהם באלבום החדש של אביתר, "לילה כיום יאיר".
על האלבום החדש של אביתר בנאי - "לילה כיום יאיר": השיר הראשון ששוחרר מתוך האלבום - "אותיות פורחות באויר" - התקבל בחיבוק עז ואהבה גדולה, והוא נמצא כחודשיים בראש כל המצעדים ודירוגי ההשמעות, ו-3 חודשים בעשרת השירים המושמעים ואהובים. הסינגל השני - "עד מחר" - גם הוא כבר זוכה לאותו חיבוק, וכבש מייד עם צאתו את המקום הראשון בהשמעות. הביקוש עבור האלבום החדש החל מיד עם יציאת השיר הראשון לרדיו, ומאז רק מתגבר. אלבומו הקודם של בנאי, "עומד על נייר", הגיע למעמד של אלבום זהב, וההופעות לאחריו זכו להצלחה והערכה רבה. שימו
:
התחרות תסתיים בתאריך 15.7.09 בשעה 12:00. באותו יום, בשעה 17:00, נכריז על הזוכים, אשר יקבלו מאתנו מסרים אישיים בנוגע לזכייתם.
