הקסם לחייך
תחשוב על כל הפעמים שאיבדת מערכת-יחסים עם מישהו או מישהי. זה לא הסתדר, או שננטשת, או שזה כבר לא היה כמו פעם, או התאכזבת. זה קרה משום שהקסם שהיה בקשר פג. לא היו לכם גילויים וצמיחה משותפת. אלא שאתה שכנעת את עצמך שיש לך עוד מה לעשות שם. הרגשת רע, לא היית מתואם עם עצמך, ואז גם לא מתואם עם האחר. הרגשת ריקנות גדולה. ובכל זאת, מכל מיני סיבות, התעקשת או הסכמת להמשיך להחזיק בקשר. כמהת, כל-כך רצית, אפילו היית מוכן להתעלם מעצמך ולהסתפק בדברים הטובים שבקשר. ובכל זאת זה לא עבד עבורך. זה קרה משום שהקסם שבקשר פג. למעשה זה היה חייב לקרות, כדי לשמור על הקסם בחייך. תחשוב על הפעמים שבהם איבדת משהו, או שמשהו התקלקל. בשבת לפני יומיים התקלקל לך המחשב. אז גם נזכרת שלא גיבית את כל החומר. בשעה הראשונה חשבת להתאבד. אחר-כך ציפית בשקיקה ליום ראשון בבוקר כדי לקחת את החולה לרופא. ביום ראשון בבוקר המחשב נלקח לטכנאי ועד יום שני אחר-הצהריים חיית ללא מחשב. בשבת גילית שיש דברים נוספים בחייך, ושאתה יכול לעשות אותם בשלווה, ללא לחץ. נהנית ממש. ביום ראשון הצלחת לעשות דברים שכל הזמן רצית ולא היה לך זמן לזה או כוח או חשק. ואתה גילית שקיימים דברים נוספים שעושים לך את הקסם – למעשה – דברים שגורמים לך להרגיש נהדר עם עצמך. אנחנו אומרים שאיננו רוצים דברים רעים בחיינו, כי "נדע להסתדר מצוין בעזרת הטוב בלבד." יש אנשים שחושבים שהם יצליחו למצוא את השביל שלהם - אם הם מאבדים אותו או יורדים ממנו לאיזשהו שביל צדדי - גם ללא הדברים הרעים. פעמים רבות זה נכון! ולפעמים לא הדברים הטובים מובילים אותנו לכיוון הנכון שלנו. לפעמים אנחנו יורדים מהשביל ולא מצליחים לחזור אליו בעזרת הטוב, אלא רק בעזרת מכות פתאומיות שמונחתות על ראשנו. במצב של טוב יש לנו בחירות ולמרות זאת לא בחרנו. ברע, כבר יש לנו פחות בחירה. אם אנחנו רוצים לקחת את הרכבת לחיפה ועולים על הרכבת לרחובות, גם כל התחנות בדרך הן טעות. לפעמים אנחנו צריכים לאבד מישהו או משהו כי הם מלכלכים לנו את המסך: את השכל הישר, את הרגשות שלנו, לפעמים את השפיות. הם עושים את חיינו אפרוריים, או שאינם מניחים לנו להיות האני האמיתי שלנו, להיות במיטבנו. מצאתי שזה לא מספיק לרצות לא לחשוב מחשבות שליליות. זה גם בלתי-אפשרי, זה מופיע לבד. ואז אתה צריך לעשות עבודה פנימית או חיצונית עם היחסים או המקרים השליליים שנותרו אצלך פתוחים. לעכל ולהפנים. ולא רק בתיאוריה! אם לא עשית, לא שכנעת את התת-מודע שלך. רק כשאתה מבין מה באמת קרה, איך זה לא תרם לחייך יותר אלא רק הפריע, זה פשוט עבורך לסגור נכון. בשלב הזה אתה כבר מרגיש קליל יותר, ויותר קל לך לפסוע לכיוון הקסם. ואז לגלות אותו. וזה קורה לבד ללא מאמץ. לא כדאי לך למשוך אליך מרירות; זה בסדר להעביר ביקורת, מצוין להבחין בין טוב לרע. להיות מריר זה רעל אמיתי. כדי לתת אפשרות לקסם להתגלות צריך להפחית מעומס יתר. ואתה חושב שאם תפחית אותו, ייתגלה בפניך חלל ריק. זה בדיוק הפוך...! ייתגלו בפניך התשובות. כשיש עומס יתר בחייך יש לך מצד שני גם ריקנות גדולה. כשאתה מפחית מעומס היתר, פתאום מוקרן אור על הריקנות והיא מתמלאת בדברים שרציתי לעשות, שאתה אוהב. כשעומס היתר פחת - הריקנות התמלאה והדרך פנויה להשבת הקסם לחיים ולחיי היומיום. ופתאום - כאילו משומקום – מופיע הקסם, הברנש החביב הזה, זה שהוא מתואם איתך, זה עם החיוך, האור והחום בעיניים. הוא היה כאן כל הזמן ולא ראית אותו. פתאום אתה נעשה "רואה" ואז הוא מתגלה. אני יכולה לומר לך שהדברים הרעים כבר קורים פחות ופחות ככל שלומדים ממקורות ידע מעולים, לומדים מהנסיון, וככל שלומדים יותר מהר. אבל זה עניין של לימוד. אם קורה לך מקרה רע - קודם עליך לטפל בו. או להסיק את המסקנות המתבקשות. אם אתה כועס - זה לא כדי שתפעיל רגשות, זה סימן לפעולה כלשהי שעליך לעשות. זה קרה כדי להעלות אותך לתדר שבו אתה פוגש בקסם. וזהו, אל תמקד בו יותר את מחשבותיך, ואז לא תמקד בו גם את רגשותיך. להתמקד ברע זה לרדת מדרך-המלך, אחר-כך יגיע עוד משוּ רע כדי להעלות אותך בחזרה. כי היקום נע כל הזמן קדימה, והגפנים פניהן לעולם אל השמש. ככה זה. אני אוהבת את המילה איזון. בעיניי האיזון אומר: הרגליים על האדמה והראש בשמים. וזה אומר – לא להיכנס לסחרור של עומס יתר, כולל מחשבות יתר. עומס יתר זה רגליים מתחת לאדמה – חפירות ארכיאולוגיות - דבר שלא מאפשר לראש שלך להגיע לשמים. הרגליים על האדמה והראש בשמים – זהו מצב שמאפשר לקסם – שהוא מנגינת האדם - לחיות. אתה יכול לנשום אותו בעזרת התום של הילד. הילד שחי בתוכך כל הזמן ואף פעם לא נעלם. רק שלפעמים כבר חשבת. בבקשה, שלמה, השב את הקסם לחייך....! הפח בו מחדש רוח-חיים! אוהבת אתכם, גאלה נ.ב. ושלמה? שם נחמד לקטע שלי. (כל הזכויות שמורותã). באדיבות המייל חשבתי שנכון להביא את הקטע הזה במיוחד אחרי הוידוי של אחותה
תחשוב על כל הפעמים שאיבדת מערכת-יחסים עם מישהו או מישהי. זה לא הסתדר, או שננטשת, או שזה כבר לא היה כמו פעם, או התאכזבת. זה קרה משום שהקסם שהיה בקשר פג. לא היו לכם גילויים וצמיחה משותפת. אלא שאתה שכנעת את עצמך שיש לך עוד מה לעשות שם. הרגשת רע, לא היית מתואם עם עצמך, ואז גם לא מתואם עם האחר. הרגשת ריקנות גדולה. ובכל זאת, מכל מיני סיבות, התעקשת או הסכמת להמשיך להחזיק בקשר. כמהת, כל-כך רצית, אפילו היית מוכן להתעלם מעצמך ולהסתפק בדברים הטובים שבקשר. ובכל זאת זה לא עבד עבורך. זה קרה משום שהקסם שבקשר פג. למעשה זה היה חייב לקרות, כדי לשמור על הקסם בחייך. תחשוב על הפעמים שבהם איבדת משהו, או שמשהו התקלקל. בשבת לפני יומיים התקלקל לך המחשב. אז גם נזכרת שלא גיבית את כל החומר. בשעה הראשונה חשבת להתאבד. אחר-כך ציפית בשקיקה ליום ראשון בבוקר כדי לקחת את החולה לרופא. ביום ראשון בבוקר המחשב נלקח לטכנאי ועד יום שני אחר-הצהריים חיית ללא מחשב. בשבת גילית שיש דברים נוספים בחייך, ושאתה יכול לעשות אותם בשלווה, ללא לחץ. נהנית ממש. ביום ראשון הצלחת לעשות דברים שכל הזמן רצית ולא היה לך זמן לזה או כוח או חשק. ואתה גילית שקיימים דברים נוספים שעושים לך את הקסם – למעשה – דברים שגורמים לך להרגיש נהדר עם עצמך. אנחנו אומרים שאיננו רוצים דברים רעים בחיינו, כי "נדע להסתדר מצוין בעזרת הטוב בלבד." יש אנשים שחושבים שהם יצליחו למצוא את השביל שלהם - אם הם מאבדים אותו או יורדים ממנו לאיזשהו שביל צדדי - גם ללא הדברים הרעים. פעמים רבות זה נכון! ולפעמים לא הדברים הטובים מובילים אותנו לכיוון הנכון שלנו. לפעמים אנחנו יורדים מהשביל ולא מצליחים לחזור אליו בעזרת הטוב, אלא רק בעזרת מכות פתאומיות שמונחתות על ראשנו. במצב של טוב יש לנו בחירות ולמרות זאת לא בחרנו. ברע, כבר יש לנו פחות בחירה. אם אנחנו רוצים לקחת את הרכבת לחיפה ועולים על הרכבת לרחובות, גם כל התחנות בדרך הן טעות. לפעמים אנחנו צריכים לאבד מישהו או משהו כי הם מלכלכים לנו את המסך: את השכל הישר, את הרגשות שלנו, לפעמים את השפיות. הם עושים את חיינו אפרוריים, או שאינם מניחים לנו להיות האני האמיתי שלנו, להיות במיטבנו. מצאתי שזה לא מספיק לרצות לא לחשוב מחשבות שליליות. זה גם בלתי-אפשרי, זה מופיע לבד. ואז אתה צריך לעשות עבודה פנימית או חיצונית עם היחסים או המקרים השליליים שנותרו אצלך פתוחים. לעכל ולהפנים. ולא רק בתיאוריה! אם לא עשית, לא שכנעת את התת-מודע שלך. רק כשאתה מבין מה באמת קרה, איך זה לא תרם לחייך יותר אלא רק הפריע, זה פשוט עבורך לסגור נכון. בשלב הזה אתה כבר מרגיש קליל יותר, ויותר קל לך לפסוע לכיוון הקסם. ואז לגלות אותו. וזה קורה לבד ללא מאמץ. לא כדאי לך למשוך אליך מרירות; זה בסדר להעביר ביקורת, מצוין להבחין בין טוב לרע. להיות מריר זה רעל אמיתי. כדי לתת אפשרות לקסם להתגלות צריך להפחית מעומס יתר. ואתה חושב שאם תפחית אותו, ייתגלה בפניך חלל ריק. זה בדיוק הפוך...! ייתגלו בפניך התשובות. כשיש עומס יתר בחייך יש לך מצד שני גם ריקנות גדולה. כשאתה מפחית מעומס היתר, פתאום מוקרן אור על הריקנות והיא מתמלאת בדברים שרציתי לעשות, שאתה אוהב. כשעומס היתר פחת - הריקנות התמלאה והדרך פנויה להשבת הקסם לחיים ולחיי היומיום. ופתאום - כאילו משומקום – מופיע הקסם, הברנש החביב הזה, זה שהוא מתואם איתך, זה עם החיוך, האור והחום בעיניים. הוא היה כאן כל הזמן ולא ראית אותו. פתאום אתה נעשה "רואה" ואז הוא מתגלה. אני יכולה לומר לך שהדברים הרעים כבר קורים פחות ופחות ככל שלומדים ממקורות ידע מעולים, לומדים מהנסיון, וככל שלומדים יותר מהר. אבל זה עניין של לימוד. אם קורה לך מקרה רע - קודם עליך לטפל בו. או להסיק את המסקנות המתבקשות. אם אתה כועס - זה לא כדי שתפעיל רגשות, זה סימן לפעולה כלשהי שעליך לעשות. זה קרה כדי להעלות אותך לתדר שבו אתה פוגש בקסם. וזהו, אל תמקד בו יותר את מחשבותיך, ואז לא תמקד בו גם את רגשותיך. להתמקד ברע זה לרדת מדרך-המלך, אחר-כך יגיע עוד משוּ רע כדי להעלות אותך בחזרה. כי היקום נע כל הזמן קדימה, והגפנים פניהן לעולם אל השמש. ככה זה. אני אוהבת את המילה איזון. בעיניי האיזון אומר: הרגליים על האדמה והראש בשמים. וזה אומר – לא להיכנס לסחרור של עומס יתר, כולל מחשבות יתר. עומס יתר זה רגליים מתחת לאדמה – חפירות ארכיאולוגיות - דבר שלא מאפשר לראש שלך להגיע לשמים. הרגליים על האדמה והראש בשמים – זהו מצב שמאפשר לקסם – שהוא מנגינת האדם - לחיות. אתה יכול לנשום אותו בעזרת התום של הילד. הילד שחי בתוכך כל הזמן ואף פעם לא נעלם. רק שלפעמים כבר חשבת. בבקשה, שלמה, השב את הקסם לחייך....! הפח בו מחדש רוח-חיים! אוהבת אתכם, גאלה נ.ב. ושלמה? שם נחמד לקטע שלי. (כל הזכויות שמורותã). באדיבות המייל חשבתי שנכון להביא את הקטע הזה במיוחד אחרי הוידוי של אחותה
