הסייח הרוקד
New member
הקונכייה../images/Emo23.gif
קונכייה כשאני כותב, חשוב לי לזכור, שאני כותב קודם כל עבורי, שאני מספר על חיוך וטעם ששוכנים בתוך המולקולות הכי קטנות של, הרימון בניחוח לימון, שהינו כלל ישותי. סבתא הייתה הנמלה החרוצה בבית, תמיד אהבתי לעקוב אחריה לראות מה היא עושה, מה היא מתכננת, אזה בניינים הולכת לבנות או למוטט הפעם. יום אחד התעוררתי בבוקר, קטן כזה, סקרן כזה.....אופטימי. ראיתי אותה אוספת לבנות, אוספת טייח ועוד כלים. הבנתי שהיום הולך לקרות משהו מעניין מאוד. היא הלכה לחצר האחורית של הבית, התבייתה על חתיכת קיר והחלה לעבות אותה בלבנים ובטייח. עד מהרה מצאתי אותה בונה קונכייה בגובה מטר. היה לה פתח גדול מלמעלה, ופתח קטן, כמו פתח של מאורת עכברים, מלמטה. נו, ואני קטן וסקרן, מתפעל זו לא מילה. בהתלהבות רבה הצעתי את שירותיי בפרוייקט, והיא נתנה לי כל מיני דברים קטנים לעשות, קח את זה, תביא לי את זה, ואני בריצה ובעיניים סוגדות עשיתי כל מה שביקשה. בסוף, כאילו רק כדי לצקת קצפת מתוקה אחרונה לדמיוני העז, בסוף, היא צבעה את כל הקונכייה בצבע לבן לבן, ומאז כך בדמיוני ראיתי את גן העדן. וכך נעמדה לה קונכייה לבנה מסתורית בחצר הבית. הלכתי לישון באותו יום עם התלהבות, עם זאב פרוע שפמפם בתוך לבי, מבלי לדעת מה מביא אתו גן העדן למחרת. המחר פצח בשיר, והוא וסבתא לקחו אותי למקומות הכי יפים, הכי ענוגים בחיי. ירדתי מהמיטה, לבשתי בגדים ויצאתי לחולל רע ושובבות בביתי המכושף. אבל סבתא, הקדימה אותי, ומצאתי אותה ליד הקונכייה, מערימה ערמות של .......... זרדים. אז הבנתי, סבתא הכינה תנור אפייה, היא הכינה תנור אפייה, קונכייה יפיפייה, צבע לבן גן עדן, בחצר הבית. זה הכל, אמרתי בלבי, סתם כדי לשרוף עצים ???? אימא וסבתא ישבו והכינו את דברי המאפה המיוחדים שלהן. סבתא הבעירה אש בתוך הקונכייה ודחפה לשם באופן קבוע זרדים. הם הכינו "בעבע בתמר" מין פיתה כזאת ממולאת בעיסת תמרים. אמא הכינה אותם וסבתא הדביקה אותם על דפנות הקונכייה. כמובן שאני קיבלתי, את הראשונים שיצאו. חמים, עם ארומה וריח, היה בהם תחושה של טבע, אש טבעית זרמה בהן. בכל נגיסה, חוויתי את החום, את הבצק שחושל באש ולהבה, את המתיקות המרעננת והמלטפת של עיסת התמרים שהתפרסה על לשוני בחן ובהתמסרות. כך הייתי, עומד בחוץ תחת אור השמים, עם הניחוחות ,הארומה, ומול שתי נמלות כל כך מקסימות ומול הקונכייה הלבנה. הם, הכינו אח"כ, "סמבוסק בג'בן" סמבוסק עם גבינה. רק הריח שלו, הבצק עם הגבינה המותכת בפנים, רק הריח שלו, שלח אותי למחוזות אוהבים כל כך. כשנגסתי, ראיתי את התגלמותו של גן העדן, ביס רך ומתפורר אשר מגלה בתוכו גבינה מלוחה עדינה המתמסרת לחך. הכינו גם סמבוסק בג'וז, סמבוסק עם אגוזים, כעך ועוד. וכך בחגים וגם סתם בימים שהתחשק להן, סבתא ואימא, נטעו בי את אהבתן, בעזרת הקונכייה שבנו במו ידיהן, ואשר יצרה עבורי, דברי מאפה, אמיתיים וטבעיים, המשוכים בהרבה רוך ועסיסיות, והן עד היום להבת גן העדן שמאירה את דרכי. עד עכשיו, אני הייתי עסוק בלפנק את עצמי,אני מקווה שהצלחתי לפנק אתכם בדרך, ולהכניס לתוך חייכם קמצוץ של טעם חם, טעם בית, טעם גן עדן עיראקי. חתיכה קטנה מהאהבה שזכיתי לה בילדותי.
קונכייה כשאני כותב, חשוב לי לזכור, שאני כותב קודם כל עבורי, שאני מספר על חיוך וטעם ששוכנים בתוך המולקולות הכי קטנות של, הרימון בניחוח לימון, שהינו כלל ישותי. סבתא הייתה הנמלה החרוצה בבית, תמיד אהבתי לעקוב אחריה לראות מה היא עושה, מה היא מתכננת, אזה בניינים הולכת לבנות או למוטט הפעם. יום אחד התעוררתי בבוקר, קטן כזה, סקרן כזה.....אופטימי. ראיתי אותה אוספת לבנות, אוספת טייח ועוד כלים. הבנתי שהיום הולך לקרות משהו מעניין מאוד. היא הלכה לחצר האחורית של הבית, התבייתה על חתיכת קיר והחלה לעבות אותה בלבנים ובטייח. עד מהרה מצאתי אותה בונה קונכייה בגובה מטר. היה לה פתח גדול מלמעלה, ופתח קטן, כמו פתח של מאורת עכברים, מלמטה. נו, ואני קטן וסקרן, מתפעל זו לא מילה. בהתלהבות רבה הצעתי את שירותיי בפרוייקט, והיא נתנה לי כל מיני דברים קטנים לעשות, קח את זה, תביא לי את זה, ואני בריצה ובעיניים סוגדות עשיתי כל מה שביקשה. בסוף, כאילו רק כדי לצקת קצפת מתוקה אחרונה לדמיוני העז, בסוף, היא צבעה את כל הקונכייה בצבע לבן לבן, ומאז כך בדמיוני ראיתי את גן העדן. וכך נעמדה לה קונכייה לבנה מסתורית בחצר הבית. הלכתי לישון באותו יום עם התלהבות, עם זאב פרוע שפמפם בתוך לבי, מבלי לדעת מה מביא אתו גן העדן למחרת. המחר פצח בשיר, והוא וסבתא לקחו אותי למקומות הכי יפים, הכי ענוגים בחיי. ירדתי מהמיטה, לבשתי בגדים ויצאתי לחולל רע ושובבות בביתי המכושף. אבל סבתא, הקדימה אותי, ומצאתי אותה ליד הקונכייה, מערימה ערמות של .......... זרדים. אז הבנתי, סבתא הכינה תנור אפייה, היא הכינה תנור אפייה, קונכייה יפיפייה, צבע לבן גן עדן, בחצר הבית. זה הכל, אמרתי בלבי, סתם כדי לשרוף עצים ???? אימא וסבתא ישבו והכינו את דברי המאפה המיוחדים שלהן. סבתא הבעירה אש בתוך הקונכייה ודחפה לשם באופן קבוע זרדים. הם הכינו "בעבע בתמר" מין פיתה כזאת ממולאת בעיסת תמרים. אמא הכינה אותם וסבתא הדביקה אותם על דפנות הקונכייה. כמובן שאני קיבלתי, את הראשונים שיצאו. חמים, עם ארומה וריח, היה בהם תחושה של טבע, אש טבעית זרמה בהן. בכל נגיסה, חוויתי את החום, את הבצק שחושל באש ולהבה, את המתיקות המרעננת והמלטפת של עיסת התמרים שהתפרסה על לשוני בחן ובהתמסרות. כך הייתי, עומד בחוץ תחת אור השמים, עם הניחוחות ,הארומה, ומול שתי נמלות כל כך מקסימות ומול הקונכייה הלבנה. הם, הכינו אח"כ, "סמבוסק בג'בן" סמבוסק עם גבינה. רק הריח שלו, הבצק עם הגבינה המותכת בפנים, רק הריח שלו, שלח אותי למחוזות אוהבים כל כך. כשנגסתי, ראיתי את התגלמותו של גן העדן, ביס רך ומתפורר אשר מגלה בתוכו גבינה מלוחה עדינה המתמסרת לחך. הכינו גם סמבוסק בג'וז, סמבוסק עם אגוזים, כעך ועוד. וכך בחגים וגם סתם בימים שהתחשק להן, סבתא ואימא, נטעו בי את אהבתן, בעזרת הקונכייה שבנו במו ידיהן, ואשר יצרה עבורי, דברי מאפה, אמיתיים וטבעיים, המשוכים בהרבה רוך ועסיסיות, והן עד היום להבת גן העדן שמאירה את דרכי. עד עכשיו, אני הייתי עסוק בלפנק את עצמי,אני מקווה שהצלחתי לפנק אתכם בדרך, ולהכניס לתוך חייכם קמצוץ של טעם חם, טעם בית, טעם גן עדן עיראקי. חתיכה קטנה מהאהבה שזכיתי לה בילדותי.
