הקול של ליאם
כבר דיברנו על זה, אבל אני רוצה לעלות את זה שוב לשולחן הדיון. השנים הראשונות של אואזיס היו שנים שנתנו להם את תהילת העולם ואת הזמנים בהם נחשבו והיו הלהקה הטובה בעולם. לא סתם אואזיס היו ככה. היו לזה כמה מרכיבים מנצחים שגרמו ללהקה המצויינת ממנצ'סטר להיות הלהקה הטובה בעולם לאורך מספר שנים: *סגנון המוזיקה הייחודי להם *כתיבת השירים בחסד של נואל עם ריפים רוקאנרולים של גיטרה, שירים מצויינים. אם מסובכים או פחות מסובכים ואחד המרכיבים הנוספים- *קולו המקסים והמיוחד של ליאם גלאגר. לאחרונה אני וחבר עבדנו על פרוייקט הNBA (לא ליגת הכדורסל האמריקאית .. ) ל5 יחידות לימוד באנגלית. החלטנו לעשות את העבודה על בריטפופ, בשל אהבתנו הרבה לבריטניה ובמיוחד לסגנון מוזיקה הייחודי הזה והסיפור היפה מאחוריו. אני מעריץ גדול של אואזיס, והוא, מנגד, של בלר.
במהלך העבודה יצא לי לראות, שוב, את הסרט הדוקומנטרי Live Forever, סרט המספר את הסיפור המלא על התפתחות הבריטפופ, השיא בבריטפופ, והדעיכה של הזרם. בחלק קטן מהסרט יש קטע על אואזיס, מתי שהם נכנסו לעולם בבת-אחת עם דפנטלי מייבי, ויש שם קטע שבו רואים אותם בבכורה הטלוויזיונית שלהם. מנגנים את סופרסוניק. הקטע נשמע שונה בהרבה אופנים מהטראק שהוקלט לדיסק DM - יותר מהיר, תופים חזקים ומקצב שלא משתנה יותר מדי ואין את הפתיחה, ישר תופים מכניסים לתוך השיר וליאם מתחיל לשיר מיד. גם ליאם שונה, הוא כמובן צעיר ומסוקס, אך לא על זה אני מדבר, וגם לא על כך שהוא לא מחזיק את ידיו מאחורי הגב אלא אוחז במיקרופון (כן כן.. תתפלאו..), אלא על קולו של ליאם. שמעתי את זה והייתי בשוק. ואו. איזה קול מדהים היה לו שם. קול רוקנרולי ייחודי ממש. כאילו לקחו לחנים עם ריפים מ-מ-ש טובים והוסיפו להם מלודיה של שירה עם גוון אכזרי מתקתק. לא האמנתי שליאם שר ככה פעם. באלבומים הוא צריך לשיר יותר מדויק, אז זה לא ככה מן הסתם. יש לו את הקול המחוספס שלו, אבל זה חלק, זורם ופאקינג רוקנרולי ! התאכזבתי איזו ירידה חלה בקולו מאז. כלומר, כבר בטורים הגרנדיוזיים של Be Here Now ב97 וב98, ליאם שר ככה-ככה. כבר שמעו ירידה ניכרת בהשקעה שלו, ושמעו שהוא מתאמץ לשיר ולהגיע לטונים מסויימים. ב2000 בוומבלי, בערב שיצא אח"כ כDVD שנקרא פמיליר טו מיליונס, הקול של ליאם אחלה. כאילו, נשמע לא רע בכלל. לא השיא שלו, אבל אין תלונות. ב2002 באלבום Heathen Chemistry יש את השיר המפורסם Stop Crying Your Heart Out. שיר בו ליאם שר מקסים ומרגש במיוחד. אבל זה אלבום, אז זה שונה. זה תמיד ישמע חלק ונקי. באלבום שיצא ב2005- DBTT, ליאם שר לא רע, יש שם כמה אחלה להיטים כמו The Meaning of the soul שהוא עצמו כתב, Lyla, ואחרים. בטורים של DBTT שחלקם היו בדרום אמריקה ליאם היה נשמע די חרא. קול לא משהו, חוסר השקעה, והתאמצות אדירה. עכשיו ראיתי קטע מהתוכנית הצרפתית - Taratata, שם אואזיס ביצעו ב2005 את Lyla וליאם נשמע פשוט כלום. פשוט חרא. באמת שלא נהנתי כ"כ לשמוע את השיר. נואל, שמלווה אותו בשיר בפזמון, נשמע מצוין. אבל ליאם נשמע חלוד, מזייף, מתאמץ עד מאוד, לא מגיע לכל מיני טונים ומתקשה לשיר. ממש מביך. ואואזיס בלי ליאם זו להקה טובה, אבל לא אותו דבר. בטקס הבריטס שהיה שנה שעברה ואואזיס הופיעו כלהקה פעם ראשונה מזה שנתיים, ליאם אני חושב הגיע לשיא. הוא פשוט היה גרוע. אני מת על ליאם, אבל אובייקטיבי ומודה בזה. הוא נשמע פשוט נורא ואיום. זיופים רבים ופשוט הרס את ההופעה של אואזיס. היו גם הרבה ביקורות עליו. השנה עומד לצאת אלבום חדש ואיתו יגיעו גם ההופעות. אני מקווה שליאם עבד על הקול שלו ונוכל לחזור ולשמוע את ליאם של לפני 8 - 12 שנים, ולא את ליאם ששמענו לפני שנה מזייף ושר כמו בחור בריטי ממוצע מהרחוב, כי זה לא שיא היכולת שלו, זה תחתית היכולת שלו. ליאם צריך להראות לנו ולעולם שליאם הוא עדיין ליאם, אותו בחור בריטי אכזרי ממנצ'סטר ששר אדיר וקורע את הבמות בכל העולם. אני מקווה שהוא יתחיל להפציץ. וגם האלבום. אתם מוזמנים להביע דעה בעניין ..
כבר דיברנו על זה, אבל אני רוצה לעלות את זה שוב לשולחן הדיון. השנים הראשונות של אואזיס היו שנים שנתנו להם את תהילת העולם ואת הזמנים בהם נחשבו והיו הלהקה הטובה בעולם. לא סתם אואזיס היו ככה. היו לזה כמה מרכיבים מנצחים שגרמו ללהקה המצויינת ממנצ'סטר להיות הלהקה הטובה בעולם לאורך מספר שנים: *סגנון המוזיקה הייחודי להם *כתיבת השירים בחסד של נואל עם ריפים רוקאנרולים של גיטרה, שירים מצויינים. אם מסובכים או פחות מסובכים ואחד המרכיבים הנוספים- *קולו המקסים והמיוחד של ליאם גלאגר. לאחרונה אני וחבר עבדנו על פרוייקט הNBA (לא ליגת הכדורסל האמריקאית .. ) ל5 יחידות לימוד באנגלית. החלטנו לעשות את העבודה על בריטפופ, בשל אהבתנו הרבה לבריטניה ובמיוחד לסגנון מוזיקה הייחודי הזה והסיפור היפה מאחוריו. אני מעריץ גדול של אואזיס, והוא, מנגד, של בלר.
