הקוון מוויצ'טה

melancholy man

New member
הקוון מוויצ'טה

ילדים שנולדו בקיץ של האהבה ב 1967, הם היום אנשים אנשים מבוגרים, עם ילדים, משכנתא, חובות ומיסים, חייהם מן הסתם, רחוקים מאוד מחיי הפרחים הוורודים, הקלידוסקים הצבעוניים והגבעות הסגולות, שהורים מן הסתם דימינו שיהיה להם אי שם, לציין את 40 השנה מאז רדיו ה BBC מקדיש חודשיים לקיץ המופלא ההוא, בין השאר משודרות 2 תוכניות על סרג'נט פפר (לינק לראשון מהם הבאתי לפני שבועיים), תוכנית על מסעו של פול סיימון לאנגליה בתחילת שנות השישים (היה לינק שבוע שעבר) והשבוע מוקדשים שם תוכנית שלמה לאחד הסינגלים החשובים והטובים של הסיקסטיס: Wichita Lineman של כותב בשירים ג'ימי ווב ובביצועו של גלן קמבל, למי שלא מכיר, זה השיר וכאן אתם יכולים לשמוע את התוכנית. תבלו...
 
תודה

לא ידעתי שמקדישים תוכנית לשיר - תיכף אגש לשמוע אותה. אגב, עד תחילת שנות התשעים, השיר - וג'ימי ווב בכלל - זכה להתעלמות מצד 'עולם הרוק'. ווב נחשב ל-easy listening, בזמנו.
 

melancholy man

New member
טוב זה לא באמת רוק

אבל אחלה שיר. שווה להתעמק במילים יום אחד. יש משהו בשיר הזה, שמזכיר לי את ליי היזלווד, אולי זה הקול של קמבל, לא יודע, משהו באווירה.
 
זה שיר ענק

לטעמי, אחד השירים הגדולים ביותר שנכתבו אי פעם. אכן שווה להתעמק בו, ואולי אעשה את זה אח"כ, אם יהיה לי זמן.
 

melancholy man

New member
מסכים

אם בא לך לכתוב, מאוד אשמח לקרוא את זה, ציף. זה שיר שמאוד לא מתאים לטעם שלי, כמו שאמרה לי לא מזמן חברה טובה, אבל עדיין אחד האהובים עלי, כנראה ששירים טובים עובדים בלי קשר לכלום, כשזה טוב, זה פשוט טוב. בקשר למילים, יש שם המון מתחת לשטח, מעניין להכנס לעומק הטקסט.
 
"טעם" זה דבר גמיש ../images/Emo13.gif

כל מה שאתה אוהב, זה ה"טעם" שלך. אני אגיע לכתוב על זה יותר מאוחר. יש לי כמה חובות בפורום שלי + עבודה, והכנות לשבת. ובינתיים, אמליץ להאזין לכל מה שקמבל ו-ווב עשו ביחד. מדובר באחד הזיווגים הכי מוזרים, והכי פורים, בתולדות המוסיקה. שניהם היו אמנם מהמיד-ווסט, ומרקע שמרני (אביו של ווב היה כומר בפטיסטי; קמבל בא ממשפחה עניה בת 14 נפשות) אבל ווב הפך את קליפורניה הליברלית של הסיקסטיז למעוזו, בעוד קמבל נשאר נטוע בקאנטרי השמרני, וקהלו באותם ימים היה מה שנקרא "הרוב הדומם". הכימיה ביניהם היתה כל כך טובה, שקמבל הסכים להקליט כל דבר שווב כתב. למשל "גלווסטון", אחד הלהיטים הגדולים שלו באותם ימים, היה שיר אנטי-מלחמתי, על רקע מלחמת ווייטנאם. קמבל שר את השיר המרטיט הזה, אף שהוא עצמו תמך במלחמה.
 

bibi50

New member
ווב

הוא אחד המלחינים הגדולים שאמריק העניקה לנו. MacArthur park המבוצע על ידי כל המי ומי החושבים שהם חשובים הוא אחד הדברים היפים שהוקלטו. במקור הוא הוקלט על ידי שחקן קלנוע בשם ריצרד האריס שהקליט תקליט שלם מיצירות ווב והביצועים בתקליט זה מוכרים כטובים ביותר. גלן קמפבל שר עוד שיר נהדר של ווב שהצליח מאד בצדק by the time I get to phoenix שמאד אופייני לגימי ווב. מוזיקה נהדרת... גימי וב דרך אגב הוא פסנטרן מעולה הנוהג להופיע ולהגיש את מיטב יצירותיו ולא חסר לו חומר...
 
ווב הוא אכן מלחין ענק

שלא זכה להכרה שמגיעה לו. נכון, הוא זכה בפרסי גראמי (וביאמבה כסף, ככותב שירים), אבל עולם הרוק, אם להתייחס אליו ככזה, התעלם ממנו עד שנות התשעים - וזאת למרות שהמילייה שלו הוא קליקת הסופט-רוק הקליפורנית (ג'יימס טיילור, קרלי סיימון, לינדה רונסטאדט ושות'). לעומתך, לא הייתי נתלית דווקא בגרסאות של ריצ'ארד האריס, ובמיוחד לא ב"פארק מקארתור" שלו, שנחשב עד היום, ובצדק, לאחד הסינגלים היותר-מבולבלים שיצאו בארה"ב. האריס המסכן, שהיו לו כוונות טובות, פשוט לא הבין את השיר - והוא הודה בכך. התוצאה היא מביכה: מלודרמטיות במקומות הלא נכונים, ופספוס הפואנטה של השיר. השווה את הגרסה שלו לגרסה של ווב עצמו (באלבום ההופעה שלו, שכחתי לרגע את השם). כאן, השיר קוהרנטי לגמרי, ומרגש, כפי שהוא צריך להיות. ווב הוציא מספר אלבומי סולו במהלך השנים, אך לא זכה להצלחה כמבצע. אולי מפני שאין לו קול טוב במיוחד. אבל אם מתעלמים מזה - ואפשר להתעלם - הביצועים שלו לשירים של עצמו עולים, לעיתים קרובות, על המקור. אני בהחלט ממליצה על אלבומי הסולו שלו. קמבל ו-ווב שיתפו פעולה במשך שנים רבות. קמבל הקליט שירים רבים של ווב. השלישיה הידועה שלהם היא "גלווסטון", "פניקס" ו-"וויצ'יטה" האמורים, אבל הם הקליטו עוד שירים רבים, כולל אלבום שלם בשנת 73, שאני מנסה להשיג. באוספים של קמבל אפשר למצוא גם שירים נוספים שלהם וב-AMG יש ליסטינג לאלבום אוסף של חלק מהשירים של ווב שקמבל הקליט, בין 1967 ל-1992. שווה בדיקה.
 

epitaph

New member
פול אוסטר?

בדיוק קניתי כמה ספרים כדי להשלים רצף קריאה...
 
למעלה