הצקות בבית הספר

[מוחטה זכאית]

הצקות בבית הספר

כולנו נתקלנו בזה, כולנו ראינו ילדים מרביצים לילדים אחרים בגלל שהם שונים. היום נתקלתי בסיפור על נער בלגי שהתאבד בגלל התעללות כזו ועשו על זה סרט (בן אקס). איך מונעים את זה? למה רוב הילדים שותקים כשהם רואים את זה קורה?

 

[LEATHER REBEL]

אני יכול לספר רק על מה שאני עשיתי בזמנו

זה היה בגיל 13. היו כמה בביה"X שלא נראה להם שאני זה לא הם, ואחד מהם הרים עלי אבן, ואני -בתגובה- הרמתי עליו... סכין. מן הסתם זימנו את הוריי (אבל את הורי אותו אחד שהרים אבן לא זימנו, מעניין!) ושאלו אותם מה פתאום. אז אבא שלי נתן בדמויות החינוכיות מבט של תוכחה ואמר, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שגם הוא היה מרים סכין אם מישהו היה זורק עליו אבן. אבא שלי גם הוסיף רמז עבה מאוד, שאם הדמויות החינוכיות (אלה המבוגרים) שאמורות לשלוט בשטח, אינן מסוגלות למנוע זריקת אבנים, אז כדאי להן להתפטר. מה יקרה אם היום מישהו ירים עלי אבן? חוששני שאני לא אחכה למשטרה. ולפני שמישהו פה מנסה לרמוז משהו.... אז לא, לתפיסתי אני לא בריון ואפילו לא אלים. אני בסך הכל מגן על עצמי. רק מי שמרים ראשון את האבן הוא הבריון.

 

[ק א סי]

על הילד שלי זרקו אבן

ואני לא ציידתי אותו בסכין. ומה אם בתגובה מישהו היה שולף עלייך סכין וגם דוקר? או אולי נשק חם? ובוא ונגיד והיום היית בסיטואציה כזו והיית משתמש בסכין, היית יושב בבית סוהר. אז לא מתוך פציפיזם אלא מתוך פרקטיות, אני מעדיפה שהוא יספר לי על מקרה כזה ואני אפעל בדרכים חוקיות להגן עליו. ויש מה לעשות לפני שנוקטים בגישת המערב הפרוע.

 

[LEATHER REBEL]

כל אחד חכם בלהעיר לאחרים

בוא נראה מה יקרה כשבאמת תמצאי עצמך במצב כזה. אז נראה איך תתנהגי... ותהיי בטוחה שמי -שלא היה שם- יקטרג עלייך. אתם כולכם חכמים בדיבורים. ולעניין עצמו: אנחנו שם -כן היינו- במערב הפרוע. אם אנשי הנהלת ביה"ס לא מסוגלים לדאוג שילדים זורקי אבנים פשוט לא יהיו שם, אז אין לי ברירה אלא לשלוף סכין. אם אנשי הנהלת ביה"ס לא מסוגלים אפילו לזמן לשיחה את הוריו של זורק האבן, עליהם להתפטר ומיד! ומי שחושב שאני לא בסדר? הוא צבוע, דמגוג, ובעיקר מסכן. תמשיכו לדבר. זה בטח עוזר.

 

[פלגיה]

לדעתי צריך בית ספר חזק

וסמכויות למורים. זה יוריד את הכוח והמוטיבציה לילדים האלימים, ויאפשר לילדים האחרים פחות לשתוק.

 

[ק א סי]

יש גם הצקות שהן לא פיזיות והן מאמללות

את הילד ברמות גבוהות, ואיתן גם הכי קשה להתמודד. לא מזמן בכתה לי אמא של ילד בכיתה של הבן שלי שהיא לא יודעת מה לעשות. אחד הילדים מציק לו וגורר אחריו את רוב הכיתה, כולל החברים של הילד. ושתינו תהינו איך ילדים טובים ונחמדים, נגררים להצקות כאלו אחרי החזק, גם מול מי שבנסיבות אחרות הוא חבר שלהם. התשובה היא ככל הנראה שילדים חוששים להתנגד ממי שמצטייר כחזק ומעדיפים או לשתוק או לשתף פעולה כדי להיות "אחד מהחבר'ה".

 

[LEATHER REBEL]

זה רק מראה על הרמה הנחותה שלהם

מי שמצטרף להצקות רק בכדי להיות "אחד מהחבר'ה", הוא כנראה בעל דימוי עצמי נמוך מאוד. ילדים כאלה זקוקים לפסיכולוג. הילד שלך לפחות יכול לדעת שהוא עצמו ברמה פי 2 ומעלה מזו של הילדים האחרים.

 

[ראש מחשב]

אולי זה נובע מהלם ותדהמה וחוסר אונים?

 

[דניאלה105]

חינוך מהבית

מגיל קטן לפמפם לילדים על דרך ארץ על עזרה לזולת על הסתכלות סביב על החלשו ולמי שזקוק לעזרה נתינה אהבת לרעך כמוך חבר'ה הדברים האלו הם לא קלישאות הכל עניין של חינוך לסובלנות והוקעת ההתנהות הרעה כשאנו ההורים נתקלים בה לעשות מעכבר פיל ולכעוס באמת לכעוס על הילד שלנו כשהוא בא ומספר או שאנו מגלים שהוא עשה משהו רע בסגנון של להעליב או להרים ידיים על אחרים

 

[פלגיה]

חינוך זה נחמד וטוב

זה לא פותר הרבה מול ילד אחד או קבוצת ילדים שמטילים אימה.

 

[sha na na revol]

אלו לפעמים קלישאות,

הכל שאלה של כוונה מאחורי זה ואיך מבצעים אותה. חינוך שהוא אמפתי, קודם כל לילד שיראה את עצמו קיים בתוך מסגרת אמפתית. "אח"כ יבואו כבר כולם..."

 

[כנרת יפה שלי]

בואו נחפש סרטים על שיטות מצליחות

למניעת כל הבעיות האלה. לדוגמה: הסרטון הבא, עם דיבוב עברי.

 

[sha na na revol]

לדעתי זה בא מהרצון לשלב בין פערים חינוכיים

מכאן נתקל הילד ב"שונה" ממנו וההמשך ידוע.... צריך ממש לקחת כל ילד בנפרד ולחזק את האינדיווידואליות שלו, כדי שלא יווצר סימון (שנוצר גם לעיתים בלי משים ע"י הורים ומחנכים) בין "חזקים" ל"חלשים". לדעתי רוב הילדים הם או מציקים או מוצקים באיזשהו שלב, ולפעמים גם וגם. ולפעמים הם נהנים לראות ילד סובל, פשוט ככה. זאת הסיבה שרק תובנות יעזרו, לא ססמאות. ללמד אותם איך להתנהג, כמו שמלמדים כל נושא אחר, בצורה של "תכנות" רובוטי בעצם, לא ילמד אותם לחוש בסבלו של האחר. רק הבנה של החיים ו"השתפשפות" בנסיבות, שהן לא תמיד אופטימיות. שזה תהליך נרכש ממשעמותו בעצם הפיכתו לתהליך לדידקטי. ילדים רוחשים אמפתיה גם מסרטים עלילתיים, ספרים, טיפול בבע"ח, עזרה בתוך המשפחה... אלו תהליכים שהם יום יומיים.

 

[sha na na revol]

*תהליך נרכש, ולפעמים מאבד ממשמעותו,

בעצם הפיכתו להליך דידקטי.

 

[פלגיה]

לא הבנתי

כיצד לדעתך חיזוק האינדיבידואליות ימנע אלימות והצקות.

 

[sha na na revol]

משוואה די פשוטה,

שמדברים עליה כבר שנים, מציקים פחות למי שמשדר בטחון וחוזק. וככל שאני חושב על מקרים של התעללות בין ילדים שאני ראיתי, התיאוריה די מסבירה את עצמה.

 

[פלגיה]

זה נכון

אבל חוזק וחולשה הם לא אבסולוטיים, אלא יחסיים, כך שתמיד יהיו ה"חלשים יותר" ש"יזכו" ליותר הצקות.

 

[sha na na revol]

מסכים.