הצעצוע של חלי
חזרתי לביקור, עם סיפור חדש ישן.
הישבן שלו היה הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבה - קטן ומוצק, ובעיני רוחה כבר נעצה בו ציפורניים רעבות. הדבר השני בו הבחינה היה גב רחב שהתרומם מאותו בסיס איתן והסתיים בכתפיים חסונות. בדבר השלישי הבחינה כשהסתובב, אוחז בשלוש כוסות מקציפות של בירה בכל יד. כן... אצבעותיה החליקו לאורך שרשרת זהב דקיקה שצללה למעמקי המחשוף. בהחלט. חלי בלשה אחריו במבטה. השולחנות בפאב הכפרי היו עגולים וקטנים. נדרשו שניים מהם לאכלס את החבורה הגועשת אליה הצטרף. לא רחוק מהם, איתרה שולחן צדדי, שעדיין היה פנוי. מאחוריו יכלה לעקוב אחרי המתרחש מבלי למשוך תשומת לב. היא ערסלה כוס יין ארוכת גבעול והאזינה בסבלנות.
דווקא היה מעניין לשמוע את הגולנצ'יק מספר איך דפק ציוד מהאפסנאי הדפ"ר ואיך הבחור השזוף מדי שכנע את המם-מם לשחרר אותו גם השבת, אבל עוד יותר מעניין היה לדמיין את מה שקורה מתחת לחולצה של הפר הצעיר, שנראה קצת חסר סבלנות, ולא הפסיק להתעסק עם הסלולרי שלו. הבנות הראשונות שהצטרפו לשולחן נוטף הטסטוסטרון תססו בין הבנים כמו טיפות מים בשמן רותח. לשמחתה, הסלולרי עניין אותו יותר מהבחורה שופעת החזה שאימצה בירה אקראית מהשולחן. היא התיישבה על כיסא שהזדרזו להביא לה, ונאנחה בדרמטיות למראה הנשנוש ההדדי שפצחו בו חברתה והשזוף. היא לא הייתה היחידה. בוטן מכוון היטב קטע את המפגש הנלהב מדי.
"מה זה?" המתולתלת קפצה מהצוואר הצרוב בו היתה שקועה, "מי זה היה?"
"תנוחו רגע. קרן, יש לך מושג מה עם חברה שלך? לא מצליח לתפוס אותה."
"אסנת?" קרן התיישרה, ומשכה את ידה אל מחוץ לחולצה הגברית, "מה, היא לא אמרה לך?"
"לא."
"נכון הדודים שלה - הדוסים? אז יש להם שַׁבָּת בר-מצווה או משהו כזה."
"סאאמק. מאיפה הביאה לי עכשיו בר-מצווה?"
"אחשלנו!" חבטה חברית נחתה על גבו של הפר הצעיר בעצמה שגרמה לחלי להתכווץ. "לא סתם בר-מצווה, שַׁבָּת בר-מצווה הביאה."
"מה אתה מתבאס?" עלה גל צחוק ידידותי מהשולחן, "כולה הלך'ךָ הסופ"ש."
"סאמ-אמק! לא מספיק סגרתי שבת שלישית?" סינן ובעט את עצמו מהשולחן. "שלישית!" הוא התחיל לפסוע הלוך ושוב, אגודליו מתרוצצים שוב על מסך הסלולרי שלו.
כמעט קל מדי. חלי כבשה חיוך, והתרגשות קטנה חלחלה במורד בטנה. נגיעות קלות של בושם במקומות אסטרטגיים, כוס יין ריקה ביד, הצרור של הג'יפ, וקדימה.
"מצטער. לא הסתכלתי לאן אני הולך." אצבעות חזקות סגרו על זרועה, מייצבות אותה, "הכל בסדר?"
"לא קרה כלום. רק..." היא התכופפה לאסוף את הצרור מבין רסיסי זכוכית, "מכה קטנה באגו. שום דבר שאי אפשר לתקן."
היא אהבה את הישבן שלה, את מבטי ההערצה שהיה מושך, ובמיוחד נהנתה עכשיו מזוג עיניים מסוים שליווה אותו כל הדרך אל הבר. מקפידה להתקשות מעט בטיפוס, התיישבה על כיסא גבוה והטילה ברעש את המפתחות על הדלפק. הברמן, שהתעניין דווקא במחשוף שלה, הסתיר את דופן הזכוכית של מדפי המשקאות והסיח את דעתה מההשתקפות שעניינה אותה יותר מאשר היין הלבן שמזג לה.
"אולי עדיף להרגיע עם זה קצת?" הישבן ההדוק התמקם במושב הסמוך והדופק שלה האיץ קלות למראה השרירים שנעו בהרמוניה נטולת מאמץ.
"ואולי לא."
היא לגמה מהיין, מתענגת במופגן על טעמו. "אם אתה מתכוון לשבת פה," הושיטה אליו יד רכה, "אז אני חלי."
"יוסי."
"נעים מאוד." גם היד המחוספסת שעטפה בחום את ידה היתה נעימה מאוד. היא הסיטה מצווארה קווצת שיער בהירה, מלפפת אותה בין האצבעות. "אז מה בדיוק רצית להרגיע?"
"עם זה," הוא הצביע על היין. "כלומר, אם את לא רוצה לעוף פה בסיבובים אחר כך."
"אתה דואג לי?" חלי השחילה אגודל מתחת לשרשרת הזהב שלצווארה והסיעה אותה הלוך ושוב.
"ז'תומרת, את בטח נהגת מעולה והכל," עיניו נדדו אל התליון ששיחק אתו מחבואים בתוך המחשוף, "רק שהכביש פה ממש מסוכן למי שלא מכיר."
"אה. מכיר כמוך, אתה מתכוון?"
"לא. באמת." הלחיים שלו נעשו אדומות. "קורות פה מלא תאונות."
"אני בטוחה." חלי הרפתה מהשרשרת, הציצה במסך הסלולרי שלה ונאנחה.
"הכל בסדר?"
"תגיד, יש לך מושג במקרה איפה זה 'בקתה באורנים'?"
"בקתה במה?" הגבות של יוסי התכווצו. "אה… את בטח מתכוונת לצימרים של יעקב."
"יעקב? יכול להיות. האמת, אין לי מושג. אני מחכה פה לחברה שהזמינה את החדר, אבל," נופפה בסלולרי, "היא בדיוק הבריזה לי."
"קטע."
"מה קטע?" חלי לגמה מהיין וטרקה את הכוס על הדלפק. "עכשיו גם אני לבד, וגם צריכה למצוא את הבקתה הזאתי באורנים."
"לא התכוונתי ככה." הידיים הגדולות החליקו על הג'ינס שידע ימים טובים יותר. "קטע, כי גם לי החברה דפקה ברז."
"מה אתה אומר?" חלי ניגבה טיפת יין שקופה מזווית הפה, מסתירה חיוך, "באמת קטע."
"אז כאילו זהו?" הוא קבר את הטלפון שלו עמוק בכיס. "נתקעת פה לבד?"
"נראה ככה." אצבעותיה טיילו על מפתח ארוך. "ואני, נראה לי, כבר במצב למיטה."
"אולי," עיניו השתהו לרגע על החבורה הקולנית שעזב. "אולי בעצם עדיף שאני ייקח אותך? כלומר, לצימר."
"אולי באמת." חלי קמה, החליקה את שמלתה הקצרה ויצאה אל החניה, משאירה את המפתחות על הדלפק וליוסי הזדמנות לארגן מחדש את המפשעה.
הדרך הצרה התפתלה בין אורנים גבוהים. עם כל פניה מהירה של הנהג הצעיר, ועם כל מהמורה, כתף פגשה בכתף, גישוש מהוסס, שהלך והתארך בכל מגע אקראי. כתף הפכה לזרוע, מרפק נגע בשד. חלי חייכה לעצמה למראה האצבעות הארוכות מתהדקות על ההגה כשידו מצאה את העור החשוף של ירכה. היא פישקה קלות את רגליה בדיוק כשעברו את שלט הכניסה, והג'יפ בלם בפראות, גורס את חצץ החניה.
שביל אפלולי הוביל אל בקתה מבודדת והתארך עד בלי סוף. המפתח, שחיכה בסבלנות בחור המנעול, גילה התנגדות לא ברורה. דלת העץ נסגרה מאחוריהם בטריקה. יוסי הרים את שמלתה הקצרה וקרע מעליה תחתונים רטובים מאוד. פתאום הזין שלו היה בחוץ. זקוף, זועם וקצר רוח. הוא הצמיד אותה אל הקיר כמעט באלימות, וגם הרגל שלא הניף באוויר ניתקה מהרצפה. באבחה אחת נדחק לתוכה וכמעט מיד הציף אותה זרע חם.
"אני…" התנשף והניח אותה בחזרה על הקרקע, "מצטער. לא יודע מה ק-" חלי הניחה אצבע על שפתיו. שלא כמוהו, ידעה בדיוק מה קרה, וידעה גם שזו רק יריית הפתיחה.
"רצית לקחת אותי למיטה, לא?" היא משכה מעליה את השמלה בתנופה שהצניחה אותה על ראשו, סובבה אליו את ישבנה העירום, ובדרכה לחדר השני, הושיטה יד מאחורי גבה לשחרר את תפס החזייה.
"אבל…" טיפה לבנבנה גלשה מקצה הזין, מושכת אחריה קור דקיק, אטית כמו המוח שנשאר בלי חמצן, "חשבתי שהתכוונת לישון..."
"אם זה כל מה שבא לך לעשות." חלי משכה בכתפיה והסתובבה, שדייה החשופים מיטלטלים מול עיניו. "אני מבינה." היא העיפה את החזייה בקשת מדויקת, וצחקקה כשזו נתלתה על האיבר המתוח. "בטח חסרות לך שעות שינה."
"כן. ז'תומרת, חסרות, אבל..."
"אבל מה?" חלי אספה באצבעה טיפה שגלשה במורד ירכה וליקקה אותה.
חזרתי לביקור, עם סיפור חדש ישן.
הישבן שלו היה הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבה - קטן ומוצק, ובעיני רוחה כבר נעצה בו ציפורניים רעבות. הדבר השני בו הבחינה היה גב רחב שהתרומם מאותו בסיס איתן והסתיים בכתפיים חסונות. בדבר השלישי הבחינה כשהסתובב, אוחז בשלוש כוסות מקציפות של בירה בכל יד. כן... אצבעותיה החליקו לאורך שרשרת זהב דקיקה שצללה למעמקי המחשוף. בהחלט. חלי בלשה אחריו במבטה. השולחנות בפאב הכפרי היו עגולים וקטנים. נדרשו שניים מהם לאכלס את החבורה הגועשת אליה הצטרף. לא רחוק מהם, איתרה שולחן צדדי, שעדיין היה פנוי. מאחוריו יכלה לעקוב אחרי המתרחש מבלי למשוך תשומת לב. היא ערסלה כוס יין ארוכת גבעול והאזינה בסבלנות.
דווקא היה מעניין לשמוע את הגולנצ'יק מספר איך דפק ציוד מהאפסנאי הדפ"ר ואיך הבחור השזוף מדי שכנע את המם-מם לשחרר אותו גם השבת, אבל עוד יותר מעניין היה לדמיין את מה שקורה מתחת לחולצה של הפר הצעיר, שנראה קצת חסר סבלנות, ולא הפסיק להתעסק עם הסלולרי שלו. הבנות הראשונות שהצטרפו לשולחן נוטף הטסטוסטרון תססו בין הבנים כמו טיפות מים בשמן רותח. לשמחתה, הסלולרי עניין אותו יותר מהבחורה שופעת החזה שאימצה בירה אקראית מהשולחן. היא התיישבה על כיסא שהזדרזו להביא לה, ונאנחה בדרמטיות למראה הנשנוש ההדדי שפצחו בו חברתה והשזוף. היא לא הייתה היחידה. בוטן מכוון היטב קטע את המפגש הנלהב מדי.
"מה זה?" המתולתלת קפצה מהצוואר הצרוב בו היתה שקועה, "מי זה היה?"
"תנוחו רגע. קרן, יש לך מושג מה עם חברה שלך? לא מצליח לתפוס אותה."
"אסנת?" קרן התיישרה, ומשכה את ידה אל מחוץ לחולצה הגברית, "מה, היא לא אמרה לך?"
"לא."
"נכון הדודים שלה - הדוסים? אז יש להם שַׁבָּת בר-מצווה או משהו כזה."
"סאאמק. מאיפה הביאה לי עכשיו בר-מצווה?"
"אחשלנו!" חבטה חברית נחתה על גבו של הפר הצעיר בעצמה שגרמה לחלי להתכווץ. "לא סתם בר-מצווה, שַׁבָּת בר-מצווה הביאה."
"מה אתה מתבאס?" עלה גל צחוק ידידותי מהשולחן, "כולה הלך'ךָ הסופ"ש."
"סאמ-אמק! לא מספיק סגרתי שבת שלישית?" סינן ובעט את עצמו מהשולחן. "שלישית!" הוא התחיל לפסוע הלוך ושוב, אגודליו מתרוצצים שוב על מסך הסלולרי שלו.
כמעט קל מדי. חלי כבשה חיוך, והתרגשות קטנה חלחלה במורד בטנה. נגיעות קלות של בושם במקומות אסטרטגיים, כוס יין ריקה ביד, הצרור של הג'יפ, וקדימה.
"מצטער. לא הסתכלתי לאן אני הולך." אצבעות חזקות סגרו על זרועה, מייצבות אותה, "הכל בסדר?"
"לא קרה כלום. רק..." היא התכופפה לאסוף את הצרור מבין רסיסי זכוכית, "מכה קטנה באגו. שום דבר שאי אפשר לתקן."
היא אהבה את הישבן שלה, את מבטי ההערצה שהיה מושך, ובמיוחד נהנתה עכשיו מזוג עיניים מסוים שליווה אותו כל הדרך אל הבר. מקפידה להתקשות מעט בטיפוס, התיישבה על כיסא גבוה והטילה ברעש את המפתחות על הדלפק. הברמן, שהתעניין דווקא במחשוף שלה, הסתיר את דופן הזכוכית של מדפי המשקאות והסיח את דעתה מההשתקפות שעניינה אותה יותר מאשר היין הלבן שמזג לה.
"אולי עדיף להרגיע עם זה קצת?" הישבן ההדוק התמקם במושב הסמוך והדופק שלה האיץ קלות למראה השרירים שנעו בהרמוניה נטולת מאמץ.
"ואולי לא."
היא לגמה מהיין, מתענגת במופגן על טעמו. "אם אתה מתכוון לשבת פה," הושיטה אליו יד רכה, "אז אני חלי."
"יוסי."
"נעים מאוד." גם היד המחוספסת שעטפה בחום את ידה היתה נעימה מאוד. היא הסיטה מצווארה קווצת שיער בהירה, מלפפת אותה בין האצבעות. "אז מה בדיוק רצית להרגיע?"
"עם זה," הוא הצביע על היין. "כלומר, אם את לא רוצה לעוף פה בסיבובים אחר כך."
"אתה דואג לי?" חלי השחילה אגודל מתחת לשרשרת הזהב שלצווארה והסיעה אותה הלוך ושוב.
"ז'תומרת, את בטח נהגת מעולה והכל," עיניו נדדו אל התליון ששיחק אתו מחבואים בתוך המחשוף, "רק שהכביש פה ממש מסוכן למי שלא מכיר."
"אה. מכיר כמוך, אתה מתכוון?"
"לא. באמת." הלחיים שלו נעשו אדומות. "קורות פה מלא תאונות."
"אני בטוחה." חלי הרפתה מהשרשרת, הציצה במסך הסלולרי שלה ונאנחה.
"הכל בסדר?"
"תגיד, יש לך מושג במקרה איפה זה 'בקתה באורנים'?"
"בקתה במה?" הגבות של יוסי התכווצו. "אה… את בטח מתכוונת לצימרים של יעקב."
"יעקב? יכול להיות. האמת, אין לי מושג. אני מחכה פה לחברה שהזמינה את החדר, אבל," נופפה בסלולרי, "היא בדיוק הבריזה לי."
"קטע."
"מה קטע?" חלי לגמה מהיין וטרקה את הכוס על הדלפק. "עכשיו גם אני לבד, וגם צריכה למצוא את הבקתה הזאתי באורנים."
"לא התכוונתי ככה." הידיים הגדולות החליקו על הג'ינס שידע ימים טובים יותר. "קטע, כי גם לי החברה דפקה ברז."
"מה אתה אומר?" חלי ניגבה טיפת יין שקופה מזווית הפה, מסתירה חיוך, "באמת קטע."
"אז כאילו זהו?" הוא קבר את הטלפון שלו עמוק בכיס. "נתקעת פה לבד?"
"נראה ככה." אצבעותיה טיילו על מפתח ארוך. "ואני, נראה לי, כבר במצב למיטה."
"אולי," עיניו השתהו לרגע על החבורה הקולנית שעזב. "אולי בעצם עדיף שאני ייקח אותך? כלומר, לצימר."
"אולי באמת." חלי קמה, החליקה את שמלתה הקצרה ויצאה אל החניה, משאירה את המפתחות על הדלפק וליוסי הזדמנות לארגן מחדש את המפשעה.
הדרך הצרה התפתלה בין אורנים גבוהים. עם כל פניה מהירה של הנהג הצעיר, ועם כל מהמורה, כתף פגשה בכתף, גישוש מהוסס, שהלך והתארך בכל מגע אקראי. כתף הפכה לזרוע, מרפק נגע בשד. חלי חייכה לעצמה למראה האצבעות הארוכות מתהדקות על ההגה כשידו מצאה את העור החשוף של ירכה. היא פישקה קלות את רגליה בדיוק כשעברו את שלט הכניסה, והג'יפ בלם בפראות, גורס את חצץ החניה.
שביל אפלולי הוביל אל בקתה מבודדת והתארך עד בלי סוף. המפתח, שחיכה בסבלנות בחור המנעול, גילה התנגדות לא ברורה. דלת העץ נסגרה מאחוריהם בטריקה. יוסי הרים את שמלתה הקצרה וקרע מעליה תחתונים רטובים מאוד. פתאום הזין שלו היה בחוץ. זקוף, זועם וקצר רוח. הוא הצמיד אותה אל הקיר כמעט באלימות, וגם הרגל שלא הניף באוויר ניתקה מהרצפה. באבחה אחת נדחק לתוכה וכמעט מיד הציף אותה זרע חם.
"אני…" התנשף והניח אותה בחזרה על הקרקע, "מצטער. לא יודע מה ק-" חלי הניחה אצבע על שפתיו. שלא כמוהו, ידעה בדיוק מה קרה, וידעה גם שזו רק יריית הפתיחה.
"רצית לקחת אותי למיטה, לא?" היא משכה מעליה את השמלה בתנופה שהצניחה אותה על ראשו, סובבה אליו את ישבנה העירום, ובדרכה לחדר השני, הושיטה יד מאחורי גבה לשחרר את תפס החזייה.
"אבל…" טיפה לבנבנה גלשה מקצה הזין, מושכת אחריה קור דקיק, אטית כמו המוח שנשאר בלי חמצן, "חשבתי שהתכוונת לישון..."
"אם זה כל מה שבא לך לעשות." חלי משכה בכתפיה והסתובבה, שדייה החשופים מיטלטלים מול עיניו. "אני מבינה." היא העיפה את החזייה בקשת מדויקת, וצחקקה כשזו נתלתה על האיבר המתוח. "בטח חסרות לך שעות שינה."
"כן. ז'תומרת, חסרות, אבל..."
"אבל מה?" חלי אספה באצבעה טיפה שגלשה במורד ירכה וליקקה אותה.