הצמדות

[רגלים]

הצמדות

להשתחרר מהצמדות? בשביל מה? והאם בכלל אפשר?
אני אגיד שני דברים שעלו בדעתי - אי אפשר ולא צריך.
לכל היותר כדאי להיות מודעים אל ההצמדויות ועל הדרך שהן משפיעות.

ומהעבר השני
מישהו אמר לי פעם - תזרום.
ועכשיו אני חושב לעצמי - הרי זה מה שקורה במילא.

 

[s i s u]

בדיוק. מי זה "שזורם" או צריך לזרום? יש רק זרימה.

להשתחרר מהיצמדות זה להשתחרר מתלות. היצמדות לאדם או למחשבה, היינו הך.
אתה לא עצמאי כשאתה צמוד. אתה לא משוחרר להיות מה שאתה באמת, כשתדע.
אני (כלומר מחשבה) רואה את מחשבות מזן הפרשנות/תרגום בגוף הסרט- כלא יותר משעשוע עצמי שנועד לכסות על הפחד לגלות את העצמי הזה. כל שאר הפחדים הם כיסוי לזה. איזה פחד זה להרגיש אלוהים כל יכול, הא?

 

[טרנצנדנטאלי]

פחות ופחות הצמדות זהו סימן להתפתחות

אתה יכול להיות מודע להצמדויות, למתחים, לסמסקרות. אתה יודע מה השפעתם ההרסנית על הגוף והרוח. ואז מה? האם זה עוזר?
תזרום עם ההצמדות לנצח. האם ניקית את המתחים?

דרך שנותנת כלים פשוטים ובדוקים לניקוי המתחים וההצמדויות, היא דרך טובה בעיני.

 

[ינוקא1]

אי אפשר "לזרום"

עם היצמדות ,

כי היצמדות יוצרת חיכוך

כשאתה חסר היצמדויות , אתה נע בצורה חלקה , ללא חיכוך בעולם.
ללא בזבוז אנרגיה.

(זהו אידאל כמובן , לא בטוח שזה מעשי)

 

[s i s u]

על תשוקה מתוך יוגה וסישתהא.

"אנוכיות מקדמת תשוקות, בלעדיה הן נכחדות. האנוכיות לבדה, ללא כחל ושרק, היא זו שפרשה את רשת המשפחה והיחסים החברתיים, כדי לתפוס את הנשמה הלא זהירה. ...מאפיינה של התשוקה היא שאין לה כל כיוון. היא מניעה אותי לכיוון אחד וברגע השני מסיטה אותי לכיוון אחר, כסוס מטורף. היא השליכה לפנינו רשת רחבה של בן, חבר, אישה וקרובים אחרים. ...היא שוברת את לב האדם ומעוררת בו דימיון שווא. "
&nbsp
ציטטתי דווקא על הקשר בין תשוקה ליחסים אבל אישית לגבי עכשיו זה העיסוק הרוחני.
היא זו שכובלת אותי הכי הרבה למרות שגם היא במגמת היחלשות וברגעי הערות היא לא מזיזה לי כהוא זה.
&nbsp

 

[Mist2]

יש צורך לראות ולהבין

שיש חלק שניצמד, אבל יש גם משהו אחר היכול להפרד מההצמדות ולהתבונן על ההצמדות ועל החלק שנצמד.
וכמובן שזו לא הרמה העמוקה ביותר.
כאשר זה קורה, החלק הפעיל (כלומר מה שמרגיש כ׳אני׳) הוא מי שנפרד ומתבונן...

 

[רגלים]

שיחרור, טיהור, התפתחות, ביטול ההתנגדות

אני לא בטוח לגבי כל אלו, אולי זהו העיוורון שלי? אולי.
מכל מקום מה שאני מדמה לעצמי זה להיות "גנן" השותל שתילים וזורע זרעים
של צמחים טובים, מנכש את העשבים ומשקה את הגינה שלו, רואה
איך יום ועוד יום עוברים, איך יורד גשם ויוצאת השמש, עוברים קיץ חורף וקיץ,
והוא עובד בסבלנות ובשקדנות לטפח את הגן, ובינתיים הזמן עובר והוא מזדקן.

לבטל את הקושי? את ההצמדות? את הסאמקרות ? את החיכוך? להשתחרר?
אין לי דרך קסמים, ואני מסופק אם לאחר יש, אבל לך תדע.
מה שאפשר לדעתי לעשות זה להתמודד עם כל אלו. זה לא אומר דווקא לקבל
את היסורים והקושי באהבה, גם זהו סוג של השליה עצמית.
פשוט אפשר לנסות לטפח את ה"גינה", ואת זה כן אפשר לעשות באהבה.

 

[נציב המים]

כשעולה התנגדות, הניסיון "לבטל" אותה הוא התנגדות באותה המידה.
כשאינה עולה, אולי אין ממש צורך לדאוג לגביה.

 

[ינוקא1]

הבעיה היא הדיבור

במונחים מוחלטים.
&nbsp
אולי לא צריך "לבטל היצמדות" , אולי צריך רק "להקטין היצמדות"

(זה כבר נשמע אחרת

).
&nbsp
חלק מטיפוח הגן יש גם לגזום את מה שאינו משרת את הגן.
אם אתה רוצה , קרא לזה "להקטין היצמדויות".
אתה יכול לעשות זאת באהבה , בכיף , איך שבא לך ....
&nbsp
עצם זה שהגן נראה יפה והצמחים מטופחים , נותן הרגשה טובה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[רגלים]

כבר נשמע טוב יותר

אני מסכים בהחלט שצריך לעבוד.
לא רק להביט.

 

[neophile]

אני רואה שאתה מאוד מחבב את ההצמדויות שלך.

זה נחמד כי אנחנו תמיד מגלים על עצמנו דברים חדשים בתהליך הזה של ההתעוררות