הציפיה שהורגת
שלום לכולם,
אני ואשתי בשנות השלושים המוקדמות, ומנסים כבר בערך ארבע שנים להיכנס להריון.
לא אכנס לפרטים, אבל עברנו את כל הבדיקות המקובלות, 3 רופאים (ביניהם גם כאל שנחשבים ״תותחים״), עד שלפני חצי שנה בשעה טובה אחרי שלוש שנים ו-IVF נקלטנו סופסוף!
מיותר לציין באיזה אושר עילאי ואופוריה היינו, אושר ואופוריה שנמשכו בדיוק עד הסקירה השניה...
ואז שמענו שלוש מילים שאף פעם אתה לא רוצה
לשמוע... ״טוב, יש בעיה״
ככה התחילה סאגה של בירורים וריצות, עד שבסוף הגענו להחלטה. אין ברירה טובה, ומפסיקים את ההריון.
אחרי תקופת אבל (וזה ממש אבל אמיתי, תאמינו לי...), איכשהו אספנו את עצמנו וחזרנו לרופא... ושוב תקווה ושוב ציפייה ושוב החזרה (של מוקפאים), ושוב התהום של הידיעה שלא נקלט...
עכשיו אנחנו אחרי סבב נוסף, הזרקות, שאיבה והחזרה.
והמתח הורג.. אתה לא רוצה לחשוב על זה, כדי לא להתעסק בזה כל היום ו״לנחס״, אז אתה ״לא חושב״ על זה כל היום...
אתה מת לספר לכל העולם, אבל אתה לא רוצה שכולם ״יהיו לך בתחתונים״ וישאלו: ״מה קורה״ ו-״נו מתי הבדיקה״ ו-״איך היה״ אז אתה מספר להם בלב, בדמיון, שואב כוחות ממקומות שלא ידעת שקיימים...
ועכשיו לך תתענה עוד X ימים עד הבדיקה...
וכל זה מתגמד לעומת מה שאתה יודע שאשתך עוברת... ואתה מתפוצץ מבפנים גם בשבילה....
ורק שיהיה חיובי.
בקיצור, מוקדש לכל הנשים והגברים, שמחכים ומצפים...
ורק שיהיה חיובי, ועד הסוף השמח
שלום לכולם,
אני ואשתי בשנות השלושים המוקדמות, ומנסים כבר בערך ארבע שנים להיכנס להריון.
לא אכנס לפרטים, אבל עברנו את כל הבדיקות המקובלות, 3 רופאים (ביניהם גם כאל שנחשבים ״תותחים״), עד שלפני חצי שנה בשעה טובה אחרי שלוש שנים ו-IVF נקלטנו סופסוף!
מיותר לציין באיזה אושר עילאי ואופוריה היינו, אושר ואופוריה שנמשכו בדיוק עד הסקירה השניה...
ואז שמענו שלוש מילים שאף פעם אתה לא רוצה
לשמוע... ״טוב, יש בעיה״
ככה התחילה סאגה של בירורים וריצות, עד שבסוף הגענו להחלטה. אין ברירה טובה, ומפסיקים את ההריון.
אחרי תקופת אבל (וזה ממש אבל אמיתי, תאמינו לי...), איכשהו אספנו את עצמנו וחזרנו לרופא... ושוב תקווה ושוב ציפייה ושוב החזרה (של מוקפאים), ושוב התהום של הידיעה שלא נקלט...
עכשיו אנחנו אחרי סבב נוסף, הזרקות, שאיבה והחזרה.
והמתח הורג.. אתה לא רוצה לחשוב על זה, כדי לא להתעסק בזה כל היום ו״לנחס״, אז אתה ״לא חושב״ על זה כל היום...
אתה מת לספר לכל העולם, אבל אתה לא רוצה שכולם ״יהיו לך בתחתונים״ וישאלו: ״מה קורה״ ו-״נו מתי הבדיקה״ ו-״איך היה״ אז אתה מספר להם בלב, בדמיון, שואב כוחות ממקומות שלא ידעת שקיימים...
ועכשיו לך תתענה עוד X ימים עד הבדיקה...
וכל זה מתגמד לעומת מה שאתה יודע שאשתך עוברת... ואתה מתפוצץ מבפנים גם בשבילה....
ורק שיהיה חיובי.
בקיצור, מוקדש לכל הנשים והגברים, שמחכים ומצפים...
ורק שיהיה חיובי, ועד הסוף השמח