הצילו

[ה א נ י ב י]

הצילו

הצילו, אבל הפעם לא אדבר על אימי אלא על ביתי. אני מה-זה בסרטים מהגן החדש, ביתי ניתלית בי כאילו הייתי נשימת אפה האחרונה. למרות שאני מבינה הכל ויודעת שזה תהליך טבעי לגמרי קשה לי בטירוף. מקווה שזה ילך וישתפר כי בינתיים לא נראה ככה. זה גם מעלה לי כל מיני דברים מהילדות שלי, שנטשו אותי בגן ובכיתי שם אל האינסוף בלי שלאף אחד זה יזיז. אוף !!!

 

[Darkmatter]

../images/Emo55.gif

אני יודעת שילדים הם הסתגלנים הכי גדולים שיש. אפילו אחיינית שלי שהיא מלכת הגן, והתחילה את שנתה האחרונה בגן [באותו הגן], ביום הראשון היה לה מאוד מאוד קשה. וכשמדובר בגן חדש אני מבינה שזה יותר קשה... אני בטוחה שהיא תסתגל לאט לאט ותמצא חברים וחברות חדשות ואח"כ כבר לא תירצה לעזוב. בינתיים תישארי איתה קצת יותר, תחבקי יותר, תנסי אולי לחבר בינה לבין הגננת והילדים וככה תראי לה שזה בסה"כ גן מאוד נחמד. תנסי להישאר רגועה ולהסביר לה שזאת התרגשות טבעית ושלאט לאט היא תסתדר ותכיר חברות חדשות ויהיה לה כיף לשחק שם. אולי גם בינתיים תוציאי אותה קצת מוקדם יותר מהגן... ואני מאמינה באמת שככה היא תיכנס לאט ובעדינות לכיף של הגן. ואת לא נוטשת אותה בגן, ולך כן אכפת ממנה- ככה שזה שונה לחלוטין ממה שהיה לך ואני בטוחה שזה הדבר שיעזור לה בעיקר להשתלב ולהנות בגן. ככה שאני בטוחה שיהיה בסדר עם זה בקרוב מאוד...

תספרי שבוע הבא איך היא מסתדרת, טוב? אני אשמח לשמוע... איתך...

 

[ה א נ י ב י]

דארקי יקרה

כל מה שהצעת לי אני כבר עושה, שיחות, ונשארת איתה, ולתווך לילדים אחרים ולגננת ומה שאת רוצה ולא רוצה, וזה לא כ"כ עוזר. תודה על הרצון הטוב, אספר בשמחה התפתחויות בהמשך.

 

[כנפיים לבנות]

האניבי...

מתארת לי שזה כלל לא פשוט להשאיר ילדה בגן... כמו שאמרת, זה תהליך טיבעי שכל ילד עובר.. יש כאלו שקל להם יותר ויש כאלו שפחות.. אני בעד גם להקשיב לילדה, לדבר איתה, לבדוק איתה את הדברים ולהסביר לה שאמא הולכת לעבודה והיא משחקת עם החברים בגן (במילים שלה כמובן

) אבל....... לי אין ממש נסיון בזה...

אז בגדול אני יכולה רק לחזק אותך

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo95.gif

את אמנם מדברת על ביתך, כמו שהקדמת ואמרת, אבל בעצם במידה רבה את מדברת גם עליך, וגם על אימך. בנוסף לקושי לראות את ביתך במצוקה, זה גם מעורר אצלך חוויות עבר, ואולי גם מתקשר לתחושות העכשוויות של הכאב. אני שמחה בשביל ביתך שאת שם בשבילה, היא נתלית - אבל יש לה במי להתלות, נכון? כשמסתכלים על זה כך, אולי זה יכול קצת להקל. וגם הידיעה שעוד מעט הקושי יעבור, כי כמו שדארקי אמרה, ילדים הם סתגלתניים מאוד, ועד אז - אנחנו כאן איתך.

 

[אמא של שלומית]

קשיי הסתגלות או קשיי פרידה

קראתי באיזנ שהוא פורום(אולי כאן?) שכדאי להכין לילד אלבום קטן ובו תמונות של אמא,אבא אחים דודים ,סבא-סבתא, כלב או חתול(אם יש בבית...) בכל פעם שהילד יחוש געגועים הוא יוכל לשלוף את האלבום מהתא שלו,להציץ ולהרגע... שוה לנסות.