הצילו

[מיכל ותהילה]

הצילו

ידעתי שזה יגיע אבל מה עושים עם זה? בגלל שעברנו דירה במשך כחודשיים תהילה היתה כמעט כל הזמן על הידיים. בדיוק כשהחילה ממש לזחול. עכשו כשכבר יש סוף סוף ריצפה היא לא רוצה. רק על הידיים היא מרוצה. הבוקר מתחיל בהנקה. ברבע לשבע היא או על הידיים או בוכה עד שהגדולים יוצאים לביה"ס. אח"כ אני יוצאת איתה בעגלה-היא מרוצה-אח"כ אוכלת ונרדמת. אחה"צ אותו סיפור. עד להרדמות הלילה היא או על הידים, או בעגלה בחוץ או לא מרוצה. ליותר מ5 דקות משחק היא לא מצליחה להגיעץ. עייפתי. מה עושים?

 

[נעה גל]

את בטוחה שמעבר הדירה הוא הסיבה?

אני משערת שהיא מתחת לגיל שנה ונשמע לי קצת מוזר שמעבר דירה בגיל כזה יעשה כזו "טראומה". בכל מקרה, אני סחבתי את איתמר מרגע לידתו ועד גיל 8 חודשים כל הזמן על הידיים. הוא היה צמוד אלי 24 שעות ביממה. כל רגע שהנחתי אותו (מדי פעם צריך לעשות פיפי) הוא צרח כאילו רוצחים אותו. פתאום, יום אחד, הזחילה הפכה להיות אטרקטיבית והוא ירד לי מהידיים. היום אני רק יכולה לחלום על דקה-שתיים שהוא ישב אצלי בשקט.

 

[כרמית מ.]

לוקחים מנשא

לפי התיאור שלך, היא נמצאת פחות או יותר בתחילת שלב חרדת זרים / רדת נטישה. זה אומר, שהיא כבר קולטת שאת הולכת, אבל לא שאת חוזרת - ולכן נדבקת אלייך. עם כל הקושי (והייתי שם חזק מאד) השיטה שהוכיחה את עצמה אצלי ואצל אחרים, היא הפוך על הפוך. ככל שיותר תזמי לקחת אותה על הידיים, ותשדרי לה שזה ממש בסדר - כך היא תוכל בקלות רבה יותר, לעזוב אותך. אני מאד מבינה את הרצון להוריד אותה קצת בכל רגע אפשרי, אבל מבחינתה זוהי דחיה וסיבה לדרוש עוד ועוד על הידיים (כי אם אני לא דורשת, לא לוקחים אותי). אל תצפי ממנה לשחק לבד או לשבת בעגלה בכלל. ככל שהציפיות שלך יהיו יותר לכך שהיא כל הזמן על הידיים (ולקבל שזה בסדר) - היא תשחרר אותך מהר יותר. הדחף והרצון לזחול ולגדול ולהיות עצמאיים בוא יבואו - עם יסופק הצורך בתלות ובקרבה. הפתרונות שלך צריכים להיות טכניים - מנשא, מישהו נוסף שיכול לקחת אותה על הידיים (צריך להיות קבוע כדי שיהיה אפקטיבי), מנוחה שלך או משהו דומה. הסיבה שהיא רוצה ידיים, בסבירות גבוהה, אינה קשורה ל"הרגל" או לכך שהיתה תקופה שהיא נלקחה כל הזמן על הידיים, אלא לצורך שלה בקרבה, שהתעורר בערך באותו זמן (מעבר דירה זו בדרך כלל תקופה לחוצה, ויתכן שהיא מרגישה במתח ובחוסר הבטחון שלכם במקום החדש).

 

[נעה גל]

מממ.... מסכימה

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם קודמותי.

מיכל, תהילה עדיין קטנטונת. היא לא תרצה להשאר על הידיים שלך לנצח. הסקרנות שלה, הרצון שלה לחקור את העולם שמסביב, יגברו על הרצון להשאר על הידיים שלך, על הצורך בחום ובבטחון שהידיים שלך מספקות לה. ועד אז - תני לה להשאר בחום ובבטחון הזה. ונחמד לראות אותך כאן

.

 

[ספל חמאה]

לוקחים אוויר

זה תקופה כזאת. זה יכול להיות בגלל מעבר הדירה, זה יכול להיות בגלל חרדת נטישה, זה יכול להיות רגרסיית טרום קפיצת גדילה, זה יכול להיות שהיא מרגישה שאת צריכה חיבוק וזו הדרך שלה להעניק אותו... במקרים כאלה אני מאיטה את הקצב, עושה דברים שאני יכולה לשתף אותם (אנחנו אוהבים כל מה שקשור בכביסה ובמים) ונחה כשאפשר. זה יעבור... >ספל חמאה שונאת לעבור דירה<

 

[ציפי ג]

היות והגב הורג אותך

הפתרון של להחזיק אותה על הידים כל הזמן מן הסתם לא ישים. אז זה היה הפתרון שלי (קודם שהתחלתי בפלדנקרייז). הייתי שוכבת על הרצפה ונותנת לו להתעמל עלי. זוחל, יורד, עולה, מוצץ, מלקק, מושך בשערות, ומה לא. משום שזה על הרצפה, מהר מאוד הוא מגלה שאני בעצם לא החפץ הכי מענין בחדר, ומתחיל להסתובב. בשלב זה, אני עוברת לישיבה, וכאשר טוב לו והוא עסוק, אני אמורת אמא צריכה ללכת למטבח. בא איתי, והולכת לאט לאט, בקצב הזחילה שלו. זה די יעיל.

 

[מיכל ותהילה]

תודה לכולן, ציפי

עד היום עשיתי את זה במיטה. הרעיון של לרדת לרצפה-אדיר. מחר אני מתחילה דיקור סיני ושיטת פאולה