הרבה עבודה בטיפול..
האמת, בהתחלה בדיוק ככה.... הייתי פתאום "מרגישה" שמנה או מכוערת... ואז, אחרי שהבנתי בטיפול שזו מן העברה של הרגש, הייתי עוצרת, ומנסה להבין, ב"רוורס" מה קרה. ודי נדהמתי מהתוצאות. לפעמים הייתי מנסה לנחש בין כמה אופציות (אם מישהו אמר לי משהו לא יפה? אולי החתולה שהלכה לאיבוד? אהה לא, זה בעצם הערה שאבא שלי אמר לי) ברגע שמשהו מהדברים נגע, הייתי פשוט מתחילה לבכות ולחזור להרגיש. ואחר כך הרגשות השלילים כבר היו משתחררים. וגם שמתי לב שלפעמים נניח משהו היה ממש פוגע בי, והייתי כאמור מבינה את זה רק לאחר הרוורס הזה וכל התהליך, ושמתי לב שמה שהייתי מרגישה בפועל, באותה שניה שהדבר התחרש בה, זה סתם עקצוץ קטן, בליעה של רוק. שום דבר כמו בכי של חצי שעה... לכן זה היה לי קשה בתחלה לתת לעקצוצים האלו משמעות כי זה היה נראה לי זניח... ולאט לאט אני כבר יותר מחוברת לרגש, אבל עדיין זה קשה בטירוף. אנני לא יודעת אם גם אצלך זה ככה, אבל בעיקרון, זה בנוי על רגשות שמנסים להמנע מהם. ואני מצארת לעצמי שם תתני לעצמך כמה רגעים (שעה?) תוכלי להתחבר לרגשות (האמיתיים- לא אלו שאת מפנה פנימה כלפי עצמך) ולתת להם לעלות..
