הצילו?
ערב טוב לכולם... התגלגלתי לכאן במקרה כשהתחלתי לקרוא על א-מיניות בויקיפדיה. האמת שאני מאוד מבולבלת ונמצאת במצב הזה כבר תקופה ארוכה וזה עושה לי ממש רע. אני מחפשת קצת הדרכה, משהו שיאיר את עיניי, אולי סתם איזו מילה מרגיעה
אני בת 19 ובתולה. אף פעם לא היה לי חבר. אני בעצמי לא מבינה מה מפריע לי...לא חסרות הצעות אבל משהו בתוכי פשוט סולד מהן. כשאני מתיידדת עם בנים אני יכולה להיות מאוד פתוחה, לגעת בחופשיות, לא להתבייש. אני נהנית מקשרים אפלטוניים קרובים. אין לי שום עניין מעבר לזה, וכשאני מקבלת רמיזות שהידיד החדש שלי רוצה אולי לקחת את הקשר שלנו למקום אחר אני מרגישה כמעט נבגדת. המחשבה שמישהו מעוניין בי מינית גורמת לי להרגיש מאוד לא בנוח. זה קרה לי יותר מפעם אחת ועם בחורים מאוד נחמדים ותמיד חשבתי שאולי זה בגללי - אולי אני מראה בטעות סימנים שגם אני מעוניינת, אולי אני פשוט לא יודעת לבחור את החברים שלי כמו שצריך? התמזמזתי רק עם שני בנים בכל החיים שלי. עם כל אחד מהם זה היה באותו לילה בו נפגשנו ואחר כך לא התראינו שוב. לאף אחד מהם לא נמשכתי במיוחד, זה פשוט הרגיש לי כמו משהו שמתאים לעשות באותה סיטואציה. להתנשק לא עשה לי כלום, גם לא המגע הגופני... אפשר להגיד שפשוט זרמתי עם זה בלי להרגיש יותר מדי. לשניהם נתתי את המספר שלי ועם שניהם הסיפור נגמר לא משהו. שוב חשבתי שזאת רק אני, שאני לא אוהבת בנים שנדבקים, שאני מעדיפה לחכות קצת. לא הייתי מעוניינת להתראות עם אף אחד מהם שוב והנסיונות שלהם לדבר איתי או להכריח אותי לפגוש אותם רק הכעיסו אותי וגרמו לי לנתק קשרים לחלוטין. התחלתי לחשוב שאולי זה משהו מעבר לזה שאני סתם כלבה לפני כמה חודשים כשהתחלתי להיפגש עם הקב"ן (המפקדת שלי שלחה אותי מסיבות שלא קשורות לזה בכלל). אני בחורה מאוד מופנמת וקרה כשזה מגיע אליי; אני לא מדברת על עצמי עם אף אחד, לא חולקת רגשות או מחשבות וזה תמיד היה ככה. לכתוב את ההודעה הזאת זה טירוף בשבילי ולכן אני נתלית באנונימיות... גם עם הקב"ן אני לא מדברת יותר מדי, בנושא המיניות בכלל לא נגענו חוץ מכשאמרתי לו שאין לי יותר מדי עניין בזה. אבל בכל הפגישות שלנו עד עכשיו הוא רמז שאולי אני מדחיקה את העובדה שאני לסבית. בהתחלה זה ממש בילבל אותי, לא הבנתי איך הוא הגיע לזה בכלל, עד שנזכרתי שבפגישה הראשונה שלנו כשהוא שאל אותי מה הנטייה המינית שלי עניתי "סטרייטית, נראה לי" ואמרתי שאין לי יותר מדי נסיון בנושא. האמת היא שזאת התשובה הכי נכונה שאני יכולה לתת. אני כן נמשכת לאנשים - אנשים יפים, מעניינים או שפשוט יש בהם משהו שמקסים אותי - ואני מחפשת את הקרבה שלהם, רוצה להיות לידם וכו'. אני לא נמנעת ממגע ואוהבת מאוד לחבק, להחזיק ידיים... גם עם בנים וגם עם בנות. אבל קשה לי לדמיין את עצמי בסיטואציה מינית, לא עם גברים ולא עם נשים. שמתי לב שכשאני מסתכלת על בנות יפות זה תמיד במין צורה השוואתית: איך היא נראית לעומתי? איך אחרים מסתכלים עליה? אני אציין שבגיל ההתבגרות סבלתי מהערכה עצמית נמוכה והפרעות אכילה ועד היום לא לגמרי התגברתי על הכל. כשאני מסתכלת על בנים שנראים טוב אני לא יודעת מה בדיוק אני מחפשת שם. מעריכה את האסתטיקה? התאהבתי פעם אחת, כשהייתי בת 14 או 15, בידיד שלי שלא הייתי קרובה אליו במיוחד. אני לא יודעת אם זה בכלל משנה משהו? קשה לי להיזכר עכשיו אם גם נמשכתי אליו מינית אבל אני מניחה שלא, באותו גיל בכלל לא הייתי מסוגלת לחשוב על עצמי בהקשר הזה. ד"א, אני כן מאוננת לפעמים, אבל אין שום דבר ספציפי שאני חושבת עליו תוך כדי. סליחה על המגילה אבל אני פשוט מאוד, מאוד מבולבלת... ואין לי מושג עם מי לדבר. מה לעשות. קשה לי עם ההרגשה המוזרה הזאת, עם זה שאפילו אני לא מבינה את עצמי. אני מרגישה שמשהו איתי לא בסדר. אני רוצה להאמין שאולי פשוט לא פגשתי עדיין את האדם שמתאים לי, אבל אני מתחילה לחשוב שזה יותר מזה. אני מרגישה לא בנוח כשמתחילים איתי, אפשר להגיד שאני כמעט סובלת מתשומת לב מהסוג הזה.
איך זה הגיוני בכלל? לא נעים לי להגיד את זה אבל א-מיניות נראית לי לא טבעית. הצורך להתרבות הוא אינסטינקט בסיסי, לא? חשוב לי לציין שלא עברתי התעללות מינית או חס וחלילה שום חוויה טראומטית אחרת בחיים שלי. זאת גם שאלה שהקב"ן חוזר עליה הרבה ולא נעים לי לבאס אותו כל פעם מחדש, אבל אין לי שום טראומה מודחקת שיכולה להסביר הכל............
ערב טוב לכולם... התגלגלתי לכאן במקרה כשהתחלתי לקרוא על א-מיניות בויקיפדיה. האמת שאני מאוד מבולבלת ונמצאת במצב הזה כבר תקופה ארוכה וזה עושה לי ממש רע. אני מחפשת קצת הדרכה, משהו שיאיר את עיניי, אולי סתם איזו מילה מרגיעה
חוץ מזה שכתבתי עם שאלה דומה את מוזמנת לראות ולצפות בתגובות. אני ממש מקווה שזה או ישתנה לנו או שכבר נבין אחת ולתמיד מה הולך איתנו.. אני לא כ"כ אפורה ד"א.
