הצילו

[ooVoo1]

הצילו

לאשתי ולי 2 ילדים האחת בת 3 ו 3 חודשים והשני בן שנה ו 3 חודשים (הפרש שנתיים בדיוק) הבעיה היא עם בני הקטן, הוא יונק מגיל 0, אינו מוכן לקחת בקבוק ואינו מוכן לקחת מוצץ. יצאו לו שיניים (כמעט פה מלא) ועכשיו הוא גם אוכל אוכל מוצק ושותה יוגורט (זה כן הוא מוכן) לאחרונה החלטנו אשתי ואני לגמול אותו מאכילה בלילה. כמובן שאני נרתמתי לעבודה וקמתי בלילה כשהוא בכה, אחרי 2 לילות קשים החל להשתפר המצב והוא התחיל לישון לילה שלם. אח"כ אמרתי לאשתי שעדיף שנרד כמה במספר ההנקות היומיות והיא הייתה מניקה משהו כמו פעמיים ביום (אבל לא בלילה!) הבעיה התחילה שבני חלה, והוא החל לשלשל, הוא לא היה מוכן לאכול כלום, ואז בלית ברירה אשתי רק הניקה אותו, כשלאט לאט פסקו השילשולים התחיל הרע מכל, כל פעם שאני ניגש אל בני הוא לא מוכן לסבול אותי,הוא צורח נלחם על הידיים שלי, בועט, מתפתל, נמתח לאחור, הוא איננו נרגע אפילו לכמה שעות כשזה קורה, לא משנה מה אני עושה כדי להרגיע אותו זה לא עוזר. אם אשתי נגשת להרגיע אותו הוא מיד צונח מהכתף שלי לכוון השד, מסתבר שמה שמרגיע אותו זה רק השד. המצב הלך והדרדר בימים האחרונים, שכן אנחנו שוב מנסים לגמול אותו מהלילה, אבל כל פעם שאני ניגש אליו והוא רואה את אשתי יוצאת מהחדר הוא שוב צורח, בועט זורק את עצמו ולא מוכן לתת לי להרגיע אותו אני ממש מתוסכל מהמצב אני בדעה כזאת, להפסיק מיד את ההנקה לאלתר, אני מרגיש שכל פעם שאשתי נותנת לו שד, זה עושה את המצב יותר גרוע כי אז הוא לא רוצה משהו אחר, אשתי לעומת זאת טוענת שגם היא רוצה להפסיק את ההנקה, אבל ככל שהזמן עובר אני לא רואה אותה עושה משהו בנידון (לדעתי הגמילה צריכה להיות קודם כל של אשתי! אח"כ של התינוק) האם הפסקה לאלתר יכולה באיזושהיא צורה לפגוע בבני נפשית? או פיזית? האם לילות המרורים הם רק אפיזודה חולפת? שתעבור אחרי שבועיים? אני ממש מיואש וזקוק לעצה מקצועית תודה

 

[נערה בלי עגיל פנינה]

כמה זמן עבר מאז המחלה? אולי הוא בשלב של

השלמת פערים ולכן רעב בלילה?

 

[נערה בלי עגיל פנינה]

ולשאלתך - אני נגד גמילה בבת אחת

 

[ooVoo1]

הסבר?

 

[POOH*]

אין כאן אנשי מקצוע בפורום אבל...

מנסיוני כאמא אני נגד גמילה בבת אחת. וגם יש ערך בריאותי לא קטן לעובדה שהוא בכל זאת יונק. אבל גמילת לילה עשינו בערך כמוכם ובערך באותו גיל. הילד עבר למיטה שלו בחדר שלו [עד אז ישן איתנו] ורק אבא קם אליו בלילה. אבל אבא גם אחראי על כל הליך ההרדמה - ארוחת ערב, מקלחת וסיפור. נפרדים מאמא לפני שעולים למיטה ורואים אותה רק בבוקר. ממליצה בחום לקרוא את הספר "לישון בלי לבכות" לנו הוא עזר הרבה... חייבת לומר מהצד שלי שהדבר שהיה לי הכי קשה כאמא היה הגמילה הזו - לשמוע את הילד שלי צורח ולדעת שאני יכולה תוך שניה להרגיע אותו ובכל זאת לא לגשת אליו היה קשה מאד - הייתי יושבת בחדר השני ובוכה. אבל באמת תוך זמן יחסית לא ארוך הוא למד לישון יותר טוב. התחלנו מהתעוררות כל 20 דקות [ולא אני לא מתבלבלת הילד לא ישן יותר מ- 20 דקות רצוף לא ביום ולא בלילה] ואחרי הגמילה התקדמנו להתעוררות כל 40 דקות ואחר כך כל שעתיים ואחר כך כמה שעות רצוף וגם ההתעוררויות נהיו יותר ויותר קצרות. והיום גם אני יכולה לגשת אליו בלילה ועזור לו לחזור לישון בלי הנקה [טוב בנתיים הוא כבר נגמל לגמרי]. ההנקה הראשונה שהורדתי הייתה הנקת הירדמות. והוא עבר בלילה לבקבוק מים. אבל הוא גם עם מוצץ כך שמשהו מנחם ומוכר כבר היה לו חוץ מציצי... POOH

 

[ooVoo1]

ההבדל הוא

שלך כנראה היה כח פנימי כן לשבת בחדר השני ולא לבוא (אמנם לבכות אבל לבד ובצד) אשתי אחרי 15 דקות של צרחות מבני נכנסת לחדר (וכאן השגיאה הנוראית כי הוא רואה אותה!) ומציעה להרגיע אותו עם קצת שד ואחרי שהוא ירגע עם קצת שד שהיא תמשיך. בעיני זה אבסורד . לכן היות ואני מכיר את אשתי טוב אני חושב שהפתרון היחידי הוא גמילה לאלתר תודה על התשובה

 

[ממתינה לפיצי]

לא סתם אומרים ש

הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק. אין ספק שאם אישתך לא מוכנה עדיין להפסקת הנקה אז זה יותר מסובך, אי אפשר לשכנע אשה (לדעתי הצנועה) להפסיק הנקה, אולי רק את הנקות הלילה. אני נעזרתי מאוד(!!!) בספר של הלוחשת לתינוקות ודרך שיטת הרם הורד שלה, לקח לנו שבוע וקצת קשים, אבל אח"כ השיפור היה גדול, ובגיל שנה וקצת גמלתי אותו לגמרי מארוחות בלילה (אבל הוא לא ינק). אין ספק שמחלות תמיד מביאות ריגרסיה, אבל צריך להתמיד ולהתעקש. לא לתת לינוק בלילה(אחרי שהבריא), ואם כשהוא רואה את אמא שלו הוא מתחיל להשתולל - אז שלא יראה אותה. אולי תישן איתו כמה לילות בחדר, ואחרי לילה שניים הוא יבין שאמא לא קמה, לא משנה כמה יצרח וישתולל, וזה יחלש... אצלי עד היום אם אני קמה בלילה, הבן שלי קם 15 פעם בלילה, אבל אם בעלי איתו - הוא קם אולי פעמיים (והוא כבר בן שנה ושבעה חודשים). בהצלחה...

 

[ooVoo1]

מסכים איתך בקשר לביטוי "הפרה רוצה להניק יותר"

אין ספק שכאן הוא המקרה....אני לא צריך לישון בחדר איתו אני קם אליו גם ככה הבעיה היא שאם הוא לא נרגע תוך 10 דקות נניח אז אשתי לא עומדת בזה ונכנסת לתמונה ואז מתחילה הבעיה

 

[טלטוש]

מצטערת אם הדברים שלי ישמעו קשים

ושוב התנצלות כי אני ממש לא מתכוונת לפגוע, אתה זה שמחליט האם להניק או האם לא? השד הוא שלך? אני הנקתי את הבת שלי עד גיל שנה וחצי כי איכשהו הגמילה היתה לנו קלה. את הבן עד גיל שנתיים וחצי - הנקות של פינוקי לפני השינה. אני מכירה נשים שמיניות עד גילאים הרבה יותר מתקדמים. לכל הנקה יש שלבים. נכון שהילד כיום לא צריך את זה בשביל התזונה, אבל הוא כנראה כן צריך את זה בשביל הנשמה. אני לא ממליצה על הפסקת הנקה בבת אחת, אלא הדרגתית. מה בוער לך להפסיק את ההנקה? זה מפריע לך? לא נח לך? תן לאשתך להחליט מה טוב עבורה. ברגע שהיא תחליט שהיא מעוניינת היא כבר תדע מה לעשות. לגבי ההשתוללויות של הבן כשאתה ניגש אליו זה מפסיק בשלב מסוים. הוא יודע לעשות את ההפרדה. הבן שלי הבין שכשאבא איתו, זה אומר שאמא כבר לא תגיע והוא היה נרגע תוך כמה דקות. אל תכנעו.

 

[ooVoo1]

אין בעיה לא נפגעתי...

אני מרגיש שהבעיה היא אם אנחנו גומלים אותו ואז אשתי ממשיכה להניק אז בני מסיק שבכי רועם והיסטרי=לקבל את השד אשתי יש לה בעיה היא לא מסוגלת להתמודד עם בכי בני ומיד בכל הזדמנות שקצת קשה לה להתמודד עם הבכי היא שולפת שד וכאן זה פעולה שמפריעה לי, כיוון שאשתי לא יכולה להיות נעדרת למשך שבוע מהבית(כלומר אין מצב שאני אהיה עם בני שבוע לבד - אם אז היה המקרה הוא היה מיד מבין שאין עם מי לדבר) אז הבעיה היא שאני מרגיש שכל פעם שהיא שולפת שד אז זה גורם למלחמה יותר ארוכה ומתישה כשהוא מתמודד איתי. נשים מניקות (למדתי כנראה) הם עם מיוחד עם אופי משלו, וכל השאר כנראה לעולם לא יבינו אותם ואת הרגשות שלהן לעולם זה איזשהו צורך אישי-פנימי-נפשי , אחותי למשל הניקה עד גיל 3 וקצת וכן ההנקה הייתה יותר בשבילה מאשר בשבילו.... תודה על תגובתך

 

[פלגיה]

הנה בעיני סיבה טובה להמשיך להניק פעוט

כי כשהוא חולה ולא אוכל ולא שותה כלום מספקת ההנקה גם נוזלים וגם הרגעה לכאבים, וזאת יכולה להיות הצלה של ממש. אני מבינה מאוד למה להפסיק להניק בלילה. יש לזה הרבה סיבות טובות (כולל בריאות השיניים, ושנת ההורים) כמה שהגמילה קשה - כדאי מאוד להתמיד בה. לדעתי לא מאוד חשוב להפסיק את הנקת היום. כל עוד מדובר בפעמיים (או במספר אחר מוגבל שאתם קובעים ולא "שלוקיה" פתוחה במשך כל היום) - אין בהנקה שום נזק. אני הפסקתי את הנקת היום האחרונה בגיל שלוש. ועוד דבר שאתה צודק - הגמילה צריכה להיות קודם של אשתך, ורק אז של הילד. רק כאשר אישתך תהיה סגורה על עצמה שהיא רוצה להפסיק להניק (ולא רק מהלחץ של בן הזוג שלה בעניין) - היא תשדר לילד את הנחישות הדרושה גם כשהוא יבקש שוב ושוב.

 

[POOH*]

מצטרפת בעניין הנחישות אבל..

אפשר לעשות הפרדה בין יום ולילה. אם מה שמפריע לכם זו גמילת לילה אפשר לגמול רק בלילה וביום להמשיך להניק. גם אצלנו גמלנו בלילה וביום הוא המשיך לינוק עד שנגל גם ביום. אבל אין ספק שאישתך צריכה להיות נחושה גם גם אם מדובר רק בגמילת לילה. POOH

 

[פלגיה]

../images/Emo2.gif למה "אבל"?

גם אני אמרתי להפריד בין גמילת לילה (מומלצת ביותר) ובין גמילת יום (לא הכרחית)

 

[ooVoo1]

תודה

תשובה טובה!

 

[שוקוקוס]

לא נראה לי שהבעיה

בכלל אצל הילד. הבעיה היא שאתה ואישתך לא סגורים על מה שאתם רוצים. ילדים קולטים מסרים כפולים. קודם שבו ותדברו על מה מתאים לכם. והשאלה הראשונה צריכה לעלות היא האם אישתך באמת רוצה להפסיק להניק, או שהיא אומרת לך שהיא רוצה להפסיק, כי המסר שהיא מקבלת ממך הוא ש"די". אם התשובה היא לא, אז אין מה לעשות כרגע בנידון. זה הגוף שלה, ואתה צריך להשלים עם העובדה, שהשליטה, במקרה הזה, היא שלה. לדעתי ברגע שאישתך תהיה מוכנה, זה גם יהיה המסר החד משמעי שהיא תעביר לילד, היא תהיה באמת מוכנה להכניס אותך לפעולה, והגמילה תהיה הרבה יותר קלה. כרגע, נראה לי שאתם סתם נאבקים. וסליחה אם אמרתי משהו קשה.