הצילו.....

הצילו.....

לפעמים כבר חשבתי שאני מסוגלת לצאת מהמשבר אליו נקלעתי, אליו הובלתי את חיי..... הגעתי לפורום הזה בהתרגשות רבה ומצאתי כאן אנשים מקסימים תומכים ,מבינים ועושים כל שביכלותם והרבה מנסיונם האישי כדי לסייע... כן האלי - נכסתי פנימה למרתף השדים שלי וניסתי להבין דברים ומשמעויות ואיש מערות - רכשתי את הספר ומנסה שיהיה אור לרגלי גם בקי עם תחושת ההזדהות שנתנה ועם ההבנה המלאה ופלסטיק שאהבתי את הדרך בה הוא מנסה לראות את הדברים. אבל כל צעד שעשיתי קדימה אני מרגישה כאילו חזרתי שניים אחורה , למדתי המון על עצמי ובעיקר בקטע של קבלת אחריות , בקטע של לשכוח את העבר ולהנות מההוה לדעת כמה החיים קצרים וכי אין הזדמנות שנייה,כל יום שעובר כבר לא חוזר.... אני משקיעה המון בקשר הזוגי מנסה לטפח אותו ולהשקות אותו כדי שהדשא של השכן לא יהיה ירוק יותר... אבל כל שיחת טלפון שלו אליה עוד יותר מטלפון שלה אליו מחזירים אותי אחורה.... זה מראה לי כי מבחינתו אני לא ממש חשובה לו כבת זוג אלא רק כאמא לילדיו כדי לשמור על שלום בית מזוייף מסתבר שזו לא רק היא ובשיחה גלויה שהייתה לי עם בן זוגי הוא אמר שיש לו עוד הרבה נשים שאיתן שומר על קשר כבר שנים( את כולן הכיר כאן באינטרנט והמשיך הלאה...) קשה לי העובדה איך הייתי עיוורת ורק לאחרונה התעוררתי זו בגידה קשה מאוד באמון שנתתי בו!!!! יותר מאשר בגידה בי... (שפה אני בהחלט יכולה להבין ואף לסלוח ) קשה לי להאמין ואני כאילו מרגישה פראיירית טיפשה כי הרי גם לי היו חוסרים בקשר הזוגי ולא חיפשתי אותם בחוץ... קשה לי העובדה של ההרגשה כאילו אני חייה בחיי שקר ובכלל לא ניתן לדעת אם להאמין בו או לא קשה לי להאמין לו שזה כזה טהור , כי לא היה מסתיר זאת במקצועיות כה רבה במשך שנים!!!! נראה לי שהוא טיפוס אנוכי שדואג לאושרו ולא חשוב מה זה עושה לסביבה ובכל זאת קשה לי לקבל החלטה של פירוק החבילה הרי אני קשורה בעוד מעגלים לילדים לבית (במובן הפיזי) להורים, דודים ,חברים ,מקום עבודה... וצעד כזה מאוד משפיע לרעה ..... אני מחפשת בכוחותיי האחרונים את המפתח לכלוב , כדי שאוכל לצאת ממנו ואז לצעוד בבטחה ואולי אני צריכה כמוהו לחפש מערכות קשרים עם אחרים כדי שיגישו לי את המפתח.... ואז אני אשתחרר ואצא.... אך קשה לי לעשות זאת.....
 

dorit40

New member
אולי את לא צריכה לקבל החלטה גדולה

אולי רק צעד קטן בדרך. אומרים שכל מסע בן 1000 מיילים, מתחיל בצעד אחד, לא? קחי את הזמן שלך, עם ההחלטה שלך. ולגבי האחרים -לילדים זה מאוד קשה, אבל אם מצליחים להשאר בני אדם, זה מקל. כל השאר, יסתדרו, אל תדאגי להם.
 

becki1

New member
בנוסף למסר שלי אלייך...

קפצתי לכאן וראיתי שענית לחלק משאלותיי. אני מבינה שהוא סיפר לך על קשרים נוספים. דווקא כאן יש בעיה, כי הפכת לי את הכל.. פתאום ראיתי את פניו של בעלי היקר, כשסיפרתי שיש לי הרבה אנשים שמכירים את המספר שלי, ומתקשרים אליי, ואני בקשר תמים איתם. ובאמת הוא לא מכיר אותם, אני לא סיפרתי לו מעולם כי ידעתי שלא יקבל זאת ברוח טובה, יקנא, יזלזל ועוד. אבל זה גורם לי לחשוב מה ב-א-מ-ת הם קשריו של בעלך עם אותן נשים? אני צריכה לצאת אבל אחשוב על העניין ואנסה להבין...את עצמי!! ביי ושבת שלום
 
את צריכה תמיכה ויעוץ, אבל אל תתפתי

את צריכה תמיכה, אוזן קשבת ומישהו שיתן לך משוב וישאל אותך את השאלות שאולי את נמנעת או לא יודעת לשאול (כמו הבן בהגדה של פסח). לכי ליעוץ עבור עצמך. אולי גם לסדנא אבל בכל מקרה בצמוד ליעוץ, שילווה אותך לאורך תקופה ותוכלי לבחון את עצמך ולנתח את מה שאת חווה ומרגישה עם ליווי מקצועי אובייקטיבי (האמינות והאוביקטיביות חשובים מאד). חברה קרובה (או חבר) שמסוגלים להקשיב ולאמר לך גם דברים פחות נעימים לאוזן אם הם מבחינים בכאלו יכולה להיות גם כן לעזר רב. אל תתפתי להקים קשר מקביל שאינך שלמה איתו רק בציפיה שממנו תקבלי את המפתח לכלוב. המפתח אצלך כל הזמן, את רק צריכה להפנות את מבטך אל המקום הנכון בתוכך. אם תפתחי קשר מקביל זה צריך להיות משיקול שזה מתאים לך ועונה על צורך שלך ללא כל ציפיה לתמורה או לתפוקה וגם לא משיקולי "נקמה" בבעלך. (כל מה שאמרתי אין בו שום שיפוט ערכי על ענין של קשרים מחוץ לנישואין).
 

פלסטיק

New member
לאט לאט....

את עכשיו כועסת פגועה ועוד 30 שמות תואר לפחות.... אבל לפעול מתוך רוגז ופגיעות זה מתכון די בטוח לכישלון. כמו שאמר פעם מישהו, תנוחי רגע, שתי כוס מים, תחליטי מעמדה של כוח ולא מעמדה של פגיעות (לפי ההודעה שלך את כבר מתחילה ללכת לכוון). אחרי הנשימה הארוכה תחליטי לעצמך מה את רוצה: מישהו מהצד? נישואים פתוחים? להלחם על בעלך? להפרד ממנו? חיכית כל כך הרבה זמן, תני לעצמך עוד כמה ימים. אולי אפילו תצאי לך לחופש לבד? בכל מקרה, אם פירוק החבילה הוא פתיחת הכלוב קשה לי להאמין שמערכת יחסים נוספת היא המפתח....
 

האלי

New member
מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים?

לא מדוייק רוח ים. אני מבטיח לך שאם תמשיכי לבדוק ולחקור, אחרי שתוציאי את השדים שלך מהמרתף אל אור השמש. כשתדעי לזהות את מקור הפגיעה, כי כל פגיעה שאנחנו מרגישים היא בעצם גירוי מחודש של פגיעה ישנה שאנחנו סוחבים איתנו. לכן גם זה כל כך כואב. הרי הכי כואב לחטוף מכה במקום שחטף מכה כבר קודם... כדי להוציא את השדים הפרטיים שלך לאור, תצטרכי לפגוש כל אחד ואחד מהם אישית, ולרדת לבור האפל והחשוך ולמשוך כל אחד בזנבו עד שתעקרי אותו מהמחשכים ותוציאי אותו לאור, בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי, אבל ככל שמתאמנים בזה הולך ונעלם כוחם של השדים. ובשפה פחות אלגורית: אל תתביישי לבכות את העלבון שגורמת לך הפגיעה של בעלך באמון שנתת בו. ובעוד את בוכה נסי להיזכר מי עוד בגד בילדה הקטנה שהיית. ותבכי ותכעסי גם עליו! (זו הפגישה עם השד - לתת לדברים הישנים לעלות ולגלות מי גרם לנו בעבר פגיעה כזו, שבדרך כלל לא העזנו לכאוב ולבכות אותה) אפשר ורצוי בהחלט לעשות את זה או עם בעל מקצוע טוב. כשאני אומר טוב, זה לא בהכרח יקר. כל מי שיהיה לו את השכל הישר לתת לך להגיע בכוחות עצמך אל עצמך, הוא איש מקצוע טוב. או אם חברה טובה, שוב שיהיה בה הכוח להיות שם ולשתוק לידך, בלי לנסות "לנחם" אותך או "להרגיע" או להסביר לך שזה לא כל כך נורא... כי את החוויות האלו צריך לחוות מחדש וצריך לפרוק את כל הכאב שכרוך בהן, לפני שאת יכולה להמשיך קדימה. הנה עד שאני כותב לך נדמה לי גם שנפתרה הבעיה מה עושים. כי לפרוק את כל הדברים האלו יקח לך בטח יותר משבוע שבועיים, אולי אפילו כמה חודשים, או שנה... ובינתיים את לא צריכה לעשות שום דבר בקשר לנישואין שלך. טפלי בעצמך. אני מבטיח לך שכשתהיי חזקה תדעי גם מה לעשות בקשר שלך עם בעלך. אבל החשוב הוא ללמוד להתחזק, לשוב ולפגוש את עצמך. שלך, האלי.
 
למעלה