הצילו.....נשברנו

[ציפי ג]

אני מסכימה עם נועה לענין של לא

להעיר קטנים, או לא להשכיב בכח, כי לדעתי כך הורסים לילד את מנגנון העייפות , הוא לא יודע לפענח את העייפות שלו. לכן, אני לא מכריחה את איתי לישון. אבל כשהילד בגר קצת, ומחזיק את עצמו ער, כי יש משהו מענין אחר לעשות ולמחרת צריך להלחם על היקיצה, הילד פשוט ילך לישון יותר מוקדם. הם גם יודעים מהנסיון שיותר הגיוני ללכת לישון בשמונה ולא בעשר. ולגבי התאומים, עוד מעט כשהם יפסיקו לישון בצהרים (לקראת גיל שנתים זה קורה אצלי) הם יחזרו לישון בערך בשבע.

 

[keren1]

אח איזה תענוג

לראות שלעד ילדים לא הרשו לראות דאלס (ממש חייכתי). כמו שאמא שלי אומרת יש בגן החיות של אלוהים כל מיני סוגי חיות. ולעניינו אנו. אין מה לעשות צריך לקבל את העובדה שילד אחד לא דומה לשני (למרות שאצלי שלושתם דומים בקטע של בעיות בהרדמות). אני לאט לאט מקבלת את גזר הדין. למרות שביומים האחרונים הקבלה נחטה עלי בבום אחד! ילד בגיל שנה צריך התיחסות מסויות ושונה מילד בן 10. לכל גיל צרכים משלו.באופן תאורטי זה נכון שיום נועד לפעילות ולילה למנוחה אבל כל אחד מפענח אחרת את תחילת שעת המנוחה. אני חושבת שצריך להקשיב לגוף, שלנו (מבוגרים) וגם של ילדנו. אנחנו עדיין צריכים לנווט את הילדים (הם הרי עדיין לא יודעים הכל, למרות שהם מצהירים אחרת). חשוב מאד שיהיה סדר יום אבל להלחם בהם ולהתעצבן ולנקות קיא - זה לא איכות חיים.

 

[מירי,]

אני לא יודעת איך עם תאומים

אבל אצלי זה אכן הגיל שהם כבר נשלחו לחדרם אחר כבוד, גם כאשר לא רצו לישון - והם יודעים שאם מתחילות המריבות הם נהנסים למיטות ולא יוצאים מהם - פשוט כי מריבות כאלה עלולות לגרום לפגיעה באחד מהם...