הצהיבו פניו

[הדסה קלבסה]

הצהיבו פניו

בימים האחרונים התחלתי את לימודיי לבחינה הפסיכומטרית. החלק היחיד שמעודד אותי הוא למידת מילים וביטויים חדשים. נחשפתי היום לביטוי "הצהיבו פניו". על פי המילון הפסיכומטרי, הפירוש הוא "שמח". בכל מקום אחר ששמעתי את הביטוי, הכוונה הייתה שהוא הובך, הצטער, ומשמעויות שליליות אחרות. כיצד זה ייתכן? ביטויים מתקופות שונות? מה דעתכם- כאשר הכוונה היא אכן ל"שמח", האם זה מיקרי שהסמיילי המפורסם צבוע בצהוב?

 

[חוכא האִטלולי]

לא הצהיבו אלא צהבו. וראי נא בפנים.

הסבר מלא לצירוף אוֹרוּ [האירו, צהבו] פניו מליצית שמח מאוד, פניו זהרו משמחה, פניו קרנו מֵאושר. • למשמע הבשורה הטובה אורו פניו. (מתוך מילון רב מילים)

 

[uriozmor]

גם "הצהיבו" בסדר, חוכא

כמאמר באבות דר' נתן, כד (נוסחא א): "כל העמל בהן ומקיימן פניו מצהיבות כפז".

 

[uriozmor]

ועכשיו אני רואה

שבמובאה מאבות דר' נתן יש גם ליישב את התמיהה של הדסה.

 

[r o r o r o]

מקור הבלבול

ישנם כמה ביטויים שקשורים לצהוב ואולי הם התערבבו: "הצהיבו/צהבו פניו" בא משורש "זהב" ופירושו "אורו פניו, זרחו פניו": ר' פִּינְחָס בֵּן יָאִיר הָיָה הוֹלֵךְ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים - - שָׁמַע רַבִּי, יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, סְעַד אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: הֵן. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי [חֻלִּין ז]. אולי זה קשור גם לביטוי "כי קרן עור פניו" שנאמר על משה ברדתו מההר. ביטוי דומה הוא "צהובים זה לזה", שמשמעותו דווקא שנאה הדדית: וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד [שְׁמוֹת ט כד] - - מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים, שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה. לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיַחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהֻבִּים זֶה לָזֶה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הקב"ה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בְּמִצְרַיִם [שְׁמוֹת רַבָּה יב]. יש למישהו מושג למה צהוב מקושר לשנאה? ולהרבות בלבול, יש גם "נתכרכמו פניו" - פניו הצהיבו מבושה, ע"ש פרח הכרכום שצבעו כתום: וְלֹא יָכֹל לְהָשִׁיבוֹ, וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו [בְּרֵאשִׁית רַבָּה כ]. (הדוגמאות מאתר ניבון) ואם כזכור, הבלבול נולד אצל הבבלים, אז אצלם "פניו הצהיבו" - חלה בצהבת, התייסר, חש ברע. פירוש מודרני שמתייחס לניסיון של בוגרי הודו וכאלה שסתם חטפו צהבת בשירות הצבאי.

 

[uriozmor]

מקור הבלבול

הוא בהזדהות המקרית של שני שורשים עבריים: צה"ב וצח"ב (שלפעמים דמותו משקפת מעבר ח>ה: צה"ב). צח"ב/צה"ב עניינו שנאה ("צהובים זה לזה"), והוא בא לעברית מהארמית, ואילו צה"ב שעניינו הצבע הצהוב מצוי כבר במקרא.

 

[r o r o r o]

עוד בלבול

אני לא דובר ערבית, אבל זכור לי שהמילה "סחבק" באה משורש סח"ב/צח"ב שמשמעותו "חבר", לא? תוכל להרחיב קצת על השורש הארמי?

 

[תאיר המחורר]

קצת על סחבק

סחבק (סחבכּ) פרושו חברך. המלה הגיעה מהמלה הערבית אִצְחָאב שפרושה חבר.

 

[ציפלך]

כלומר נדחף ונסחב

 

[uriozmor]

מצטער על ההתמהמהות

לא סתם אמרתי שאני עסוק. אין הרבה מה לומר על השורש הזה. בארמית הגלילית, שממנה אולי נשאל לעברית, דמותו צה"ב ומשמעו כָּעַס, וכן בתרגום יונתן לנביאים, בארמית הנוצרית הוא צח"ב, ובעברית (בלשון חז"ל) יש גם צה"ב וגם צח"ב.

 

[הדסה קלבסה]

תודה רבה על התשובה!

 

[חוכא האִטלולי]

תודה רבה. צלהבת את רוחי.

 

[בסג]

אתה סתם מצלהב.