לא תסמו לנו את הפה
New member
הפתרון הציוני
הפתרון הציוני לא הופיע בחלל ריק. תוכניתו של הרצל הופיע על בימת ההיסטוריה כשעקרון ההגדרה הלאומית באמצעות מדינת הלאום החל קונה לו אחיזה בעולם כולו. גם הקמת המדינה לא היתה אירוע חריג. מדינות רבות צצו על הגלובוס לאחר שתי מלחמות העולם. הליכי תחייתו של עם ישראל – היו מאז ומעולם חלק מזרימה היסטורית עולמית. אמנם ישראל, כמאמר בלעם - "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ובכל זאת מוכיחה לנו ההיסטוריה שבדידותו המזהרת של עמנו לא התעלמה מן התודעה הכלל עולמית אלא להפך – פעלה בתוכה. יתכן ותוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב, ועוד יותר מכך, הנושא שהכריע את הבחירות הללו, מסמנות כוון זרימה חדש בהיסטוריה העולמית. כוון אמוני. בראש מעצמת העל היחידה, בראש המעצמה המובילה את העולם החופשי, עומד אדם מאמין, הנושא את שם בורא עולם בכל הזדמנות, והחשוב ביותר להבין הוא – שרק בשל כך הוא נבחר. בתקופת כהונתו הראשונה הורע מצבה הכלכלי של ארצו. הוא סיבך את עמו בהרפתקה צבאית שלאיש אין מושג כיצד יצא ממנה. עד היום, די היה בעובדות אלה כדי להבטיח את כישלונו של כל מועמד בבחירות לנשיאות ארה"ב. אך הבחירות הללו הוכרעו על נושא שמסתבר שלאמריקנים חשוב יותר מכלכלה ובטחון. הבחירות הללו הוכרעו על נושא ערכי היסוד של האומה האמריקנית. זר לא יבין זאת. אך מה שהכריע את הבחירות היתה שאלת ההכרה בנשואי הומוסקסואלים, והמתת עוברים. מול הזרם האמוני התייצבה התקשורת הליברלית בארה"ב בצורה חד משמעית לטובת המועמד הדמוקרטי. רק התקשורת בישראל מסוגלת להרים קמפיין חד צדדי ובוטה יותר מזה שספג המועמד האמוני בארה"ב. והוא ניצח. מסתבר שבסופו של דבר, גם תקשורת עויינת אינה מסוגלת לעצור תהליכי עומק באומה בריאה. האם יתכן מצב בו גם בישראל יופיע מנהיג כזה, יהודי מאמין הפועל ומכוון את המדינה על פי ערכי היסוד של האומה? ראשית חשוב להבין שמנקודת מבט אמונית השאלה איננה אם זה יתכן, אלא מתי זה יתרחש. התודעה הציונית הקלאסית, תודעה שהפנתה עורף ליהדות והעדיפה אימוץ ערכים מערביים ליברלים, תודעה זו אינה מסוגלת לקדם עוד את המפעל הציוני ולמעשה מחסלת אותו. כיוון שאנו מאמינים ששיבת ציון השניה לא תיסוג אחור,וכי לא צפויה גלות נוספת, המסקנה המתבקשת היא שאותו מהפך תודעתי אכן יתחולל בסופו של דבר, ולמדינת ישראל תקום הנהגה אמונית. ובכל זאת, האם תהליך דומה לזה שהתחולל בארה"ב צפוי גם בישראל? ודאי שלא באופן שהדברים התרחשו בארה"ב. בישראל אין משטר חופשי שיאפשר זאת, אין הפרדת הדת מהפוליטיקה שתאפשר זאת, ועדיין אין תרבות הבית שלישי המוכנה לקלוט הנהגה כזו. משטר חופשי אמנם ראינו שהתקשורת בארה"ב התגייסה באופן ברור לטובת אחד הצדדים. ובכל זאת היו לנשיא בוש ערוצים תקשורתיים חלופיים (דוגמת רשת FOX). בישראל מגוייסת התקשורת באופן הרמטי לטובת השמאל ונגד ערכי ישראל. תופעה כערוץ 7 מוצאת מיד אל מחוץ לחוק ולרוב הציבור הישראלי אין תקשורת המבטאת את ערכיו. כשהתברר שמסמכים מפלילים נגד בוש אשר פורסמו במהלך הבחירות, לא היו אלא זיוף, מיהרו המשמיצים להתנצל. בישראל ממשיכה התקשורת להפיץ בכל שנה את תמונת רבין במדי אס אס, תוך שהיא שוכחת לציין את מקור היצירה (איש השב"כ אבישי רביב). אך הנושא הטכני של התקשורת, משני בחשיבותו לעומת הבדל עקרוני הרבה יותר. התקשורת היא רק אחת משתי הזרועות האמורות לאפשר את ההליך הדמוקרטי. זרוע חשובה יותר היא מערכת המשפט. בארה"ב ממונים השופטים העליונים על ידי העם באמצעות נבחריו. בישראל מדובר במערכת אוליגרכית הממנה ומנציחה את עצמה. מערכת זו אוכפת על החברה הישראלית מערכת ערכים זרה. מנהיג אמוני בישראל יאלץ להתמודד לא רק עם תקשורת עוינת, אלא גם אם מערכת משפט בעלת גוון פוליטי מובהק. רמז לעשוי להתרחש קיבלנו בבחירות האחרונות כאשר בית המשפט העליון אפשר את התמודדותם של ערבים שהזדהו עם הטרור, אך פסל את התמודדות הח"מ בשל קלון כביכול, שדבק בו עקב ההפגנות נגד הסכמי אוסלו. הפרדת הדת מהפוליטיקה מבחינה פוליטית, אם כל חטא הוא רעיון המפלגות הדתיות. מדובר היה באינטרס מפא"יניקי מובהק שבסיסו עקרון הפרד ומשול. "כיצד זה אוכל לבוא ולבקר בבית הכנסת החדש שלכם?", השיב בן גוריון להזמנתו של מנהיג המפד"ל חיים שפירא, "הרי מדובר במוסד של המפלגה היריבה?". כליאת היהדות מאחורי חומות המפלגות הדתיות קידמה את העסקנים הדתיים, אך גרמה לכך שהיהדות מזוהה עם "המפלגה היריבה". בוש, אדם דתי מאוד, פועל בתוך המסגרת התרבותית האמריקנית ולא מחוץ לה. הוא מנהיג המפלגה הרפובליקנית, לא הנוצרית. תרבות הבית השלישי מאז החורבן והגלות, קנה לו הרעיון הנוצרי של הפרדת הדת מהחיים אחיזה ביהדות המערב. שילוב האמונה הדתית כחלק מהתרבות הכוללת הפך בלתי אפשרי. אתה או דתי או חילוני. וגם אם אתה דתי – אתה חייב לסגל לעצמך פיצול אישיות שכזה – דתי בביתך וישראלי בצאתך. שאלת הסרבנות חידדה מאוד את הנושא הזה. המדינה תקבל סרבנות של חייל בנושא דתי. המפקד שיחייב אכילת חזיר יישלח לכלא – לא החייל המסרב לאכול מטעמי דת. אולם סרבנות אמונית לגרוש יהודי מביתו אינה נחשבת ללגטימית (למרות שהיא מהווה עברה קשה בהרבה גם מהבחינה הדתית), כיוון שהיא נחשבת לניצבת בתחום האזרחי לא הדתי. כדאי להביט באופן שבו יודעת יהדות המזרח לשלב בין האמונה והתרבות. יהדות זו, שלא הושפעה כל-כך מהתרבות הנוצרית, מתייחסת אל הזהות היהודית כאל גרף עולה שכל פרט ממקם בו את עצמו בנקודה שהוא בוחר. אין שם כל כך דתיים וחילוניים, לפחות לא אצל אלה שטרם "השתכנזו". הנהגה אמונית בישראל היא אם כן עניין מורכב הרבה יותר מאשר בארה"ב. אך בע"ה הוא יתחולל, הוא מוכרך לבוא, וככול שיקדם כן נשלם מחיר דמים (תרתי משמע) נמוך יותר. מן המתחולל בארה"ב למדנו שהמהפכה האמונית אינה זיקוק בודד ששילחה תנועת מנהיגות יהודית לשיח הציבורי בישראל. מדובר בזרם כלל עולמי השואף לתיקון עולם במלכות ש-די, ובעברית מדוברת – בחזרה להכרה מחייבת בבורא עולם ובערכי היסוד התנ"כיים. אמנם המהפכה האמונית "עקפה אותנו" מעבר לאוקיינוס. אולם בסופו של דבר, העם המיצג ערכים אלו (אליבא דכל הדתות) הוא עם ישראל. האנושות ממתינה לבשורה האמונית מירושלים, לא מוושינגטון.
הפתרון הציוני לא הופיע בחלל ריק. תוכניתו של הרצל הופיע על בימת ההיסטוריה כשעקרון ההגדרה הלאומית באמצעות מדינת הלאום החל קונה לו אחיזה בעולם כולו. גם הקמת המדינה לא היתה אירוע חריג. מדינות רבות צצו על הגלובוס לאחר שתי מלחמות העולם. הליכי תחייתו של עם ישראל – היו מאז ומעולם חלק מזרימה היסטורית עולמית. אמנם ישראל, כמאמר בלעם - "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ובכל זאת מוכיחה לנו ההיסטוריה שבדידותו המזהרת של עמנו לא התעלמה מן התודעה הכלל עולמית אלא להפך – פעלה בתוכה. יתכן ותוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב, ועוד יותר מכך, הנושא שהכריע את הבחירות הללו, מסמנות כוון זרימה חדש בהיסטוריה העולמית. כוון אמוני. בראש מעצמת העל היחידה, בראש המעצמה המובילה את העולם החופשי, עומד אדם מאמין, הנושא את שם בורא עולם בכל הזדמנות, והחשוב ביותר להבין הוא – שרק בשל כך הוא נבחר. בתקופת כהונתו הראשונה הורע מצבה הכלכלי של ארצו. הוא סיבך את עמו בהרפתקה צבאית שלאיש אין מושג כיצד יצא ממנה. עד היום, די היה בעובדות אלה כדי להבטיח את כישלונו של כל מועמד בבחירות לנשיאות ארה"ב. אך הבחירות הללו הוכרעו על נושא שמסתבר שלאמריקנים חשוב יותר מכלכלה ובטחון. הבחירות הללו הוכרעו על נושא ערכי היסוד של האומה האמריקנית. זר לא יבין זאת. אך מה שהכריע את הבחירות היתה שאלת ההכרה בנשואי הומוסקסואלים, והמתת עוברים. מול הזרם האמוני התייצבה התקשורת הליברלית בארה"ב בצורה חד משמעית לטובת המועמד הדמוקרטי. רק התקשורת בישראל מסוגלת להרים קמפיין חד צדדי ובוטה יותר מזה שספג המועמד האמוני בארה"ב. והוא ניצח. מסתבר שבסופו של דבר, גם תקשורת עויינת אינה מסוגלת לעצור תהליכי עומק באומה בריאה. האם יתכן מצב בו גם בישראל יופיע מנהיג כזה, יהודי מאמין הפועל ומכוון את המדינה על פי ערכי היסוד של האומה? ראשית חשוב להבין שמנקודת מבט אמונית השאלה איננה אם זה יתכן, אלא מתי זה יתרחש. התודעה הציונית הקלאסית, תודעה שהפנתה עורף ליהדות והעדיפה אימוץ ערכים מערביים ליברלים, תודעה זו אינה מסוגלת לקדם עוד את המפעל הציוני ולמעשה מחסלת אותו. כיוון שאנו מאמינים ששיבת ציון השניה לא תיסוג אחור,וכי לא צפויה גלות נוספת, המסקנה המתבקשת היא שאותו מהפך תודעתי אכן יתחולל בסופו של דבר, ולמדינת ישראל תקום הנהגה אמונית. ובכל זאת, האם תהליך דומה לזה שהתחולל בארה"ב צפוי גם בישראל? ודאי שלא באופן שהדברים התרחשו בארה"ב. בישראל אין משטר חופשי שיאפשר זאת, אין הפרדת הדת מהפוליטיקה שתאפשר זאת, ועדיין אין תרבות הבית שלישי המוכנה לקלוט הנהגה כזו. משטר חופשי אמנם ראינו שהתקשורת בארה"ב התגייסה באופן ברור לטובת אחד הצדדים. ובכל זאת היו לנשיא בוש ערוצים תקשורתיים חלופיים (דוגמת רשת FOX). בישראל מגוייסת התקשורת באופן הרמטי לטובת השמאל ונגד ערכי ישראל. תופעה כערוץ 7 מוצאת מיד אל מחוץ לחוק ולרוב הציבור הישראלי אין תקשורת המבטאת את ערכיו. כשהתברר שמסמכים מפלילים נגד בוש אשר פורסמו במהלך הבחירות, לא היו אלא זיוף, מיהרו המשמיצים להתנצל. בישראל ממשיכה התקשורת להפיץ בכל שנה את תמונת רבין במדי אס אס, תוך שהיא שוכחת לציין את מקור היצירה (איש השב"כ אבישי רביב). אך הנושא הטכני של התקשורת, משני בחשיבותו לעומת הבדל עקרוני הרבה יותר. התקשורת היא רק אחת משתי הזרועות האמורות לאפשר את ההליך הדמוקרטי. זרוע חשובה יותר היא מערכת המשפט. בארה"ב ממונים השופטים העליונים על ידי העם באמצעות נבחריו. בישראל מדובר במערכת אוליגרכית הממנה ומנציחה את עצמה. מערכת זו אוכפת על החברה הישראלית מערכת ערכים זרה. מנהיג אמוני בישראל יאלץ להתמודד לא רק עם תקשורת עוינת, אלא גם אם מערכת משפט בעלת גוון פוליטי מובהק. רמז לעשוי להתרחש קיבלנו בבחירות האחרונות כאשר בית המשפט העליון אפשר את התמודדותם של ערבים שהזדהו עם הטרור, אך פסל את התמודדות הח"מ בשל קלון כביכול, שדבק בו עקב ההפגנות נגד הסכמי אוסלו. הפרדת הדת מהפוליטיקה מבחינה פוליטית, אם כל חטא הוא רעיון המפלגות הדתיות. מדובר היה באינטרס מפא"יניקי מובהק שבסיסו עקרון הפרד ומשול. "כיצד זה אוכל לבוא ולבקר בבית הכנסת החדש שלכם?", השיב בן גוריון להזמנתו של מנהיג המפד"ל חיים שפירא, "הרי מדובר במוסד של המפלגה היריבה?". כליאת היהדות מאחורי חומות המפלגות הדתיות קידמה את העסקנים הדתיים, אך גרמה לכך שהיהדות מזוהה עם "המפלגה היריבה". בוש, אדם דתי מאוד, פועל בתוך המסגרת התרבותית האמריקנית ולא מחוץ לה. הוא מנהיג המפלגה הרפובליקנית, לא הנוצרית. תרבות הבית השלישי מאז החורבן והגלות, קנה לו הרעיון הנוצרי של הפרדת הדת מהחיים אחיזה ביהדות המערב. שילוב האמונה הדתית כחלק מהתרבות הכוללת הפך בלתי אפשרי. אתה או דתי או חילוני. וגם אם אתה דתי – אתה חייב לסגל לעצמך פיצול אישיות שכזה – דתי בביתך וישראלי בצאתך. שאלת הסרבנות חידדה מאוד את הנושא הזה. המדינה תקבל סרבנות של חייל בנושא דתי. המפקד שיחייב אכילת חזיר יישלח לכלא – לא החייל המסרב לאכול מטעמי דת. אולם סרבנות אמונית לגרוש יהודי מביתו אינה נחשבת ללגטימית (למרות שהיא מהווה עברה קשה בהרבה גם מהבחינה הדתית), כיוון שהיא נחשבת לניצבת בתחום האזרחי לא הדתי. כדאי להביט באופן שבו יודעת יהדות המזרח לשלב בין האמונה והתרבות. יהדות זו, שלא הושפעה כל-כך מהתרבות הנוצרית, מתייחסת אל הזהות היהודית כאל גרף עולה שכל פרט ממקם בו את עצמו בנקודה שהוא בוחר. אין שם כל כך דתיים וחילוניים, לפחות לא אצל אלה שטרם "השתכנזו". הנהגה אמונית בישראל היא אם כן עניין מורכב הרבה יותר מאשר בארה"ב. אך בע"ה הוא יתחולל, הוא מוכרך לבוא, וככול שיקדם כן נשלם מחיר דמים (תרתי משמע) נמוך יותר. מן המתחולל בארה"ב למדנו שהמהפכה האמונית אינה זיקוק בודד ששילחה תנועת מנהיגות יהודית לשיח הציבורי בישראל. מדובר בזרם כלל עולמי השואף לתיקון עולם במלכות ש-די, ובעברית מדוברת – בחזרה להכרה מחייבת בבורא עולם ובערכי היסוד התנ"כיים. אמנם המהפכה האמונית "עקפה אותנו" מעבר לאוקיינוס. אולם בסופו של דבר, העם המיצג ערכים אלו (אליבא דכל הדתות) הוא עם ישראל. האנושות ממתינה לבשורה האמונית מירושלים, לא מוושינגטון.