הפתעה
קראתי המון ספרים בנושא מוּדעות. הפנמתי (או חשבתי שהפנמתי) חלק מהדברים. ידעתי באיזשהו חלק במוח, שפעם קראתי משהו על נושא זה או אחר. אבל... אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש בתגובות שלי למצבים שונים. רק אז אני יודעת אם מה שקראתי אכן הפך להיות חלק ממני, אם באמת עברתי איזשהו תהליך/שינוי או שקראתי וזהו (קריאת ספר על מוּדעות מָשוּל בעיניי לקריאת ספר בישול. עד שלא עושים - לא מרגישים את הטעם. אז מה זה שווה?) היום הייתי במדרחוב בנחלת בנימין (קשים הם חייו של המובטל
) ואחת האמניות, סיפרה לי (בעצב רב, יש לציין), שהיא סיפרה לכל מיני אנשים על המדרחוב, הראתה עבודות שלה, סיפרה כמה שכיף שם והולך לא רע בכלל ומה קרה? באו עוד אמנים, עם יצירות מתחום האמנות שלה ועכשיו היא מצטערת ששיתפה אותם בכלל. מה ההפתעה? המשפט שיצא לי: אל תדאגי (אני ואלוהים על אותו כסא
), מה שעשית זה נתינה. נתת מהידע שלך, פיזרת וחָלַקת אותו עם אחרים ואת תקבלי יותר. ככל שנותנים יותר, מקבלים יותר. ובאמת הרגשתי את זה - ככל שהיא תהיה יותר פתוחה, תשתף, תספר, תתן מהידע שלה - כך היא תקבל יותר. מי? מה? אני? הרכושנית? הפתעתי את עצמי. עוד יבוא יום ואני למישהו אחר לנהוג ברכב שלי. השם ישמור
קראתי המון ספרים בנושא מוּדעות. הפנמתי (או חשבתי שהפנמתי) חלק מהדברים. ידעתי באיזשהו חלק במוח, שפעם קראתי משהו על נושא זה או אחר. אבל... אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש בתגובות שלי למצבים שונים. רק אז אני יודעת אם מה שקראתי אכן הפך להיות חלק ממני, אם באמת עברתי איזשהו תהליך/שינוי או שקראתי וזהו (קריאת ספר על מוּדעות מָשוּל בעיניי לקריאת ספר בישול. עד שלא עושים - לא מרגישים את הטעם. אז מה זה שווה?) היום הייתי במדרחוב בנחלת בנימין (קשים הם חייו של המובטל
