הפתעה

[יערית]

הפתעה../images/Emo28.gif

להגיע לביה"ס של ילדיי,לשמוע את המורות והיועצות למינהן, להתחבק עם קרובת משפחה{מורה לאומנות}ופתאום מרגיש לי להתחיל מבראשית.ברחבת ביה"ס מצוייר הקלאס שעוד בילדותי שיחקתי,בנות המפסקות רגליים דקיקות עם גומי לבן ואחת מקפצת מעליו. כוס קפה עם המורה של הבת+סיגרייה איתה{מי היה מאמין} ולספר לה קצת מנוף ילדותי,היא מנוף ילדותה ולהתענג על התמימות שהיתה בנו פעם. נשארו 2 מורות בבית הספר הזה שליוו אותי מכיתה א',זה מחמם את הלב ומצד שני,זה אומר ...שהתבגרנו. שעה וחצי של עונג,חושבת שאעשה את זה יותר.ואתם,אתם עושים קפיצה במנהרת הזמן אל נוף ילדותכם מידי פעם?<המלצה>

 

[מראה מראה שעל הקיר]

עושים גם עושים!

ג'וגינג ! ברחובות המיוחדים לי בהם העצים גבהו המדרכות נסדקו מעצי הפיקוס הבניינים משופצים הבתים הנמוכים רק "מציצים" כי הגינות הפכו ל "יער" ללקט זכרונות... שנים של יחד ושל חברויות אמיצות.(חסמבה חסמבה חסמבה) הגנים הציבוריים העלו תלוליות דשא, במקום ישורת שאפשר להתחרמן עליה...

ביה"ס נראה הרבה יותר נעים...

הספרייה מעלה זכרונות יצריים...

חזרה הביתה, פותחים אלבומים.

חיים הכל מחדש ... (חלק בשחור לבן) פשוט מקסים

 

[t o t a l]

גם שלי

לומדים בבית ספר בו למתי. גרים ברחוב בו גרתי ובו עוד מתגוררים הורי. ביקרו בגני הילדים בהם אני ביקרתי. פעם, כשגם אני עוד גרתי שם, כשאספתי את בכורי מהגן ביום שישי בצהריים, הלכנו הבייתה בדרכי הקיצור שאת שבילהם פילסתי במו רגלי 30 שנה קודם לכן. עלינו את ה"הר" [גבעה מסכנה שפעם עוד היינו עושים שם קומזיצים] ומשם, ירדנו את הטרסות הגדולות [מה לימים למדתי שמכונה- "קיר תומך"] ישר לחצר ביתנו. ובמסדרונות בית הספר, בקומת המרתף, מאובקת ודהויה, עדיין ניתן למצא את תמונת הסיום של מחזור ו' בבית הספר שהיו נקרא בן גוריון ואז... היה רק סניף של "בורכוב" "פינות" כבר לא משחקים מרחוב. בילדים של היום אין אפילו צל של מושג מה זה "הנז אפ" אבל בימי שישי בחצות הלילה, בגינה הקטנה שמול הבית, עדיין מתאספים [ברעש מחריד] בני הנוער לנשיקה ראשונה [אמת וחובה ושבע דקות גן עדן] בחסות המגלשה. טוב לי שילדי שם.

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

ורק אני ..

ורק אני וכאלה שנולדו בעיירות "פיתוח" בצפון או בדרום, נאלצו לפתוח בחיים חדשים במקומות חדשים, עם חברים חדשים, ובתי ספר חדשים.. אבל למזלי הגורל זימן אותי לעיר מדהימה שאני כל כך אוהב, ואין שום סיכוי בעולם שאעזוב אותה (אולי פעם למושב אם תהיה לי אפשרות).. ולמרות הכל לא שוכח את הילדות המקסימה והכל כך מיוחדת שהיתה לי. ילדות במקום קטן, משפחתי וחם, עם מנטליות לטוב ולרע שאחרים שגדלו בעיר לא חוו... היום למעט בחורה אחת או שתיים, ועוד בחור אחד או שניים, כולם מפוזרים ברחבי הארץ.. מי שכיר ומי עצמאי, מי בעיר ומי בכפר.. אני לא יודע אם זה גנים, או אולי חינוך, או אולי המקום, אבל כולם.. כולם בלי יוצא מהכלל, אנשים טובים באמצע הדרך !!!!

 

[גלי10]

יופי ../images/Emo20.gif

האמת , אין סיכוי אצלי לנוכח הגיאוגרפיה של היום , אבל נעים ומלבב לשמוע סיפורים כאלו. מאקסימום משתדלת לטייל את צאצאי לנופי ילדותי , בכלליות כזה

. ובעת ההיא מתגעגעת לנופים , לתמימות ולחדוות הילדות. וגם למשחק בלורות ואיסוף צנוברים ופיצלוחם על קצה המדרכה עם סלע

. שלל פרחים עבורך

גלי , תוהה לאיזה משמונת ביצֶפרים שביקרה בהם תוביל את בן הזקונים שלה[לביקור]

 

[יערית]

../images/Emo25.gif

2 בתי ספר הספיקו לי בחיי

{למעט המכללות} אני חיה בנוף ילדותי,רק הירוק נעלם מהעין ,בתקופה כזו היינו אוספים תפוזים מהפרדסים,היום אני ממש גרה על אדמת הפרדסים שנעלמו,וכל הכבוד לעירייה שהחליטה לתת הרגשה של חיים בתוך פרדסים,בין כל הרחובות והמדשאות נשתלו עצי פרי,גם זה משהו

 

[סוף עונה]

וואלה מנהרת הזמן ../images/Emo99.gif

בפעמים הבודדות שמגיעה לרח' בו עדיין נמצא בית הורי, הבתים המשותפים של ה-2 קומות עם קיר הטיח הלבן, הפכו ברובם לבנינים של 4 קומות ויותר, עם אדניות ושיש על הקירות מבחוץ, הגינה הציבורית שאותה הייתי רואה מחלון חדרי כבר מוסתרת על ידי בנין חדש וחדיש בן קומות, בית הכנסת של האשכנזים עדיין עומד במקומו, בתוך הרחוב הלא כל כך ארוך והלא כל כך חדש, "פרחו" להם יצירות אדריכלים, ובית הספר היסודי שלי מציץ עלי בכל פעם שיורדת עם האוטו עד קצה הרחוב, ובכל פעם, אבל בכל פעם, אני מאטה שם ואומרת לילדים שלי: "אתם רואים את הבנין הזה??? גם למדתי ביסודי,וכבר מזמן הם אומרים לי: "אמאאאאא כבר סיפרת לנווווווו"

דבר אחד לא השתנה, המרכז המסחרי הקטן, זה שלפני הגדול על הכביש הראשי, שם עדיין בפינה עומדת חנות הירקות, ועדיין הקיוסק במקומו רק עם בעלים חדשים, ואותה מוכרת בחנות הבגדים רק שהזדקנה יותר, ואת צ'ולי הנרקומן שנראה הרבה יותר נרקומן מסתובב כרגיל בחוסר מעש. ובכל פעם שמגיעה לשם ופונה ימינה מכביש הטייסים, עדיין מצפה לראות את המאפיה הקטנה שהיתה מדיפה ניחוחות של לחם וחלות בפינת הכביש הסואן, היום יש שם גבעה קטנה ואם אני לא טועה כתוב עליה "ברוכים הבאים לרמת גן" בכל פעם מחדש, נכנסת לאזור שלי והזכרונות והפרצופים עולים מחדש בזכרון, מחפשת אנשים של פעם. היום הכל שונה.

 

[maof]

רגעים שנוגעים בנו../images/Emo13.gif

אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות מראות רבים שכבר שכחנו ספרי פלאים ומנגינות. מעוף

 

[פשוט ואמיתי1]

בהחלט ../images/Emo28.gif עכשיו חזרתי מסיבוב WOW

סתם כזה במסגרת שליחות קפצתי למסור איזה משהו ויצא לי מין טיול כזה קודם כל שמחתי שאת המסירה מסרתי למישהי נכה שעובדת למחייתה כך שמאד שמחתי שבחרתי בה על מנת לבצע את העבודה ואחר כך בדרך חזרה היה ממש כייף כזה לחזור לעבר שבירכתה של אותה אישה מהדהדת במוחי : " שיהיו לך המון שנים של אור" ופה אני מאחל את זה לכולנו

 

[jane34]

וואו איזה כיף לך........./images/Emo140.gif

 

[childman1]

ואני כבר גר בעיר אחרת

והורי כבר לא גרים באותו הבית. ואת בית הספר העבירו למקום אחר ובמקומו בנו גורד שחקים. אבל לפעמים כשאני רוצה לסדר תמחשבות, אני פשוט נוסע לשם מחנה את המכונית ומטייל ברחובות ובגינות ונזכר בנוף ילדותי שללא ספק הוא חלק ממני, חלק ממי וממה שאני. חושב על החברים והחברות, חושב על שעות של כדורגל במגרש המשחקים, חושב על החיים בכלל ונכנס לפרופורציות.

 

[חן חן40]

ולי יש חברה מגיל 8

ומדי פעם על כוס קפה חם בחורף או קר בקיץ אנחנו מפליגות אל נוף ילדותנו שקיים מתחת לאפנו. כי אחותי מתגוררת ברחוב סמוך לבית הוריי, ואבי מתגורר עדיין באותו הבית. ובית ילדותה של חברתי נושם וקיים ומושכר לאחרים. השכונה פיזית לא השתנתה הרבה, אבל העיקר הם הזכרונות.זכרונות של ימי מהתום, המשחקים האמיתיים, החברות הקרובה שהיתה ועודנה . אחד השיקולים להשאר באותה השכונה לאחר הגירושין ולאחר שנאלצתי למכור את הדירה בה גרנו ביחד, היתה שלבניי ישארו חוויות ילדות ונוף ילדות לחזור אליהם ולו בזכרונות.

 

[חיפוש ית]

נוף ילדותי

אחרי שהשתחררתי מהצבא, עבדתי בעבודה זמנית, כמורה מחליפה בבית הספר היסודי בו למדתי. בהפסקה הייתי צריכה להיכנס לחדר המורים לשתות את הנס קפה המפורסם של המורות, וזה היה ממש קשה. ממש קשה להיכנס לחדר המורים בלי אותה יראה שהיתה בי כשהייתי ילדה. נכנסתי, התישבתי, לא יכולתי לשתות או לנשום, ויצאתי החוצה. ללמד לעומת זאת היה ממש כייף...

 

[shemesh22]

מנהרת הזמן..

יש המון דברים קטנים שמחזרים אותי במנהרת הזמן ריחות טעמים קולות שירים סדרות טלויזיה...

 

[ד ו ל ה]

לא חשוב כמה שנים עברו מאז...

כשאני רק נכנסת לרחוב שבו נמצא הבית של הוריי הרחוב שבו גדלתי עם המכולת של בני ומרקו הירקן עם בית הספר היסודי והגן... כשאני רק נכנסת לרחוב הזה ומייד אני מרגישה בבית עטופה, מוגנת, מחוברת... ילדיי גדלים בסביבה שונה לחלוטין, הסביבה בה גדל אביהם. הם לומדים באותו בי"ס שבו למד הוא לפני יותר מ-30 שנה וחלק מהמורים שלימדו אותו עדיין שם... יש בזה משהו שורשי, מעגן, מרגיע אני אוהבת ומוקירה את החיבור הבין דורי הזה... דולה (שלמרבה האירוניה מרגישה הכי מוגנת דווקא במעברה של בת ים)

 

[מיס קוקי]

../images/Emo187.gif

"בגן העדן של ילדות אשר היה פורח הייתי חלק מהנוף היום אני אורח"

 

[אדMה רוח ואש]

בחלומות שלי

כל סצינת החלום בביתי...שם הרגשה מוזרה. --------------- נוף ילדותי -בני ברק עירוב של חילוני,דתי בדו קיום אידיאלי ,אמיתי. כשאני מביטה לאחור,יודעת שאיך שפעם היה,היום זה רק אוטופיה.

 

[העקרב המפנק]

כאשר אני בבית הספר בו למדתי יחד עם

ביתי אני מרגיש שבית הספר שייך לי ולא לאחרים.