הפתעה לא נעימה

[לולי90]

הפתעה לא נעימה

אתמול (למרות שהייתי מצוננת ונשארתי בבית) נסעתי לבקר אותה-היה בסדר גמור-...היום התקשרתי בערב-פתאום מגיעה לטל' אחות המטפלת שלה ואומרת לי שהיה לה יום לא קל.אומנם לא ידוע לה ששרטה את עצמה(אולי כן-מחר אני אראה)אבל היו כל הסימנים האחרים האופיניים לה כשהיא בהתקף-הייתה בבידוד-ובערב עדיין לא הרגישה כל כך טוב.הדעפתי לא לדבר איתה-כי היא לא מקבלת אותי טוב במצבים כאלה-מתחילה להשתולל...אני קיבלתי את הידיעה הזאת בסדר-כי אני תמיד מוכנה לזה אבל עדיין יש מחשבה צדדית-למה זה קרה? כי כבר חשבתי שיש קצת רגיעה?ז חייב לקרוא פעם-פעמיים בשבוע-אומנם העוצמות לא שוות וזה לא מה שהיה לפני -נגיד-חודשיים-אבל עדיין ...אני פשוט כבר רוצה כל כך להוציא אותה משם לאשפוז יום...האם ההתקפים האלה פעם יפסקו לגמרי?אין לי אמונה בזה-אין לי אמונה בכלום לגביה-אני יודעת שזה גרועה-קראתי שמחשבה שלנו היא בעצם סוג של אנרגיה והיא יכולה להשפיע-אני חייבת להכריח את עצמי לחשוב חיובי-אבל אלוהים!!!!-כמה שזה קשה!!!

 

[זריחה 2]

לולי יקרה

עליות וירידות הן מנת חלקינו,אני כל כך יודעת ומבינה על מה את כותבת, תראי..כשאני מרגישה שהיא אינה מקבלת אותי טוב,אני פשוט לא שם.. מחכה לרגע,מחכה לרגיעה...מחכה לזמן וכשחולפת ה"סערה" אני מגיעה, זה קשה אני יודעת,..ולחשוב חיובי (כמו שכתבת) כי אין ברירה אחרת.. תומכת מחזקת ומחבקת אותך... היי חזקה..

 

[ד קובי]

אני מצטרף לדבריה של זריחה

 

[תאיר18]

תראי..

קודם כל אני חדשה פה ואת הראשונה שאני מגיבה לה! מנסיוני זה יכול להיפסק- אצלי זה הפסיק... בסופו של דבר עברתי לאשפוז יום ומאז כבר חמש שנים שלא ראיתי את המחלקה. גם לאמא שלי היה מאוד קשה בזמנים האלה, כי היא הייתה האחרונה שרציתי לראות ברגעים האלה, וכשהיא הבינה את זה היה לי הרבה יותר קל. עם זאת התמיכה שלה הייתה חשובה לה, רק כשהרגשתי שהיא ואבא שלי מאמינים בי שאני יכולה באמת לצאת מזה זה קרה. אני הרגשתי באנרגיות שיצאו מאימא שלי והיה לי מאוד קשה לעזור לעצמי כשהיא אפילו לא האמינה בי. זה יכול להיגמר! יש חיים אחרים!

 

[זריחה 2]

../images/Emo140.gif ברוכה הבאה תאירהשארי והמשיכי להאיר..

 

[לולי90]

הלוואי

כל כך חשוב לי מה שכתבת...ואני כל כך רוצה להאמין שיש חיים אחרים כמו שאת כותבת...אבל אני פוחדת-פוחדת לתת לעצמי תקווה כי מה שעברנו עד עכשיו-וכל הסיפור נמשך כבר שנה שלישית-אף פעם עוד לא היה שיפור וניסינו הכול-5 סוגים של כדורים וגם שוקים חשמליים-התקווה פשוט איננה-התנדפה באוויר בלי עקבות...ואני ריאלית-קשה לי לחשוב שיהיה שיפור על ריק-כי לא היה שיפור אף פעם עד עכשיו...תראי-כל החיים שלנו בשנתיים אחרונות-רק בשבילה-גם פיזית-גם נפשתי-ובת שלי אפילו לא מבינה שהיא חולה(אף פעם לא שאלה אותי-מה יש לה או למה היא מאושפזת-היא מקבלת את זה כמובן מעליו או חוסמת את עצמה מהקטע הזה בשביל לא להתפרק-קשה לדעת כי היא בכלל לא משטפת לא אותי לא את הרופאים במחשבות שלה-מאוד מסוגרת)היא גם לא מעריכה את מה שאנחנו עושים בשבילה...היא לא מנסה לצאת מזה ולעזור לעצמה-היא עוד לא הגיעה לשלב זה-הלוואי שתגיע פעם...כשאני לידה -יש בי את כל האופטימיות שבעולם-אבל אחר-כך...אני פוחדת להאמין-כי אחר-כך כשמגיעים נפילות-הרבה יותר קשה לקבל אותם-כשאת ציפית למשהו טוב-ואם הכנת את עצמך לגרועה-אז זה בא לך יותר קל....בכל זאת אני אסירת תודה על המילים שלך-כל כך חשוב גם לשמוע דברים כל כך אופטימיים ממישהיא שעברה את כל זה והשתקמה.אני אנסה לשנות את הגישה שלי ולך אני מאחלת להיות את החיים ולמצות אותם עד כמה שאת יכולה...

 

[תאיר18]

חשיבה חיובית

גיליתי שחשיבה חיובית זה הסוד בחיים! לא משנה מה קורה לנו ומה אנחנו עוברים, צריך לחשוב חיובי. כיוון שאנחנו לא יודעים מה יהיה מחר אנחנו תמיד יכולים פשוט לחשוב שיהיה יותר טוב. נפילות זה חלק מהחיים של כולנו, של הבריאים ושל החולים. בת כמה הבת שלך אם מותר לשאול? מישהו שהיא תיפתח בפניו זה הדבר הכי חשוב, יותר מהכדורים יותר מהבידוד ויותר מהכל. גם אני רק שמצאתי את הפסיכולוגית הזאת שבכלל לא הייתה שלי שפתאום יכולתי להיפתח בפניה הדברים השתנו

 

[לולי90]

בת שלי

בת 18.5 ומצבה התחיל להדרדר קצת אחרי גיל 16-נכנסה לאשפוז קצת לפני גיל 17-אז אצלנו המאפיין החשוב ביותר זה גיל ההתבגרות-אומרים לי שכשהיא תעבור אותו-לפי הקצב שלה-היא תשתפר...אני חושבת בדיוק כמוך-עד שהיא לא תמצא (בעיה שהיא לא מחפשת)-אני הייתי מממנת גם פסיכולוג/מטפל פרטי(לא שיש לי מאיפה-אבל זה כבר פרט שולי)-אבל היא מתנגדת בכל התוקף להפגש עם גורמים מחוץ למסגרת ב"ח-וב"ח לא כל כך מצליח לעשות משהו עם המשאבים שיש לו בעיניין שיחות והקשבה...אני רק מתפללת שנפגוש מישהו שיוכל לשנות או להזיז משהו אצלה או שהיא תאפשר לי למצוא לה מטפל-כרגע זה פשוט בילתי-אפשרי בגלל הגישה שלה-אם היא לא רוצה אז אין על מה לדבר בכלל...

 

[sarit743]

מחשבות חיוביות

אמרה לי מישהיא לפני כמה ימים שאם אני אתייחס אל הגוזל כאילו כבר חוותה את השינוי וכאילו היא עדיין אותו גוזל רך ומתפנק (לעומת מרדנית וקשה) השינוי יגיע מתוכה כי היא תראה את עצמה בעיניים שלי. אני עובדת על זה כבר כמה ימים. לי אישית זה עשה באופן מדהים ומפתיע - טוב. הגוזל התייחסה לזה היום ואמרה שטוב לה עם דרך ההתייחסות שלי כלפיה בזמן האחרון ושהיא מקבלת ממני המון כח ומוטיבציה להמשיך (מבלי לדעת על השינוי שלי בגישה), אני ממשיכה וממליצה לנסות. חברה טובה אמרה לי, על ביתה, שעם הזמן- התקופות הטובות של הבת שלה הולכות ומתארכות למרות נפילות קטנות/קצרות יותר בדרך. כלומר הזיג-זג מתון יותר. זו כרגע הציפייה שלי. המחשבה הזו עשתה לי טוב.הנפילה של הגוזל בשבוע שעבר היתה קצרה יחסית וכך גם שלי, לעומת זאת העליות שלה אכן ארוכות יותר וכך גם שלי. כל אחד הוא סיפור שונה ואנו יכולים ללמוד,להקשיב ולהבין - מה שאנחנו ב ו ח ר י ם לעשות. רק אנחנו בוחרים לחשוב חיובי או שלילי. הכל תלוי בנו, כמובן עם רגליים על הקרקע ולא "להתעופף" מידי. כפי שתאיר, התוספת הנפלאה והמופלאה לפורום שלנו, כתבה - לחשוב חיובי. תודה לתאיר על הגישה החיובית, הדוגמא החיובית, הכח לחזק אותנו והרצון לעשות זאת. לילה טוב, שרית.