הפתעה אחרי המסע

[bombastik]

הפתעה אחרי המסע

שלום לכולם! ידידה שלי טסה לפולין ואני נורא מתגעגע אליה והייתי רוצה לעשות לה הפתעה כשהיא חוזרת..יש משהו שרציתם שיעשו לכם כשחזרתם? תודה

 

[•BluEyeS•]

תחכי לה בשדה התעופה

עם בלונים ושלט (לא חובה חח) לי זה ממש חימם את הלב שעשו לי את זה

 

[טיפקסית]

מה לנו עשו

קודם כל לקח לנו שלוש שעות להגיע לבי"ס חזרה [כשביום רגיל זה לוקח שעתיים אבל היה פקק ענק בדרך] ההורים וההנהלה והתלמידים חיכו לנו עם קוראסונים חמים ושתייה חמה וממתקים לא נראה לי שלמישהו באמת היה כוח לזה אבל זו הייתה הפתעה נעימה והכריחו אותנו להישאר לטקס שההורים הכינו [כולל נאום של המנהלת שלנו שהיה ארוך ומייגע לטעמי ופשוט היה מיותר] קוראסונים חמים אחרי האוכל של פולין זו ההפתעה הכי כיפית שיכולה להיות ויסכימו איתי פה כמה אנשים אני חושבת ואני מצטרפת להצעה הקודמת בלונים,]ממתקיםלהגיע לשדה התעופה [מה שלנו לא עשו אבל לא חשוב זו הצעה בסיסית]

 

[Pukipsey007]

גם לנו עשו את זה

כולם חיכו עם שוקו וזה.. חוץ מההורים שלי ושל עוד ילד, כי לא הודיעו להם. ההורים האלה [של שאר הילדים] ממש לא אחראיים

 

[L i T a L 1]

גם אני חושבת!

הדבר שהכי רציתי כשיצאנו בבן גוריון זה שההורים שלי יחכו לי שם והם לא היו.... זה היה לי ממש חסר וממש הצטערתי שאמרתי להם לא לבוא...

 

[שרימפסית קטנה]

אמממ..לא יודעת מה עם אנשים אחרים,

אבל אני שנחתתי,הייתה לי תחושה מוזרה כזאת,אולי בגלל שרק התעוררתי מהטיסה,והיה לי כל כך חם,והמטוס היה דחוס ועד שפתחו לנו אותו,ושירדנו ממנו כל הלחות והחום היה עלינו. אבל אני חושבת שזה יותר היה מין שוק כזה,שלא עיכלתי שומדבר,הייתי מרחפת,בעננים... ישר שנכנסתי לבדיקת דרכונים ראיתי שם את חבר שלי ואת אמא שלי(אבא שלי היה לו משו דחוף בעבודה והוא לא יכול היה לבוא

). והיה דיי ריק שם כי המטוס השני של המשלחת שלנו הגיע קודם(פיצלו אותנו

),ואז חברה שלי עושה לי:"אני בחיים לא חוזרת לשם,כל כך לא נהנתי".וזה עשה לי מוזר כזה. ואז הלכתי להגיד להם שלום..חבר שלי הלך להביא לי את המזוודה..ואז ישר אמרתי להם יאללה בוא נלך..ואמא שלי כזה:"את לא רוצה להיפרד מהחברים שלך...מכולם"..וישר אמרתי לה אמא אני רוצה ללכת הביתה להתקלח ולישון..לא איכפת לי מכלום. והיו עוד הרבה כמוני מהחברים שלי..ככה שתעשי לה את זה לדעתי..למחרת הטיסה..שהיא כבר יותר תנחת ותהיה עירנית...(למרות שגם יום אחרי הטיסה לא נוחתים-אבל עדיין).

 

[טיפקסית]

וואי שירה נכון כמה עיקבו אותנו שם

זה היה נורא מתתי מחום ועוד היינו עם כל הבגדים של פולין [ס'תומרת כל הגטקעסים והחולצות מסע והכל] ועד שפתחו את הדלת השתגעתי שם אני זוכרת שכולם שאלו נו מה קורה למה הם לא פותחים ואז אמרו שהם עושים איזה בדיקות משהו ואיזה כיף היה שפתחו למרות שהיה חם כל כך וגם אני ישנתי כל הטיסה והיא עברה כל כך מהר,אפילו לא שמתי לב איפה ישבת הייתי ב-- 25a ליד החלון [הייתי ליד החלון גם בדרך לפולין וגם בחזרה]

 

[שרימפסית קטנה]

וואי אני לא זוכרת..בחזרה הייתי

19איי.נראה לי..לייד החלון. בהלוך אני לא זוכרת.. כל הטיסה ישנתי על חברה שלי..והיא ישנה עליי..עבר ממש מהר.. פה ושם התעוררתי כי הייתי צריכה לכתוב למדריך שלי משהו בספר..אז חיכיתי שיעבירו לי ת'ספר כל הזמן. ולא הייתי עם גטקס..הייתי עם טרנינג פשוט..כי לא היה כזה קר באותו יום בכלל..והייתי נראה לי עם היינס..או חולצת משלחת בעצם..לא זוכרת..

 

[L i T a L 1]

ואי גם אני הייתי ככה! וחשבתי שאני

מוזרה! איך שירדנו מהאוטובוס ירדתי ראשונה קפצתי על ההורים שלי אבא שלי לקח את המזוודה וניכנסתי לאוטו לא ניפרדתי מאף חברה כלום... לא היה לי סבלנות לזה רציתי את המיטה שלי ואת סבתא וסבא שלי לחבק אותם חזק ולהגיד להם שאני אוהבת אותם זה הכל...

 

[Johanna1]

גם אני..

נעלמתי כל כך מהר מהשדה תעופה שאנשים מהמשלחת לא הבינו לאן נעלמתי..חחח פשוט תפסתי ת'מזוודה, חיבקתי את אבא והלכתי משם כמה שיותר מהר, בלי לומר שלום לאף אחד... מרוב שלא היה אכפת לי מכלום גם שכחתי את המעיל אצל חברה (מהמשלחת).. חחחחחח

 

[ליאור לבד]

מה?! אני כל כך לא הייתי ככה...

אני אומר לכם, החלק הכי מרגש בכל המסע שלי היה החזרה הביתה, קבלת הפנים. גם אימא, גם חברים שבאו והפתיעו אותי (זה היה בשתיים בלילה), גם כל האנשים שהייתי צריך להפרד איתם, גם זה שאני בבית, במדינת ישראל, בארץ שלי... פשוט הכל... זה לא התחיל כשנחתנו, זה התחיל עוד קודם, כשראיתי מבעד לחלון את תל אביב בלילה מלמעלה. זה היה מחזה מדהים. לא הבנתי איך לעזאזל הצלחנו, איך הצלחנו לקום מהמוות שראיתי בפולין למה שנקרא היום מדינת ישראל... זה היה מדהים.. הכל