הפתיל שלי קצר...
אף פעם לא היה לי עודף סבלנות... אבל בשנים האחרונות בתוספת הגיל...זה הולך ומחריף. בכלל אני לא מסוגלת לזה שאנשים איטיים. שהם לא יודעים לחבר את הדברים מהר... שהם לא תופסים יוזמה. קניות בסופר... הוא ממשש כל עגבניה... כאילו שזה היה היהלום שבכתר... ואני... יאללה אקשן... הרי במילא חותכים... נכנס מכיוון אחד... ויוצא מכיוון שני
המוכרת בפינת הגבינות והנקניקים... ישנה בעמידה... חותכת פרוסה... נרדמת... חותכת פרוסה... נרדמת... ואני... בא לי לתת בוקס... יאללה אקשן אני אומרת לה... כולו נקניק. בקופה... זוג זקנים לפני... מנהלים דיון... הזקנה לבעלה... "כמה אבוקדו לקחת... 2 או 1...?" כי גם אני לקחתי... ולכל הסובבים... "תגידו ... אפשר להקפיא אבוקדו?" ותבינו... התור הולך ומתארך... והדיון מתנהל על חשבון העומדים בתור... ובסוף ישנה הסכמה... האיש שלה אומר לה... "תאכלי את האבוקדו בלי לחם..." ואז אני נותנת קריאת כיוון... יאללה אקשן... והעסק מתחיל לזוז. לפעמים אני מתעצבנת... שבגלל סיבות מסוימות... האנרגיות שלי תקועות. איזה מחיר משלמים בגלל התלות הזאת
אז מה שאני מאחלת לעצמי... שהזכרון... הלשון... והפה... ימשיכו לעבוד כמו שצריך. כי זה מקור האנרגיות שלי. זהו. נעמי
אף פעם לא היה לי עודף סבלנות... אבל בשנים האחרונות בתוספת הגיל...זה הולך ומחריף. בכלל אני לא מסוגלת לזה שאנשים איטיים. שהם לא יודעים לחבר את הדברים מהר... שהם לא תופסים יוזמה. קניות בסופר... הוא ממשש כל עגבניה... כאילו שזה היה היהלום שבכתר... ואני... יאללה אקשן... הרי במילא חותכים... נכנס מכיוון אחד... ויוצא מכיוון שני