הפשיזם לא יעבור

[יוסף בן דוד שורץ]

הפשיזם לא יעבור

אם היו אנשים תמימים באתר שלא הבינו מה מנסים הפשיסטים באתר לעשות, הרי הכתיבה שלהם היום המעידה על הכוונות שלהם הנובעות מהמטרות שלהם צריכה להעיר כל אדם שאינו מעוניין כי מדינת ישראל תהפוך למשטר פשיסטי. הם לא רק מאשימים את ד"ר חיים ארלוזרוב, אותו הם רצחו ב1933 כי היה החבר הטוב ביותר של גבלס, הם גם מנבלים את הפה כלפי כל תנועת העבודה ומשמיצים השמצות פשיסטיות את בן גוריון. לא רק זאת אלא הם מאשימים את השמאל בארץ באחריות לשואה היהודית, במקום להכות על חזם בשל חטאם הנורא של התמיכה שנתנו לאיטליה הפשיסטית ולגרמניה הנאצית ממש עד ערב הפתרון הסופי. ואם יש ספק קל שבקלים הרי הם מעלים מחדש בין השאר את פרשת אונית הנשק אלטלנה שנועדה לסייע בידיהם לעשות הפיכה פשיסטית נוסח מוסליני בארץ. ואם יש ספק קל שבקלים לא רק מי רצח את ארולזרוב אלא מי רצח את רבין הרי כתיבתם של פשיסטים אלו חושפת את האמת הנוראה. הגיע הזמן להאבק על קיומו של אתר זה חופשי מהשפעת הפשיזם . המטרה שלהם בכל מקום היא להשתלט בכל אמצעי, בכל שקר, בכל מעשה נבלה על אתרי השמאל. הם חושבים שמה שלא הצליחו לעשות בכוח הנשק של אלטלנה ב48 הם יצליחו באמצעי תעמולה דמגוגים. הגיע הזמן לאומר עד כאן הפשיזם לא יעבור.

 

[יוםיבוא]

פשיזם שמאלני מסוכן ומסית

לא פלא שהפשיסט הבוגד יוסוף בן שוורץ ממשיך להעליל עלילות דם על הימין. עלילת הדם שנתפרה כאילו הימין הוא זה שרצח את ארלוזורוב שימש כלי ניגוח כיאה לתיאוריות האנטישמיות בדבר דם נוצרי להכנת מצות. הטבח שביצע בן גוריון באלטלנה כדי לרצוח את בגין ולחזק את הדיקטטורה שלו גם היא מוצדקת על ידי הפשיסט המסוכן תומך סטאלין ויחיא עיאש . עצוב. ז'בוטניסקי היה דמוקרט גדול ולכן בן גוריון תיעב אותו. דמוקרטיה מודרכת אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת בפרצוף. וכשפרופ' אלדד השמיע את האזהרה שלו לפני שנים, עדיין לא היתה מדינת חמאס איראנית בגבולנו. 'מי הזיז את הגבינה שלי' הוא תסמונת המשקפת אולי את מצב החברה הישראלית. ואני מוצא קשר בין דבריו של אלדד לדברים שאמר לפני שנים פרופסור בנימין אקצין. אקצין טען כי בן-גוריון בנה משטר של 'דמוקרטיה מודרכת', ולמעשה היה דיקטטור בכל נימי נפשו. כששאלו אותו סטודנטים מדוע אם כן בן-גוריון לא הנהיג משטר דיקטטורי בארץ, תשובתו היתה: משום שבן-גוריון לא טיפש, הוא מבין שמנהיג דמוקרטי חזק יותר מדיקטטור. את התזה הזו נימק אקצין בכך שכל מנהיג זקוק ללגיטימציה. הלגיטימציה הכי טובה היא שלטון 'בחסד האל'. לכן השליט החזק ביותר בעולם הוא האפיפיור; אי אפשר להתווכח איתו או לחלוק עליו. מיד אחריו באים המלכים 'בחסד האל' ששלטו בעולם עד למאה ה-17 וה-18 ונהנו מלגיטימציה אלוהית. אחרי שבטלה הלגיטימציה האלוהית מן העולם, המשיך אקצין, צריך היה למצוא לה תחליפים. הדמוקרטיה המודרכת היא התחליף. מנהיג דמוקרטי שהחלטותיו ופעולותיו מעוגנות בחוק, כמעט חסין ממהפכה ומקונספירציה. לעומת זאת, דיקטטור חושש כל הזמן לעורו. אקצין הביע תקווה שלוי אשכול יהיה מעין שלב מעבר בין הדמוקרטיה המודרכת הבן-גוריונית לבין דמוקרטיה 'אמיתית', נוסח זאב ז'בוטינסקי. עוד אמר כי הוא לא רק מאמין בזה אלא מתפלל שכך יהיה, כי אם לא תקום כאן דמוקרטיה ברוח ז'בוטינסקי, נחזור לדמוקרטיה מודרכת שסופה דיקטטורה. תקוותו של אקצין לא התממשה. כשם שהאוליגרכיה הבן-גוריונית הופרטה לתריסרי אוליגרכיות קטנות, כך גם הדמוקרטיה המודרכת שלו. הקרוב ביותר לדגם משטר זה היה אריאל שרון. מה שמאפיין את הדמוקרטיה המודרכת, דהיינו את שלטונו של הדיקטטור המתעטף באצטלה דמוקרטית, הוא שהמנהיג אינו זקוק ליועצים ואיננו שומע עצות. כזה היה בן-גוריון, וכזה היה אריאל שרון. לכן יכול היה שרון להיות מוקף במנהיגונים קטנים העוסקים בהזזת גבינות. פרופסור בנימין אקצין נמנה עם קבוצה של אינטלקטואלים שהקיפה את זאב ז'בוטינסקי. אלה לא מצאו את מקומם בתנועה של מנחם בגין, שהקיף עצמו בשטח סטרילי מאינטלקטואלים. אקצין קיבל בשנות ה-30 תואר דוקטור במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטאות וינה, פאריס והרווארד. הוא נבחר לנשיא התנועה הציונית החדשה שהקים ז'בוטינסקי. בראשית שנות ה-40 עבר לארצות הברית ועמד בראש הלשכה המדינית של 'ועד החירום הציוני האמריקני'. בשנת 1949 עלה ארצה, ונמנה עם מייסדי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. מאוחר יותר שימש נשיא אוניברסיטת חיפה, וב-1967 זכה בפרס ישראל למדעי המשפט

 

[יוסף בן דוד שורץ]

אין פשיזם שמאלי רק ימני

אלדד, ממשיכו של שייב תומכו של היטלר? אינך מבין שוטה פשיסט שהיום גמרתם את האשליה שניסתם להפיץ באתר זה כי אתם בסך הכל אנשים לא מסוכנים, קצ לאןמנים , קצץ גזענים, אז מה ..... השנאה שלכם לעם הפלסטיני היא בידיוק אותה שנאה של הנאצים ליהודים. השנאה שלכם לסוציאל דמוקרטיה בישראל, היא בדיוק אותה שנאה של הנאצים לסוציאל דמוקרטים בגרמניה אותם הם שלחו למחנות הרכוז. השנאה לשכם למרסיסיסטים היא בדיוק אותה שנאה של היטלר ושל מוסוליני בהם תמכתם למרקסיסטים. וכפי שמוסוליני והיטולר הגיעו לסופם הידוע כאשר את המפלתת האחת תלו והמפלצת השניה התאבדה, כך מחכה לכם סופכם.

 

[יוםיבוא]

תומך של היטלר תגיד לאמא שלך

יא שמאלן פשיסט בזוי חתיכת בוגד סרטן בלב האומה אפס מאופס . בן גוריון הוא זה שהמציא את הפשיזם בארץ. הוא רצח את יריביו הפוליטיים, עינה אותם במחנות בתקופת הסזון, פיטר כל עובד וכל מורה שלא התאים לרוח הסטאלין שאתה מעריץ (רוצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה) ואתה עוד מנסה להצדיק אותו יא אפס שמאלן. מה קשה לך להודות, שהארגון אצ"ל ושלוחותיו הוא זה שלחם נגד הנאצים בלי התפשרות, הציל את היהודים, עשה הכל למען ארץ ישראל בעוד שבן גוריון היה עסוק בהתלחנף לבריטים הכובש של המולדת שלנו ולנסות לנכס לעצמו הישגים של אחרים ? בעוד הימין דאג ליהודים, השמאל דאג להשתלטות דיקטטורית על המרכזים השונים ועל שכתוב ההיסטוריה שאתה כפשיסט מוצהר מניאק ממשיך דרכו.

 

[יוסף בן דוד שורץ]

בן גוריון

בשאלה שלכם היה חכם מאוד, שכן אם הוא לא היה שם אתכם במקום המתאים לכם, הייתם מקימים בארץ משטר נוסח מוסליני והיטלר, יא נבלה פשיסטית. עדיין אינך מבין, אם קיוויתם כי תגיעו לשלטון ותקימו כאן את הרייך, או את היודו פשיזם כדברי מנהיגך שטרן במכתבו לרייך השלישי, הרי תקופה זו נגמרה מסיבות שאפילו אינך מסוגל להבין. ועתה כדי שלא תחשוב שאיננו יודעים את ההסיטוריה שלכם הרי מספר הוכחות כאשר היה חשש ביישוב היהודי כי הנאצים ישתלטו על הארץ שכן רומל היה סמוך כתב שטרן את השטות הבאה את האשליה בנאצים: " ראשית לעקור את אמונת השווא המשרשת עמוק, עמוק בכל הלבות שעם בואם של הנאצים יבוא הקץ עלינו. אין זה נכון היישוב חייב להיות מוכן לקורבנות ולסבל אך אין לשכוח שבנסיונות אלו עומדים כל העמחים באירופה, נרעב אך לא נמות".( הלר עמ' 129) בדצמבר 1941 ילין מור שהיה אז אחד מאנשי לח"ח הימנים נסע לרייך הלשיש. הייתה זו הנסיעה השנייה של שליח שטרן לנאצים. שליחותו הייתה ידועה לתמוך בתוכניות הנאצים לאירופה ולהקים בארת משטר דומה. תובניתו ידועה כיום:הלח"י היודכ כ NMO The NMO, which is well-acquainted with the goodwill of the German Reich government and its authorities towards Zionist activity inside Germany and towards Zionist emigration plans, is of the opinion that: Common interests could exist between the establishment of a new order in Europe in conformity with the German concept, and the true national aspirations of the Jewish people as they are embodied by the NMO. Cooperation between the new Germany and a renewed folkish-national Hebraium would be possible and, The establishment of the historic Jewish state on a national and totalitarian basis, bound by a treaty with the German Reich, would be in the interest of a maintained and strengthened future German position of power in the Near East. Proceeding from these considerations, the

 

[יוםיבוא]

בן גוריון הפשיסט הדיקטטור

ניסה למחוק כל זכר של העם היהודי שנלחם נגד הנאצים ונגד הבריטים והציל יהודים כה רבים : את הארגונים של האצ"ל והלח"י את מנהיגיהם שפעלו בלי סוף לטובת האינטרסים של עם ישראל וארץ ישראל בעוד השמאל לא נקף אצבע או שיתף פעולה במישרין עם הנאצים (אנשיהם של בן גוריון, שרתוק, ארלזורוב ואחרים). די לממש את מטרת הסזון, השתמשה 'ההגנה' כמעט בכל האמצעים שעמדו לרשותה ואשר כללו: חטיפות וחקירות ממושכות [של חברי ותומכי אצ"ל], שלוו לעיתים בעינויים קשים- גירוש ממקומות עבודה ומבתי ספר-גירוש ממקום מגורים ועוד. אולם הצעד החמור ביותר, שעורר ויכוחים סוערים ביישוב, היה הסגרת חשודים בהשתייכות לאצ"ל- לבולשת הבריטית. רדיפת חברי ותומכי התנועה הרויזיוניסטית, הגיעה לשיא קצת לאחר הקמת המדינה, כשבן גוריון הורה לטבוע את אניית האלטלנה, ונתן פקודה לירות ביהודים שהיו עליה. 16 יהודים שהיו על אניית האלטלנה הטובעת, ושחו לעבר חוף תל-אביב, נרצחו בדם קר, כשכל "פשעם"- השתייכות לתנועתו של מנחם בגין. בן גוריון נתן את הפקודה. יצחק רבין שמח לפקד על ביצוע הפקודה. הנשק בו השתמשו אנשי בן גוריון כדי לבצע רצח פוליטי מתועב זה, הוגדר על ידם כ"תותח הקדוש".

 

[יוסף בן דוד שורץ]

בן גוריון

היה סוציאל דמוקרט שמחץ את הנסיון לעשות בארץ משטר פשיסטי ועל כן אינכם מסוגלים לסלוח לו . מסיבה זו אתם רצחתם את רבין שדיכא את המרד הפשיסטי שניסתם לארגן עם אוניית הנשק אלטלנה. הרצח של רבין נבע מאותן הסיבות שרצחתם את חיים ארלוזרוב, אותו כינתם חבר קרוב של גבלס. איזו תעמולה נאצית נבזית. היה זה מזל גדול שבן גוריון דיכא אתכם שכן אחרת הייתם פותחים בארץ מחנות ריכוז לשמאל ולא רק לערבים. לרוב המזל בן גוריון למד משהו מלנין שמעך את מרד הפשיסטים הלבנים שלא במקרה מנהיגכם תמך בו ועל כן לא נפל למלכודת שהנהגת הסוציאל דמוקרטיה הגרמנית נפלה בה כאשר סירבה לפעול כדי למעוך את המרד הפשיסטי. מי שהיה פשיסט היה דווקא בגין מי שתמך בדיקטטורה פשיסטית היה דוקא מנהיגך אברהם "יאיר" שטרן.

 

[יוםיבוא]

עלילת הדם של הפשיסט השמאלני

והנה שוב חוזרות עלילות הדם. לא מספיק שבן גוריון הדיקטטור ניסה לרצוח את יריביו הפוליטים, אתה עוד מבזה את שמם של הנרצחים ואומר שהיה כאן ניסיון לעשות מרד, מעין המצאה נוראית של עלילות דם שאפילו הפרוטוקולים של זקני ציון לא היו יכולים להמציא, מתעלמים מהעובדה שכל הסכם האוניה היה מוסכם לגמרי עם בן גוריון והיה מוסדר אלא שבן גוריון שיקר והתכוון לרצוח את בגין כל הזמן הזה. והנה עלילת הדם הפשיסטית התורנית : רצח ארלוזורוב. אמנם ארלוזורוב היה אדם בזוי בשל קשריו עם אשתו של גבלס איתה התבולל , אמנם בתחילת 1933 - נסע ארלוזורוב לגרמניה הנאצית על-מנת לחתום על הסכם ההעברה - שמטרתו היתה להעביר חלק מרכושם של יהודי גרמניה ארצה , וזה שבר את החרם שהכריזה תנועתו של ז'בוטינסקי על גרמניה הנאצית וייצג טוב יותר מכל את העובדה שהשמאל אינו חלק מהמאבק נגד הנאצים אלא למעשה תומך שלהם. אבל כמובן שלימין לא היה שום קשר לרצח. השמאל השתמש בזה כדי לנגח את הימין ולהמשיך להשליט את מדיניתו הדיקטטורית ואת מחול השדים של הסזון ואת רצח אנשי האצ"ל והלח"י. בדיוק כמו פרשת דרייפוס, השקר שומש לאמתלה האנטישמית הפשיסטית הרצחנית של שלטונו של בן גוריון. בסופו של דבר, מחול השדים נגמר כאשר ועדת חקירה ממלכתית אשר מונתה ב-1982 לחקור בנושא רצח ארלוזורוב, זיכתה את השלושה שנאשמו על לא עוול בכפם מאחריות לרצח.

 

[יוםיבוא]

מאמר מעניין באותו עניין

אכן לא פלא שיוסוף ממשיך עם שקריו ועם עלילות הדם, שכן קשה לו להודות שהוא פשיסט קטן ומסריח. ממש מילה במילה אפשר לראות כיצד יוסוף מנסה לעוות את ההיסטוריה לצרכיו הסוטים. בקיץ תש"ח נרצח אברהם סטבסקי על סיפונה של אוניית האצ"ל נושאת הנשק 'אלטלנה' יחד עם 16 מחבריו, בהם ניצולי המחנות בשואת אירופה, בידי כיתת יורים ומפקדה יצחק רבין. רבין צוטט אז כמי שהצהיר ביהירות, ברצותו לספר על ביצוע פקודתו של דוד בן-גוריון לטבוח בנוסעי האונייה ובנסים ממנה אל המים: "דפקנו אותם על האוניה, ודפקנו אותם במים". עלילת הדם של ארלוזרוב שירתה היטב את השמאל. עלילת הדם חדרה עמוק אל לבבות העם, וההסתה נגד הרביזיוניסטים עשתה את שלה. השמאל שוב לקח את השלטון לידיו, והמהפך נדחה בארבעים וארבע שנים, עד הקים מנחם בגין את ממשלתו. לולא עלילת הדם, הימין היה מנצח בבחירות עוד אז. הרב קוק דיבר בעד העצורים שנעצרו על סמך עלילת דם וללא שום ראיות. התחוללה בארץ עלילת דם נוראה, ונטען כי אם יישפך דם הנאשמים עלולה לפרוץ בארץ מלחמת אחים שתביא להרס המפעל הציוני. כל זה נחלת השמאל הארור דאז.

 

[יוסף בן דוד שורץ]

חחחח

וועדת חקירה של הימין החוקר את עצמו. מה אתה חושב שכולם שוטים? בשנים אלו לאחר המהפך עלה הימין לשלטון לא רק בגין שבשנות השלושים ניסה לשבור בכוח את ההסתדרות, אלא אפילו יצחק שמיר הטררויסט מנהיג אצ"ל שהתקשרו עם גרמניה הנאצית. אז הם עשו וועדת חקירה ממלכתית. איזו בדיחה.

 

[יוםיבוא]

הם זוכו גם במשפט וגם בוועדת חקירה

ממלכתית בלתי תלויה כמובן. ליל שבת קודש פרשת שלח-לך, אור לכ"ג בסיון תרצ"ג, השעה 22:00. ד"ר חיים וסימה ארלוזורוב יוצאים לטייל על חוף ימה של תל אביב. לפתע, מבעד לחשיכה, מגיחות שתי דמויות. האחת אוחזת בפנס ומאירה על בני הזוג ההמומים, והשנייה יורה בד"ר ארלוזורוב מספר יריות. הדמויות נמלטות, והמשטרה הבריטית עוצרת שלושה חשודים בפרשה: אב"א אחימאיר, צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי, כולם חברי המפלגה הרביזיוניסטית. באותם ימים היה הרב מיליקובסקי בקשר הדוק עם מנהיגי הרביזיוניסטים. כשהרב מיליקובסקי, כדרכו בקודש, נשא באסיפה שלהם דברים בזכות המוסר היהודי הנאצל, נזעק לפתע יוסף כצנלסון, שהיה פעיל בוועד המרכזי של הרוויזיוניסטים וחבר קרוב של אב"א אחימאיר: "אתה מדבר על חכמי היהדות ומוסרם הנעלה, והנה לפנינו עלילת דם ואין רב שיפצה פה. מדוע הרב קוק שותק?" מתברר שהרב קוק לא ניסה לעזור עד כה מפני עמדתו הנחרצת של אחד מבאי כוח התביעה, עו"ד ד"ר מרדכי עליאש, שהיה מטובי עורכי הדין בארץ. עליאש היה יהודי ירא שמים מבאי ביתו של הראי"ה, ולכן לא היתה סיבה שהרב יחשוש לאי-צדק כלשהו שנעשה. מיד לאחר הוויכוח עם כצנלסון הגיע הרב מיליקובסקי לרב קוק ודיבר עמו בעד העצורים. הוא התריע בפני הרב כי מתחוללת בארץ עלילת דם נוראה, וטען כי אם יישפך דם הנאשמים עלולה לפרוץ בארץ מלחמת אחים שתביא להרס המפעל הציוני. לאחר מכן פרש את טיעוניו בעד העצורים: א. ההאשמה הראשונית נשענה על יסוד דברי אשתו של ארלוזורוב. היא טענה כי ראתה אדם "גדול ושמן" שהאיר עליה ועל בעלה בפנס. היא זיהתה אותו בפני המשטרה הבריטית כאברהם סטבסקי. עדות זו מופרכת, משום שלא סביר שכשאור הפנס סנוור את עיניה יכלה לזהות את התוקף. ב. הקשר שהיה בין סטבסקי לאחימאיר נוצר ביוזמתו של סטבסקי, שפעל למען עלייה בלתי-לגאלית לארץ ישראל. מכיוון שהיה דל אמצעים, התאכסן באותה תקופה אצל אחימאיר. באותו יום, שבסופו נרצח ארלוזורוב, התקיימה הרצאה שנשא אב"א אחימאיר במועדון בית"ר בירושלים. בהרצאה נכחו כמאה וחמישים מאזינים. שום פרסום קודם לא ניתן להרצאה, והמשטרה הבריטית לא ידעה על קיומה. לאחר שנפתחה החקירה, הופיעו בפני המשטרה שני עדים, איש ואשה, שהיו בעלי הצריף שבו גר אחימאיר, והעידו כי באותו לילה בשעה 20:00 שמעו את אחימאיר וסטבסקי מסתודדים – מה שהעיד כביכול על כך שארגנו את מעשה הרצח. עדים אלו נבדקו תחילה על-ידי חבר מועצת עיריית תל אביב דוב הוז, לפני שהלכו להעיד במשטרה. משנתברר לחוקרי המשטרה שבאותה השעה נשא אחימאיר הרצאה בירושלים, הבינו שהיתה זו עדות שקר, וכי שוב לא ניתן לקשור את אחימאיר לתכנון הרצח. כתוצאה מכך הוצא אחימאיר מכלל הנאשמים ברצח, אך המשיכו להחזיק בו מנימוקים אחרים, הקשורים בארגון 'ברית הבריונים'. ג. באותו לילה שכר סטבסקי מיטה במלון תורג'מן, שהיה מלון ל'קבצנים'. בעל המלון העיד כי סטבסקי נכנס למלון בין השעה 20:00 לשעה 21:00, ולא ראה אותו יוצא מאז. מלצרית במסעדה ירושלמית העידה כי לפני כן ראתה את סטבסקי סועד במסעדה בין 19:00 ל-20:00. סטבסקי ודאי לא יכול היה להגיע לתל אביב במהירות כה גדולה, וכך עומד לזכותו של סטבסקי אליבי מוצק, מה גם שלפי עדותה של סימה ארלוזורוב ההחלטה לצאת לטיול היתה החלטה ספונטאנית של בעלה, ואם כן לא ייתכן שהם ידעו על כך מראש. טענותיה של האלמנה היו כה אבסורדיות שבנקל ניתן היה להפריכן, מה גם שהתנהגותה לאחר הרצח היתה משונה ביותר. היא לא נלוותה לבעלה הפגוע באמבולנס אלא הלכה למלון 'קטי דן' ושאלה את מנהלת המלון "מה לומר למשטרה?" אחר-כך נכנסה לאחד החדרים כדי להסתדר, כאילו היה לה עניין להסתיר משהו. הוראס סמואל, הסניגור היהודי-הבריטי של הנאשמים, טען מאוחר יותר בקו ההגנה כי הרצח בוצע על רקע הכוונה לתקיפה מינית (טענה שהתקבלה מאוחר יותר על-ידי השופט משה ואלרו, שהיה בעמדת המיעוט בהרכב שהרשיע את סטבסקי). עדותה הראשונית של הגב' ארלוזורוב נעלמה באורח מסתורי מתיקי משטרת המנדט הבריטי. בעצתו של הרב מיליקובסקי הוקם ועד ציבורי להגנת הנאשמים, ובראשו הועמד הרב קוק. בז' אייר תרצ"ד, ערב המשפט, התכנסו כ-15 איש מנציגי היישוב, ביניהם הרב שלמה הכהן אהרונסון, רבה של תל אביב, הרב מאיר ברלין, נשיא 'המזרחי' והסופר ר' בנימין, עורך הירחון הדתי 'ההד'. הרב מיליקובסקי יזם כתיבה של כרוז התומך בעמדת הנאשמים ודרש מהנוכחים לחתום עליו הכרוז. הנוכחים חתמו על הכרוז, והרב מיליקובסקי מסר אותו לבנו. יום לאחר המשפט התפרסם הכרוז בעיתון 'הירדן' הרוויזיוניסטי. העיתונות הכללית, שנתמכה על-ידי מפא"י, התסיסה את הציבור היהודי בארץ כנגד העצורים, לעתים בפרסום אינפורמציה מוטעית. 'הירדן' היה מדווח באופן עקבי על המתרחש בבית המשפט, ולמעשה היווה פרוטוקול של האירועים. עורכו של העיתון, בן ציון מיליקובסקי-נתניהו, היה מעודכן כל העת במתרחש. תגובת מפא"י לא איחרה לבוא: משפורסם הכרוז 'אחינו' מטעם הוועד, תלו קיצוניים מהשמאל כרזות רחוב על כתלי ביתו של הראי"ה קוק: "אוי לו לדור שכהניו מגינים על רוצחים". גם שבועות רבים לאחר מכן היתה העיתונות, סנגורית הממסד, מלאה במאמרי שטנה נגד הרב קוק. בכ"ה בסיוון תרצ"ד זוכה אף צבי רוזנבלט, לאחר מאסר שווא בן שנה תמימה, אך אברהם סטבסקי נמצא אשם ונידון למוות. יום לאחר פרסום פסק הדין התאספו אנשי הוועד לטכס עצה לנוכח המצב. בעצתו של הרב מיליקובסקי פנו לבית הראי"ה קוק, שם הוחלט על שליחת מברק לאנשי-דת ומדינאים באנגליה, שידגיש את חפותו של סטבסקי ואת עוולת השלטון הבריטי. לאחר דיון קצר הוחלט לפתוח במילים: "גם סטבסקי נקי וצדיק". שליח הוועד, אליהו בן-חורין, נסע לביירות, שהיתה אז תחת שלטון צרפת, כדי לשלוח משם את המברק, משום שחשש שהצנזור הבריטי יעכב את משלוח המברק אם ייוודע לו עליו. מאבקו של הרב קוק כנגד העלילה המשיך: הוא הכריז בפורומים שונים בעד שחרורו של סטבסקי ועורר לנושא גדולי ישראל אחרים שחיו בארץ באותה תקופה. הרב התריע בציבור על חששו שמא יישפך דם נקי, והצהיר שהוא מוכן אף להישבע בספר תורה על חפות הנאשמים. הלחץ הציבורי בארץ ובעולם לטובת הנאשמים גבר מיום ליום, והשופטים הבריטים הוכרחו לבסוף לשחרר את סטבסקי, בפסק-דין האחרון שיצא בעקבות ערעורו, בערב שבת חזון, ח' באב תרצ"ד. חוזרת

 

[יוסף בן דוד שורץ]

איזו אגדה שקרית

סימה ארלוזרוב זיהתה את הרוצח בבית משפט קמא הרוצח סטביסקי נמצא אשם משום שעדותה של סימה נמצאה אמיתית. הסיבה היחידה שהערעור הצליח היה חוק העדויות לפיו היה צורך לא בעד אחד או בשניים. אתם לא רק רצחתם אלא מנסים לסלף את ההיסטוריה גם היום ולהפוך את האלמנה סימה ארלוזרוב לשקרנית או לפחות לקשקשנית שאינה יודעת על מה היא מדברת ואחר כך אתה מעיז מבקש רחמים על הרוצחים וטוען שזאת הייתה עלילת דמים.

 

[יוםיבוא]

הדברים מתועדים

לא היתה אף ראייה אחת כנגד סטבסקי הי"ד שנרצח אח"כ באלטלנה. גם סימה הודתה אח"כ שלא היה שחר בהאשמות האלו. עלילת דם בדיוק כמו הפרוטוקולים של זקני ציון או משפט דרייפוס. כל זאת הוכח גם בערעור כמובן וגם בוועדת החקירה הממלכתית.