הפרק השני בחיי
ילד אחד (בן 22 וחודש) ילדה אחת (בת 22 ושלושה ימים) חתונה אחת (שלושה ימים אחרי יום הולדתה) שנתיים וחצי ארוכות (מתוכם שנה בחו"ל - לבד לבד לבד) אחד תהליך גרושים (שארך כשנה) אחרי כל זה עדיין קצת ילדה, קצת יותר אישה הרבה פחות תמימה, הרבה יותר כואבת, צינית, כועסת, רוצה לנקום, רוצה לנשום את העולם, את כל מה שהתפספס בשנתיים וחצי של נישואיי בוסר ועוד שנתיים של חברות עם האיש/ילד שלא העריך אותי, שרדה בי, שידע לציין באופן שיטתי את כל חסרונותיי ואף פעם לא את יתרונותיי, שגרם לי לצאת לעולם מפוחדת אך מחוזקת (ע"י המשפחה) חסרת כל ביטחון עצמי אך רואה את האור בקצה המנהרה (בעזרת משפחתי וחברי הטובים שעזרו לי בכך). היום אחרי ארבע שנים מיום שעזבתי אותו אי שם בחו"ל וחזרתי לארץ, אחרי עבודה עצמית רבה (וקשה) מאמינה בעצמי, פחות כועסת, כבר לא פוחדת, מבינה שלכל דבר בחיים יש מטרה. למרות הכל ובגלל הכל, הדבר הכי קשה היום זה להכניס מישהו חדש לחיים, להתרגל לנוכחות חדשה, לדעת שפעם טעית ואסור לחזור על זה שוב, לדעת שגם אם אני לא מתכוונת ברגע שישנם רגשות מעורבים אני מרחיקה אותם, לדעת שימי התום תמו!
ילד אחד (בן 22 וחודש) ילדה אחת (בת 22 ושלושה ימים) חתונה אחת (שלושה ימים אחרי יום הולדתה) שנתיים וחצי ארוכות (מתוכם שנה בחו"ל - לבד לבד לבד) אחד תהליך גרושים (שארך כשנה) אחרי כל זה עדיין קצת ילדה, קצת יותר אישה הרבה פחות תמימה, הרבה יותר כואבת, צינית, כועסת, רוצה לנקום, רוצה לנשום את העולם, את כל מה שהתפספס בשנתיים וחצי של נישואיי בוסר ועוד שנתיים של חברות עם האיש/ילד שלא העריך אותי, שרדה בי, שידע לציין באופן שיטתי את כל חסרונותיי ואף פעם לא את יתרונותיי, שגרם לי לצאת לעולם מפוחדת אך מחוזקת (ע"י המשפחה) חסרת כל ביטחון עצמי אך רואה את האור בקצה המנהרה (בעזרת משפחתי וחברי הטובים שעזרו לי בכך). היום אחרי ארבע שנים מיום שעזבתי אותו אי שם בחו"ל וחזרתי לארץ, אחרי עבודה עצמית רבה (וקשה) מאמינה בעצמי, פחות כועסת, כבר לא פוחדת, מבינה שלכל דבר בחיים יש מטרה. למרות הכל ובגלל הכל, הדבר הכי קשה היום זה להכניס מישהו חדש לחיים, להתרגל לנוכחות חדשה, לדעת שפעם טעית ואסור לחזור על זה שוב, לדעת שגם אם אני לא מתכוונת ברגע שישנם רגשות מעורבים אני מרחיקה אותם, לדעת שימי התום תמו!
