הפרידה בבוקר

[מיכל שקד אלדובי]

הפרידה בבוקר

אני אמא לטל ומאיה, תאומות בנות 4. המשובצות בשני גנים נפרדים אך סמוכים זה לזה. הפרידה מטל בבוקר, היא תמיד משהו שקשה לי לצפות. מאוד לא קונסיסטנטי. יום אחד זו יכולה להיות פרידה "חלקה" עם נשיקה וחיבוק, ולמחרת בכי גדול, זמן ממושך ואינספור חיבוקים ונשיקות... ניסיתי לראות אם יש קשר בין צוות הגן באותו יום, אך מצאתי שלא (למרות שכמובן שיש לה העדפות משלה) ללא קשר, ידוע לי שהיא נהניית ומאושרת בגן. אשמח לקבל תגובות.

 

[לאה_מ]

מיכל שלום.

כאמא לתאומות את ודאי מודעת לשוני שלהן זו מזו. אני רואה זאת אצל ילדי (לא תאומים). יש כאלה שקל להם יותר להפרד, וכאלה שקשה להם יותר. יש כאלה שמסתגלים מהר יותר וכאלה שההסתגלות קשה להם. בתי, שירה, בת 5.5, בגן חובה, ולעתים גם לה קשה להפרד בבוקר. נכון שזה לא מלווה בבכי קורע לב (אם כי בשנה שעברה היו גם אפיזודות של בכי), אבל בהחלט יש ימים שאנחנו רואים שהיא לא רוצה שנלך. על פי רוב מי שמביא אותה בבוקר לגן זה בן זוגי, כך שאם אין לו משהו דחוף בבוקר, הוא יכול להקדיש עוד קצת זמן לפרידה (לשבת איתה קצת בגן, לעשות איתה משהו, להכנס איתה לעניינים בגן). בעבר גם היה מאד חשוב לה טקס פרידה קבוע. זה דבר שמאד הקל עליה את הפרידה. גם אני לא גיליתי דפוס קבוע של ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל טקס קבוע, הקדשת זמן נוסף בבוקר, ולפעמים גם משהו נחמד להמשך היום (מדבקה חמודה בתיק האוכל או איזה צ´ופר לארוחת עשר) יכול "לתת תקוה" להמשך יום כיפי.

 

[נעה גל]

וכדאי גם לשאול את טל מה יעזור לה

להפרד בבוקר. בימים קשים (אצלנו יש סימנים לכך עוד לפני שיוצאים מהבית) אורן לוקחת איתה חפץ לגן שעשוי, לדעתה, לענין את הילדים האחרים. ואז כשהיא נכנסת היא להוטה מאוד להציג את מה שהיא הביאה וזה מקל עליה את הפרידה. וקצת מהרהורי ליבי (כי גם לאורן לפעמים קשה להפרד בבוקר): לדעתי, בשלב כזה כשילד מתקשה להפרד בבוקר באופן קבוע (כלומר, שיש יותר ימים של פרידות קשות מאשר טובות) זה איתות לגבי "רמת האושר" שלו בגן. אני אומרת הכל על סמך הנסיון שלי עם הילדים הפרטיים שלי. כשאורן אוהבת ללכת למקום כלשהו, אף פעם אין לה בעיה להפרד מאיתנו. הגן של אורן, השנה, הוא בסדר גמור. הגננת, צוות המטפלות נהדרות וגם הילדים, יש עבודת צוות ויש ענין. הגננת אומרת שאחרי שאנחנו הולכים, אורן משחקת ונהנית. מתצפיות שערכתי על הגן (בזמן שאני עם איתמר בגן השני), באמת אורן עסוקה ומשחקת. האם זה אומר שהיא אוהבת את הגן? אני חושבת שלא.

 

[מירי,]

זה יכול להיות גם

עיניין של בעיה בפרדות , גם לדודו וגם לבן היו כמה תקופות (גלים שבאים והולכים) שהם לא רוצים להפרד מאבא בבוקר, ולא רוצים להפרד מהגן אחה"צ...אז האם מכאן אפשר להסיק אם הם אוהבים או לא את הגן ? האם הם מאושרים בו או לא? לא תמיד! בן מאוד אוהב את הגן , בימי שישי בבוקר כשהו מתחיל עם ההתמזמזות שלו אני מציעה לו להשאר בבית ולא ללכת לגן (אני בבית וזה יכול להיות כייף ויהיה קצת מגוכך להגיע ב 10:00 כשה"לימודים" מסתיימים ב 12:30...) הוא מיד נבהל ומתיצב להתלבשות... זה עדיין לא אומר שלא יהיה הבכי הקבוע של אמא על תלכי (קבוע בימי שישי במשך השבוע הוא עם אבא...)

 

[נעה גל]

אני חושבת, מירי, שאם לילד יש בעיות

בפרידה מההורים - זה יבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. כלומר, הילד יבכה כשישאירו אותו אצל סבתא, והוא יבכה כשישאירו אותו אצל חברים וכשהבייביסיטר מגיעה, או בכל מקום אחר שבו נוצר מצב שההורים נפרדים ממנו. כשהמקרה הוא כזה אפשר לומר בבטחון שלילד יש בעיות בפרידה (אני לרגע לא שוללת אפשרות כזו) אבל, אם הבכי נעשה רק מסביב לגן, ואין סימנים לקשיי פרידה במקומות אחרים בחיים - בעיני, זה אומר דרשני. ושוב, אמרתי גם בתשובה הקודמת, הכל ע"ס מה שאני רואה אצלי בבית (+מחשבות על החיים

).