ריבוע עגול
New member
הפרדוקס הגדול
קודם כל, אבהיר שאינני דתי, אם כי יהודי מאמין שאינו בקיא בדיני הדת. כבר כמה שנים שאני מתמודד עם ה"אסון" הזה בשתיקה, בסבל ובעצב אינסופי. והכי גרוע - לבד לגמרי. בכל יום של התמודדות עולה וגוברת הרגשת הניכור שלי מהחברה האנושית הכללית. מיום ליום אני מרגיש את עצמי נחות ונעלה יותר משאר אנשים בו זמנית - נחות בנטיה השונה שלי, אך נעלה ביכולת שלי להתמודד עם גזירה בלתי אפשרית. אבל רגע! הרי לפי היהדות - ה' הוא האל היחיד והאחד. איך אני מעז בכלל לייחס לעצמי כוחות נעלים? - זו הסתירה הגדולה. מצד אחד נטייה מינית שונה היא פסולה ביהדות, אך מצד שני אדם צריך לסגל לעצמו כוחות בלתי-אנושיים בכדי להתמודד עמה. אנו, בני האדם, חלשים - ויש יצרים שאנחנו חייבים לספק. היצר המיני הוא אחד מהם. בתנ"ך מוזכרים מספר מקרים שבהם ה' ראה בחולשתו של האדם ו"ויתר" לו. לפני המבול נאסרה אכילת מזון מהחי על האדם, אך לאחר המבול, כאשר ראה ה' כי יצר האדם "רק רע כל היום" הותרה אכילת בשר. הקרבת הקורבנות הייתה צורת פולחן שאין לה בסיס ביהדות, שהרי ה' הוא אל מופשט ואין לו צורך בקורבנות. אך בכל זאת הותרה צורת פולחן זו - למען העם בלבד, שכן בני האדם באותה תקופה היו זקוקים לצורה גשמית של פולחן. ביציאת מצרים נאמר כי בני ישראל לא יהיו עוד עבדים, כי אם רק ל-ה'. בפועל כן היו עבדים לכל אורך תקופת השופטים ותקופת בית ראשון, זו הייתה תופעה שקשה היה להכחיד, ולכן התורה מכילה חוקים אשר מגבילים את העבדות ולא שוללים את התופעה לחלוטין. ואני בטוח שיש עוד דוגמאות רבות לכך. אז במה אנחנו שונים, מדוע אנחנו צריכים לסגל כוחות בלתי רציונליים כדי לחיות לפי התורה ובדרך ה'? השונה הוא - שאנחנו מיעוט. אכילת בשר, הקרבת קורבנות ועבדות הן סיפוק צרכים ויצרים של כלל האנושות, ואילו סיפוק נטייתנו המינית היא מיעוט, מה גם שאלו שאינם "קוללו" כמונו - נגעלים מהדבר. אז איך אתם מיישבים את הסתירה הזאת? איך אתם רואים אותה, האם היא אכן סתירה או לא? וסליחה על הבורות.
קודם כל, אבהיר שאינני דתי, אם כי יהודי מאמין שאינו בקיא בדיני הדת. כבר כמה שנים שאני מתמודד עם ה"אסון" הזה בשתיקה, בסבל ובעצב אינסופי. והכי גרוע - לבד לגמרי. בכל יום של התמודדות עולה וגוברת הרגשת הניכור שלי מהחברה האנושית הכללית. מיום ליום אני מרגיש את עצמי נחות ונעלה יותר משאר אנשים בו זמנית - נחות בנטיה השונה שלי, אך נעלה ביכולת שלי להתמודד עם גזירה בלתי אפשרית. אבל רגע! הרי לפי היהדות - ה' הוא האל היחיד והאחד. איך אני מעז בכלל לייחס לעצמי כוחות נעלים? - זו הסתירה הגדולה. מצד אחד נטייה מינית שונה היא פסולה ביהדות, אך מצד שני אדם צריך לסגל לעצמו כוחות בלתי-אנושיים בכדי להתמודד עמה. אנו, בני האדם, חלשים - ויש יצרים שאנחנו חייבים לספק. היצר המיני הוא אחד מהם. בתנ"ך מוזכרים מספר מקרים שבהם ה' ראה בחולשתו של האדם ו"ויתר" לו. לפני המבול נאסרה אכילת מזון מהחי על האדם, אך לאחר המבול, כאשר ראה ה' כי יצר האדם "רק רע כל היום" הותרה אכילת בשר. הקרבת הקורבנות הייתה צורת פולחן שאין לה בסיס ביהדות, שהרי ה' הוא אל מופשט ואין לו צורך בקורבנות. אך בכל זאת הותרה צורת פולחן זו - למען העם בלבד, שכן בני האדם באותה תקופה היו זקוקים לצורה גשמית של פולחן. ביציאת מצרים נאמר כי בני ישראל לא יהיו עוד עבדים, כי אם רק ל-ה'. בפועל כן היו עבדים לכל אורך תקופת השופטים ותקופת בית ראשון, זו הייתה תופעה שקשה היה להכחיד, ולכן התורה מכילה חוקים אשר מגבילים את העבדות ולא שוללים את התופעה לחלוטין. ואני בטוח שיש עוד דוגמאות רבות לכך. אז במה אנחנו שונים, מדוע אנחנו צריכים לסגל כוחות בלתי רציונליים כדי לחיות לפי התורה ובדרך ה'? השונה הוא - שאנחנו מיעוט. אכילת בשר, הקרבת קורבנות ועבדות הן סיפוק צרכים ויצרים של כלל האנושות, ואילו סיפוק נטייתנו המינית היא מיעוט, מה גם שאלו שאינם "קוללו" כמונו - נגעלים מהדבר. אז איך אתם מיישבים את הסתירה הזאת? איך אתם רואים אותה, האם היא אכן סתירה או לא? וסליחה על הבורות.
