הפקת דיסק

[ravithe]

הפקת דיסק

הנה מאמר מעניין מתוך "הארץ" של יום שישי, בנושא הפקת הדיסקים. יש בו המון נושאים ששווים דיון. מה דעתכם?

 

[דג קדוש]

אני חושב שזה מעניין

במה יש לדון?

 

[ravithe]

למשל

על הכדאיות הכלכלית של הפקת דיסק בארץ. יכול מאוד להיות שיוצרים איכותיים רבים נמנעים מלהוציא דיסקים בשל ההשקעה העצומה ו/או חוסר כדאיות כלכלית. למשל על כך שלחברות הגדולות יש תדמית של מנצלים. האם זה נכון? האם חברה חדשה וקטנה באמת יכולה לקדם דיסק ולהפכו לריווחי או שמדובר בסיכון גדול מצד היוצרים שפונים אליהן. וגם, האם זמר בכלל מוציא דיסק כדי להרוויח? או שאולי היצירה בוערת בו וחשוב לו רק לכסות את ההוצאות ולהתקדם כיוצר. רוצה עוד נושאים לדיון? אותי בכל אופן מאוד מעניין הנושא וההיבטים השונים של הוצאת הדיסק.

 

[גיל המגניב]

וואו...

הכתבה באמת שפכה אור על תחום שלא חשבתי עליו מעולם.. תודה לך רוית שהבאת את הכתבה לעיוני

ולגופו של עניין - אני לא חושב שהשאלה שעל הפרק היא שאמנים איכותיים נמנעים מלהוציא אלבומים בשל ההשקעה העצומה, כי אני רואה את זה כבחירה של החברה יותר מאשר בחירה של האמן עצמו. אמנם בכיר בחברת תקליטים הזכיר אמן שבחר לייבא רביעיית נגנים מחו"ל, ועד היום המכירות של האלבום לא כיסו את ההוצאה הזאת, אבל אני חושב שזה מקרה חריג, ואם חברה אחת (התו השמיני) יכולה להוציא אלבום לאמן, למכור אותו במחיר של 44.90 ש"ח (במקום 70 ש"ח ואף יותר) ולא להיות בהפסד עקב כך, אז אין שום סיבה שחברה אחרת לא תוכל לעשות כן (אלא אם כן, יש אמת בפרסום שבכירי החברות צריכים לקבל צ'ק שמן כל חודש, ועל זה הם לא מוותרים לטובת האמנים שלהם). נתפסתי על מה שטל גורדון אמרה, "אני זוכרת שבתקליט הקודם שעשיתי עם רונה קינן ישבתי עם הד ארצי והתחננתי שימכרו אותו בחצי מחיר. לא אכפת לי אפילו אם היו מוכרים אותו ב-15 שקל ועוד 10,000 איש היו קונים אותו על הדרך. חשבתי שרק ככה אפשר להגיע לקהל, שיכירו את האמנות שלי, שבדרך הזאת אני בונה לי קהל לתקליט הבא. בהד ארצי לא חשבו כמוני." אני מבין מזה שיש אמנים (אני בטוח שהיא לא היחידה) שמוכנים להוריד את מחיר האלבום שלהם, אפילו למחיר מגוחך של 15 ש"ח, רק כדי שיגיע ליותר אוזניים. ככה שזה גורם לי לחשוב אם החרם שחברת "הד ארצי" עושה הוא באמת מוצדק. לדעתי כל הרעיון של הקמת חברת תקליטים הוא לתת במה ליוצרים, לתת להם את ההזדמנות להכיר לעולם את האמנות שלהם. נכון שתמיד יש ותמיד יהיו שיקולים כלכליים, אבל הבנתי מהכתבה שרוב החומר שמגיע מהאמנים נקטל ("תביאו עוד חומרים, אנחנו לא יודעים, זה טוב אבל...") ועל כן על מה נותר להם להוציא אלבום? אם הם באמת יתנו לאמן קצת יותר חופש, ויסמכו עליו, יתכן מאוד שההשקעה בו תצלח בסופו של דבר. הרי קהל די מכיר את האמן שהוא מעדיף לשמוע, ויודע למה לצפות. אם האמן מביא את המוזיקה שלו (והחברה בוחרת שכן להפיק אותו), אני לא חושב שתהיה סיבה שהקהל לא יאהב אותה.

 

[דג קדוש]

זה מאוד בעייתי

התרבות הקפיטליסטית והחופשית נותנת הרבה מקום לביטוי מכל הסוגים, אבל יוצרת גם בעיות בדיוק מהסוג הזה. תחשבו למשל על נורית, זמרת איכותית שכמעט אף פעם לא לקתה בבינוניות כדי להכנס לפלייליסט של גלגלצ, שלא נכנעה לתכתיבים ומצליחה גם היום לתפוס נתח שוק איכותי מאוד מקרב המאזינים, בלי לרדת (וסליחה לכל המעריצים...) לרמה של פרחות כמו רוני סופרסטאר או נינט טייב. אז למה דווקא נורית? יש לה כמובן את כל היתרונות... אבל... נורית היא גם חלק ממשפחת רשף, וככזאת, היא לא צריכה למכור יותר מדי כדי שיהיה לה עם מה ללכת למכולת. זה עניין מרכזי מאוד שחייבים לזכור אותו. אני יכול למנות כאן הרבה אומנים אחרים, איכותיים לא פחות, שלא הצליחו, אולי בגלל מחסור באמת בכסף ובשכר בסיסי יותר: רונית אופיר (למי שמכיר), מזי כהן, שרון ליפשיץ ועוד רבים וטובים. אז מה נוכל לקוות? שנתברך בהרבה אומנים כמו נורית.