הפעם תורי

[אטיוד5]

הפעם תורי

יש לי בעיה רצינית. באתי לפה לפני שנה, אולי שנה וחצי, מי סופר, והבטחתי להשאר רק כמה ימים. אבל לא עמדתי בהבטחה שלי, וכל הזמן רודפים אותי רגשות אשם נוראיים. מעבר ל"מה אני בכלל עושה פה?" הסטנדרטי ומעבר ל"אני בטח מפריע להם", ולהרגשת "מה הפסיכי הזה עושה בין הילדים?" אני מרגיש צורך עז להתנצל כל הזמן ומצד שני השאלה עולה "על מה, בעצם?". אז מה עושים? איך פותרים את הבעיה הקיומית הזאת? 1) פשוט מתנצלים. 2) פשוט הולכים. 3) פשוט לא עושים גלים 4) שום דבר לא םשוט

 

[gitta]

הצעה

אם כל כך קשה לך פה בין ה"ילדים", תפתח מקום חדש ל"מבוגרים", אולי אצטרף אליך

 

[מוּסקט]

הרי ידוע

שאצל אפי יש אגף גריאטרי איך לא שמת לב שאתה נמצא בו - זה מה שמפליא אותי. איפה השיניים אתה כבר יודע?

 

[ש פ ר י ר]

אז זהו שגם אני מועמד מתאים

אצל מי נרשמים ? ובנימה אופטימית זאת קבלו קטנה מהטור של חנוך דאום בסופשבוע : אישה נכנסת לרופא ושואלת אותו : המחלה הזאת הולדסהיימר , איך היא מתחילה ? "ככה" עונה לה הרופא שנה טובה לכולנו

 

[shellyland]

לפני שאתה פותר את הבעיה

נסה להבין אותה. למה יש לך הרגשה כזאת? ממה היא נובעת?

 

[חמורים חושבים]

קטעים איתך, תישאר לבינגו

באגף הגריאטרי כפי שציינה אפי.

 

[D o r o t h y]

אין שום בעיה

שאי אפשר לפתור עם קצת כסף. שלם לאפי את המסים המטורפים שלה ואז רק בגלל ששילמת אפחד לא יוכל להגיד לך כלום ןתישאר או תלך כרצונך.