הפעם הראשונה...

[רק שיר]

הפעם הראשונה...

תארו לי איך היתה הפעם הראשונה שבהם הכרתם את בן זוגכם החדש להורים?

מענין אותי לשמוע תגובות, הן חיוביות והן שליליות.. האם בפעם השניה אתם פחות שמים דגש על דעת הסביבה לבן זוגכם החדש או יותר? האם זה כמו הפעם הראשונה לפני שנישאתם ?

הרהורים כמו.. מענין מה יאמרו ההורים,,?, מה יחשבו עליו...? מקווה שהוא ימצא חן בעיניהם ? וכיו"ב.

 

[רומנteaת]

ההורים שלי...

פשוט הביעו התנגדות היסטרית ומכוערת לבנזוג החדש שהיה לי. לא יודעת אם מרוב פחד, דאגה או שהם באמת חשבו שהוא לא מתאים- אבל הם התנהגו ממש ממש מכוער. בסופו של דבר זו גם היתה אחת הסיבות לסיום של זה, פשוט לא יכולתי להתמודד עם זה יותר. היה לי יותר מידי... האמת היא שכשהתגרשתי, אמא שלי אמרה לי שמהתחלה היו דברים שהיו לה חשודים בקשר אליו, והיא לא רצתה להגיד לי כדי לא לערער לי את הביטחון. וסיכמנו שבפעמים הבאות היא לא תתבייש ותגיד לי. אבל משום מה עכשיו אני דווקא רוצה שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי לעשות קצת טעויות ובלאגן ולנקות אותו בעצמי, הרי בכל מקרה אני לא עומדת להתחתן שוב בקרוב. אז נזק בלתי הפיך לא ייצא מזה...

 

[רק שיר]

רק לא הבנתי

למה האנטיגונזם שלהם לקשר ביניכם היה הסיבה לסיום?? אני יודעת שבתור הורים מאד קשה לנו להביע עמדה, וזה אחד החולשות של הורינו. ולגבי המשפט האחרון שלך, את לעולם לא יכולה לדעת

 

[רומנteaת]

זה לא שזה היה הסיבה לסיום,

אבל מכיוון שאני גרה אצלם כרגע ולצערי לחודשים הקרובים גם תלויה בהם כלכלית כי אני עוד לא עובדת, אפשר לומר שדעתם היא הקובעת (בעל המאה...)- ואם הם לא רוצים אותו בבית אז הוא לא יהיה בבית. נוצרה אווירה כזאת שאנחנו או אצלו או מסתובבים כמו הומלסים ברחובות, בסוג של בריחה כזאת, וזה לא היה נעים. זה היה חלק מעוד כמה דברים שיצרו מערכת שלמה שלא התקדמה לשומקום...

 

[רק שיר]

עכשיו מובן לי.

 

[שוב מתחילה מחדש]

לפני 9 שנים אחרי שהכרתי את הגרוש שלי

ורציתי להכיר אותו להוריי הייתי בחרדות נוראיות. הייתי שנתיים אחרי ביטול חתונה ופחדתי מאוד מהתגובה של ההורים שלי. לא רציתי שהם יתכוננו למפגש עם הבחור כי אז מהלחץ הכל יהיה מאולץ. אז הבאתי אותו במפתיע לארוחת צהריים בשבת. הארוחה עברה שלום

ההורים שלי מאוד דואגים לי אבל גם מאוד סומכים על שיקול הדעת שלי. הם יודעים שאני לא אהיה עם מי שיעשה לי רע. הם גם יודעים שהדעה שלהם מאוד חשובה לי אבל היא לא זו שתקבע ובטח לא היום כשיש לי ילדים (דעתם חשובה לי יותר).

 

[cheshire9]

אמא לי אמרה לי

אחרי הגירושים שכשתהיה לי מישהי רצינית - שאביא אותה לארוחת יום שישי אצלה. אז עניתי לה שכנראה אף אחת לא תבוא אליה אף פעם - כי לא נראה לי שתהיה מישהי שתעמוד בקריטריונים שלה של "רצינות". ואכן כך היה ..... עד היום.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

לא כדאי שאתאר כאן

פשוט כי הקריאה תהיה אסורה לילדים

אני חושב שדווקא בפעם השניה כן שמים יותר דגש על מה שהסביבה אומרת-במקרה שלי סביבה=משפחה קרובה בלבד.

 

[tunalover]

אצלינו המשפחה שלו סירבה להכיר בי כשנה וחצי

ראשונות. לאחר מכן שהבינו כי אנחנו רציניים ואין להם ברירה אז ככה העבירו את זה אבל זה תמיד נשאר לי כמשקע. לאחר שנפרדנו בתום כמעט 10 שנים, אמא שלו התקשרה אלי לאחל לי (כמה פעמים) שנחזור לשלום בית. צחוק הגורל, לא?! אמא שלי לעומת זאת קיבלה אותו כבן בית והוא שם "זין" (תסלחו לי) ולא ידע להעריך. ברוך השם שנסתיים לו פרק זה וברוך השם שהתחיל לו פרק חדש אמא שלי, על אף המשקעים, נראה לי יודעת להפריד כל מקרה לגופו (למזלי).

 

[אילניתתתת]

לפעמים אמא יודעת הכי טוב

אני זוכרת כשאני הבאתי את הגרוש שלי הביתה לאחר שהאירוח הסתיים אני זוכרת את מה שאמרה לי אימי כמו שנאמר אתמול אתם שונים, הוא הפוך לך לגמרי , לא יסב לך אושר ומה לעזאזאל את עושה איתו היא לא התערבה למרות שהחלטתי להמשיך חבל שאז לא הקשבתי לה פשוט חוש של אמא

 

[tunalover]

כן, קטע מדהים עם אמהות

אמא שלי ידעה שלא יעזור לה גם אם תגיד. אבא שלי אמר "אתם נורא שונים. לא היית רוצה מישהו יותר במנטליות שלך" - נורא כעסתי עליו. היום, אמא שלי, רק מלשמוע על הקשר החדש אומרת שזה נשמע לה הרבה יותר טוב ושכמו שזה - ככה זה צריך להיות. כנראה שהייתי צריכה לעבור את הדברים שעברתי בכדי שאוכל להגיע עד הלום. אין חרטות וכל דבר בזמנו. אחרי הכל יש לי ילד מהמם מהקשר הראשון ואני מאושרת מאין כמוני.

 

[רק שיר]

גם ההורים לומדים ומצליחים לזהות../images/Emo13.gif

 

[והלאה וכאן]

לא זכור לי איזה 'פאס' גדול

לא כשהכרתי את הוריו ולא כשהוא הכיר את הורי. ההורים שלו קיבלו אותי מאוד יפה. אימא שלו כל כך שנאה את החברה (7 שנים) שהיתה לו לפני, שכל דבר היה שיפור בעיניה

בעיני ההורים שלו הם אנשים מסכנים (רגשית), אבל זה כבר לשרשור אחר

ההורים שלי קיבלו אותו. אני חושבת שלמעט מקרה אחד של חבר שההורים שלי הזדעזעו ממנו (והאמת? גם אני

הכרתי אותו בהופעה בפארק הירקון. נפרדנו לשלום בבוקר. כשהוא הגיע אלינו הביתה 'על אזרחי' התגלה שהאיש פשוט ערס ברמות קשות לעיכול במשפחה הקיבוצניקית שלי

מה שכן - זה היה הביקור הראשון והאחרון שלו אצלנו

). בגדול, בגלל הקירבה של המגורים, ההורים שלי מכירים את החברים שלי ומקבלים אותם בשמחה. לגבי בנזוג חדש אחרי הגירושים - טרם נבדקו התגובות

מה שבטוח - יותר חשוב לי איך הבנים שלי יקבלו אותו (לא שנראה לי שתהיה בעיה) מאשר כל היתר (לא שנראה לי ששם תהיה בעיה

).

 

[רק שיר]

גם אצלי

ההורים שלי קיבלו אותו מאד יפה- נורא התלהבו ממנו למען האמת הוא היה מקסים כמה שנים עד שהשתנה. דווקא הוריו לא ממש חיבבו אותי לדעתי-מעולם לא הרגשתי קרובה אליהם

 

[מחפשת דרך החוצה]

../images/Emo3.gif ../images/Emo4.gif

זה היה בסגנון "אמאבא תכירו, זה ..., אנחנו מתחתנים בעוד שבועיים". אני פרטיזנית עם תעודות. לעולם לא הבאתי חברים הביתה, לא הכרתי אותם למשפחה, וגם לא בדיוק סיפרתי. כי אם זה לא רציני למה לי להתאמץ? ההורים חונכו בהתאם

. בפעם השניה מילה "מתחתנים" קרוב לודאי שלא תהיה שם, אבל הסגנון יישמר. זה מאד מעניין מה האמא תגיד. מאד מאד. אבל אחר כך.

 

[יוני יולי]

את החבר שלי אחרי הגרוש...

באתי להורים שלי איתו ככה על הדרך, באנו לקחת משהו מההורים והוא בא איתי, בלי ארוחות ובלאגנים...פשוט הגענו , היה הכי טוב ככה, אף אחד לא לחוץ.