הפעם הראשונה שלי.
אני לא זוכר בדיוק בן כמה הייתי. בין.. עשר, לשתים-עשרה נגיד ... דני {שיותר מאוחר פגשתי בטירונות} הזמין אותי אליו הביתה. לדני היה מן מבט כזה בעיניים. מבט מיוחד. אני חושב שזה בגלל שהוא היה בן הזקונים של הורים מבוגרים, ואיזה עשרה אחים. חשבתי שהוא יודע הכל על החיים. תפסתי ממנו. הווו-האההה כמה שתפסתי ממנו.. הוא הזמין אותי לצפות בוידיאו החדש שלהם, בסרט "בחינת בגרות", למרות שהוא היה גדול עלינו בכמה מידות וההורים בכלל אמרו שזה סרט למבוגרים. בדרך היינו צופים בסרטי ברוס-לי, או במתיחות של יהודה ברקן. היה משהו מאוד סקסי ומרגש בסרט הזה. היה משהו בפָנים של זו שנכנסה להריון, משהו מזמין כזה..ותמים ללא הכנה מוקדמת, בזמן שאנחנו ישובים מול הטלוויזיה, הוא שואל אותי האם אני יודע לאונן. "לאונן ?" אני שואל.."לא, אני לא יודע" עניתי. "טוב", הוא התחיל להדריך אותי. "תמתח את הרגליים הכי רחוק שאתה יכול, ותכווץ את הטוסיק הכי חזק פנימה". נעים, חשבתי לעצמי...איזה מוזר שלא ידעתי לעשות את זה עד היום. המשכנו לצפות בסרט. התרגשתי. אלוהים! כמה שהתרגשתי.. מידי פעם הרפיתי את השרירים, רק כדי לכווץ אותם שוב. ככה ישבנו שעה ומשהו. מכווצים. משחררים. מידי פעם דני היה מגניב מבט קטן לכיוון שלי, מבט מחויך כזה.. לפני שיצאתי הביתה, שאלתי אותו מאיפה הוא יודע, והוא ענה שאברהם, השכן שלו שלמד איתנו באותה כיתה, הוא זה שלימד אותו. בזמן שהלכתי הביתה הרגשתי שההליכה שלי משתנה. הרגשתי כמו ב "היה היה", במעבר מזיקית לקוף ולאדם. הרגשתי שאני מזדקף ומתבגר. הרגשתי שגיליתי את הסוד של המבוגרים. --------------------------------------- לילות האביב ליד הים, במרפסת בקומה השביעית, היה בהם משהו מיוחד. לילות האביב ליד הים, במרפסת בקומה השביעית, היה בהם משהו מיוחד, במיוחד אם אמא ואבא יושבים עם דפים ועפרונות, במיוחד אם אחותי כל כך נרגשת ומצפה. ארווויזיון. רק לילה אחד בשנה, הביא את כל המשפחה לשבת מול הטלוויזיה. {והשנה, גם מול הווידיאו שהוברח מסינגפור} בתחושת איחוד היסטורית. השנה 1985, או 1986. אני צופה בתחרות עם משפחתי. צופה ועוד לא יודע למה היא תיחרט לי כל כך חזק הזיכרון השנה. אבא אמר שזה תחילת הסוף של התחרות, אם ילדה בת חמש-עשרה שרה בשביל המדינה שלה. הוא אמר שזה יתחיל להיות כמו פסטיגל ילדים או משהו כזה. אבל אני. ברגע שהיא עלתה לבמה, הרגשתי שזה קורה לי. הרגשתי שאני נכנס אל תוך בועה של שקט. של שמש כתומה, נווה מידבר. מים וגמלים. אני זוכר שרק שמעתי את הפזמון "זֶ'מוּ זֶ'מוּ לָאבִי". אני בכלל לא זוכר מה קרה אחר כך. עד היום אני לא יודע מי ניצח בתחרות באותה שנה. היא ? הבלגית שלי ? כמה ימים אחר-כך, בשקט, בחושך, כשאף אחד לא היה בבית, החלטתי לנסות את מה שלמדתי מדני. הפעלתי את הוידיאו, ועם שלט מחובר בחוט הרצתי קדימה עד לבלגית שלי. היא עשתה לי את זה. "זֶ'מוּ זֶ'מוּ לָאבִי" היא שרה בזמן שאני מותח את הרגליים, ומכווץ את הטוסיק. בזמן שפעם הראשונה פתאום, בלי הכנה או ידע, נגעתי בעצמי.. בזמן שלראשונה הרגשתי מעבר של נוזל אל מחוצה לי. בזמן שהרגשתי חום בלחיים, לחץ באוזניים, וזיעה ניגרת. "זֶ'מוּ זֶ'מוּ לָאבִי" היא שרה לי אל תוך הפעם הראשונה שבאמת אוננתי. שקט.. שקט.. מוזר איך שלוש מילים בשפה זרה הופכים להיות פס הקול של השפיכה הראשונה שלי. -------------------------------------------------- כמה ימים מאוחר יותר אני זוכר שפתאום נורא נבהלתי. פחדתי שכל החיים דני יתקע עם כיווץ הטוסיק ויחשוב שזה- זה. פחדתי שהוא לא ימצה את עצמו, ולעולם יישאר רק עם השפם המצחיק הזה שהתחיל לעטר את פניו. אחר כך שמתי לב שגם לי צומח שפם מצחיק כזה... --סוף--
אני לא זוכר בדיוק בן כמה הייתי. בין.. עשר, לשתים-עשרה נגיד ... דני {שיותר מאוחר פגשתי בטירונות} הזמין אותי אליו הביתה. לדני היה מן מבט כזה בעיניים. מבט מיוחד. אני חושב שזה בגלל שהוא היה בן הזקונים של הורים מבוגרים, ואיזה עשרה אחים. חשבתי שהוא יודע הכל על החיים. תפסתי ממנו. הווו-האההה כמה שתפסתי ממנו.. הוא הזמין אותי לצפות בוידיאו החדש שלהם, בסרט "בחינת בגרות", למרות שהוא היה גדול עלינו בכמה מידות וההורים בכלל אמרו שזה סרט למבוגרים. בדרך היינו צופים בסרטי ברוס-לי, או במתיחות של יהודה ברקן. היה משהו מאוד סקסי ומרגש בסרט הזה. היה משהו בפָנים של זו שנכנסה להריון, משהו מזמין כזה..ותמים ללא הכנה מוקדמת, בזמן שאנחנו ישובים מול הטלוויזיה, הוא שואל אותי האם אני יודע לאונן. "לאונן ?" אני שואל.."לא, אני לא יודע" עניתי. "טוב", הוא התחיל להדריך אותי. "תמתח את הרגליים הכי רחוק שאתה יכול, ותכווץ את הטוסיק הכי חזק פנימה". נעים, חשבתי לעצמי...איזה מוזר שלא ידעתי לעשות את זה עד היום. המשכנו לצפות בסרט. התרגשתי. אלוהים! כמה שהתרגשתי.. מידי פעם הרפיתי את השרירים, רק כדי לכווץ אותם שוב. ככה ישבנו שעה ומשהו. מכווצים. משחררים. מידי פעם דני היה מגניב מבט קטן לכיוון שלי, מבט מחויך כזה.. לפני שיצאתי הביתה, שאלתי אותו מאיפה הוא יודע, והוא ענה שאברהם, השכן שלו שלמד איתנו באותה כיתה, הוא זה שלימד אותו. בזמן שהלכתי הביתה הרגשתי שההליכה שלי משתנה. הרגשתי כמו ב "היה היה", במעבר מזיקית לקוף ולאדם. הרגשתי שאני מזדקף ומתבגר. הרגשתי שגיליתי את הסוד של המבוגרים. --------------------------------------- לילות האביב ליד הים, במרפסת בקומה השביעית, היה בהם משהו מיוחד. לילות האביב ליד הים, במרפסת בקומה השביעית, היה בהם משהו מיוחד, במיוחד אם אמא ואבא יושבים עם דפים ועפרונות, במיוחד אם אחותי כל כך נרגשת ומצפה. ארווויזיון. רק לילה אחד בשנה, הביא את כל המשפחה לשבת מול הטלוויזיה. {והשנה, גם מול הווידיאו שהוברח מסינגפור} בתחושת איחוד היסטורית. השנה 1985, או 1986. אני צופה בתחרות עם משפחתי. צופה ועוד לא יודע למה היא תיחרט לי כל כך חזק הזיכרון השנה. אבא אמר שזה תחילת הסוף של התחרות, אם ילדה בת חמש-עשרה שרה בשביל המדינה שלה. הוא אמר שזה יתחיל להיות כמו פסטיגל ילדים או משהו כזה. אבל אני. ברגע שהיא עלתה לבמה, הרגשתי שזה קורה לי. הרגשתי שאני נכנס אל תוך בועה של שקט. של שמש כתומה, נווה מידבר. מים וגמלים. אני זוכר שרק שמעתי את הפזמון "זֶ'מוּ זֶ'מוּ לָאבִי". אני בכלל לא זוכר מה קרה אחר כך. עד היום אני לא יודע מי ניצח בתחרות באותה שנה. היא ? הבלגית שלי ? כמה ימים אחר-כך, בשקט, בחושך, כשאף אחד לא היה בבית, החלטתי לנסות את מה שלמדתי מדני. הפעלתי את הוידיאו, ועם שלט מחובר בחוט הרצתי קדימה עד לבלגית שלי. היא עשתה לי את זה. "זֶ'מוּ זֶ'מוּ לָאבִי" היא שרה בזמן שאני מותח את הרגליים, ומכווץ את הטוסיק. בזמן שפעם הראשונה פתאום, בלי הכנה או ידע, נגעתי בעצמי.. בזמן שלראשונה הרגשתי מעבר של נוזל אל מחוצה לי. בזמן שהרגשתי חום בלחיים, לחץ באוזניים, וזיעה ניגרת. "זֶ'מוּ זֶ'מוּ לָאבִי" היא שרה לי אל תוך הפעם הראשונה שבאמת אוננתי. שקט.. שקט.. מוזר איך שלוש מילים בשפה זרה הופכים להיות פס הקול של השפיכה הראשונה שלי. -------------------------------------------------- כמה ימים מאוחר יותר אני זוכר שפתאום נורא נבהלתי. פחדתי שכל החיים דני יתקע עם כיווץ הטוסיק ויחשוב שזה- זה. פחדתי שהוא לא ימצה את עצמו, ולעולם יישאר רק עם השפם המצחיק הזה שהתחיל לעטר את פניו. אחר כך שמתי לב שגם לי צומח שפם מצחיק כזה... --סוף--
