הפעם ברשותך...
גרא והפורום שלום, יש לי בעיה (זאת אומרת יש לי הרבה אבל הנה אחת מהן) : בשנה הבאה אני מתחיל ללמוד בתקווה. יש לי שתי אופציות : קרוב לבית, אוניברסיטת ת"א, ורחוק יותר - י"ם לצורך העניין. אופציה ראשונה משמעה להישאר בבית ושניה משמעה עצמאות יחסית. על פניו קוסם לי בהרבה לבחור י"ם. אלא ש... אמא שלי חולה בניוון עצבים והיא בשלב מתקדם של המחלה. התקשורת איתה לקויה וחלקית ונראה כי כבר לא ניתן לעודד אותה כבעבר ע"י שיחה וכו´.מצד אחד אני מרגיש שהיא זקוקה לי בבית ומצד שני אני לא יכול ממש לעזור בכלום וההתמודדות מדכאת אותי. האם ריחוק פיסי הוא רק בריחה? אני חייב לחיות. נמאס לי מהמצב הזה של לא לכאן ולא לכאן. היא חיה אם סבתי בדירה אחרת ממני ואני מבקר פעמיים שלוש בשבוע בד"רכ כלל ולאחרונה פחות. אני לא יכול להתמודד עם המראה שלה. אמא שלי שהערכתי כ"כ. זו שהיתה לי מודל לחוסן נפשי, למדנות וידענות, פשוט אבק אדם. אי אפשר לדבר על זה אם אף אחד מהמשפחה כי כולם אומרים לי שאני רגיש מדי וצריך לחשוב על עצמי. מה הדעה שלהם רלוונטית - אבי נטש את אימי וכך גם כל הצד שלו במשפחה. הם מעדיפים להדחיק. איך אני יכול לנהוג כמוהם? ומאידך גיסא בלהישאר יש יותר ממידה של כיליון. מה אני יעשה ? ובקשר לאוניברסיטה אני צריך להחליט מהר כי ההרשמה נסגרת והחוג שאני רוצה מבוקש (פסיכולוגיה). נ.ב. סביר להניח שזה לא נהוג אבל בכל זאת - אני אשמח עם גבר בגילי (20) שמעדיף גברים ומתמודד עם קשיים נפשיים ייצור איתי קשר. יש לי המון אהבה לתת ועד כמה שהנחתום יכול להעיד על עיסתו יכול לצאת מזה טוב. מי שלא מתמודד עם קשיים כמו שלי יתקשה מאוד להבין אותי והבסיס לקשר רעוע משהו (מניסיון).
גרא והפורום שלום, יש לי בעיה (זאת אומרת יש לי הרבה אבל הנה אחת מהן) : בשנה הבאה אני מתחיל ללמוד בתקווה. יש לי שתי אופציות : קרוב לבית, אוניברסיטת ת"א, ורחוק יותר - י"ם לצורך העניין. אופציה ראשונה משמעה להישאר בבית ושניה משמעה עצמאות יחסית. על פניו קוסם לי בהרבה לבחור י"ם. אלא ש... אמא שלי חולה בניוון עצבים והיא בשלב מתקדם של המחלה. התקשורת איתה לקויה וחלקית ונראה כי כבר לא ניתן לעודד אותה כבעבר ע"י שיחה וכו´.מצד אחד אני מרגיש שהיא זקוקה לי בבית ומצד שני אני לא יכול ממש לעזור בכלום וההתמודדות מדכאת אותי. האם ריחוק פיסי הוא רק בריחה? אני חייב לחיות. נמאס לי מהמצב הזה של לא לכאן ולא לכאן. היא חיה אם סבתי בדירה אחרת ממני ואני מבקר פעמיים שלוש בשבוע בד"רכ כלל ולאחרונה פחות. אני לא יכול להתמודד עם המראה שלה. אמא שלי שהערכתי כ"כ. זו שהיתה לי מודל לחוסן נפשי, למדנות וידענות, פשוט אבק אדם. אי אפשר לדבר על זה אם אף אחד מהמשפחה כי כולם אומרים לי שאני רגיש מדי וצריך לחשוב על עצמי. מה הדעה שלהם רלוונטית - אבי נטש את אימי וכך גם כל הצד שלו במשפחה. הם מעדיפים להדחיק. איך אני יכול לנהוג כמוהם? ומאידך גיסא בלהישאר יש יותר ממידה של כיליון. מה אני יעשה ? ובקשר לאוניברסיטה אני צריך להחליט מהר כי ההרשמה נסגרת והחוג שאני רוצה מבוקש (פסיכולוגיה). נ.ב. סביר להניח שזה לא נהוג אבל בכל זאת - אני אשמח עם גבר בגילי (20) שמעדיף גברים ומתמודד עם קשיים נפשיים ייצור איתי קשר. יש לי המון אהבה לתת ועד כמה שהנחתום יכול להעיד על עיסתו יכול לצאת מזה טוב. מי שלא מתמודד עם קשיים כמו שלי יתקשה מאוד להבין אותי והבסיס לקשר רעוע משהו (מניסיון).
