הייתי בטוח שכבר תבין
או שחייבים להתמחות בחקר הפוליטיקה הישראלית בשביל זה:
1. ביבי מתעניין רק בביבי.
2. מה שקובע לביבי זה קודם כל להיבחר מחדש.
מכאן נובע: ביבי רוצה קודם כל את *עצם התימרונים*.
למשל: אם נסכים להפסקות אש ונדגיש שאנו נמנעים מפגיעה בלא-חמושים, אז נקבל הסכמה רחבה אח"כ לפעולותינו. (לא-באמת צריך את ההסכמה הרחבה, אבל ביבי אוהב את עצם ההתעסקות, כמו ADD שנהנה מעצם הוויכוח).
למשל: אם נביא מחו"ל את הפוליטיקאים הבכירים עצמם שהעבודה שלהם זה לקבוע את המדיניות; אז מדינות העולם ישתפו איתנו פעולה למרות שהתישקורת המקומית אומרת לעם לחשוב אחרת. (זה לא באמת משנה מה מדינות אחרות חושבות, אבל להראות כנסת מלאה ודיבורים לטובת הפוליטיקאי מעלה מאוד את האגו שלו)
למשל: אם נחזיק הרבה שיריון ורגלים מחוץ לרצועה בפוזת ה "תחזיק 'תי! תחזיק 'תי!" אז הדבר יהווה הוכחה שאנו רציניים בכוונותינו (שים לב להבדל הגדול *מידיי* בין לבצע בפועל (הבדל משמעותי בין שיגרת האתמול להיום), לבין לתת את ההרגשה ש הולכים לדבר בהכרזות על להיתכוון לעשות).
למשל: אם נחזיק את העם במצב של פחד נישלט (הם נישארים מפוחדים אבל לא ניפגעים), ואז אסדר לעצמי להופיע 'במיקרה' במיקומים הטובים ביותר: אז ברור מאליו שיזכרו להצביע
לי (כן אם ביבי רוצה עכשיו הוא פותר את הבעיה; אבל אז איך תיזכור להצביע לו?!).
למשל: אם אני מורה למאבחני העליה של המוסד להביא רק את האופי שזהה לי; אז ברור מאליו שאשאר ראש הממשלה רק כי בידיי הסמכות הבילעדית ליקבוע את אופי כל האוכלוסיה המצביעה! לא משנה בכלל מה אעשה: עכשיו אני מובטח לי להישאר הבכיר ביותר.