הפסקתי לחלום.
קודם כל שלום לכולם , אני חדש פה , ממש אהבתי את הפורום , מקווה להשתלב.. הדבר שהכי חששתי ממנו קרה , איבדתי את החלומות שלי , את השאיפות שלי , אין לי ממש סיבה טובה לקום בבוקר. אין מקצוע מסויים שאני חולם ללמוד אותו , אין עבודה או תפקיד שאני רוצה , אין מישהי או משהו שימלא אותי. הכל נראה אותו דבר , אמנם העטיפה שונה אבל התכולה לא השתנתה. אולי לנסוע לשנה שלמה. קצת ארה"ב קצת דרום אמריקה. אולי שם אני אמצא תשובות. אבל אני כל כך מכיר את עצמי ואני יודע שגם שם אני אתמודד עם אותן בעיות . איבדתי את התקווה. הרגשה כזאת שלא משנה מה אני יעשה - תמיד אני אמצא את עצמי באותם מצבים . מאיפה להתחיל?
קודם כל שלום לכולם , אני חדש פה , ממש אהבתי את הפורום , מקווה להשתלב.. הדבר שהכי חששתי ממנו קרה , איבדתי את החלומות שלי , את השאיפות שלי , אין לי ממש סיבה טובה לקום בבוקר. אין מקצוע מסויים שאני חולם ללמוד אותו , אין עבודה או תפקיד שאני רוצה , אין מישהי או משהו שימלא אותי. הכל נראה אותו דבר , אמנם העטיפה שונה אבל התכולה לא השתנתה. אולי לנסוע לשנה שלמה. קצת ארה"ב קצת דרום אמריקה. אולי שם אני אמצא תשובות. אבל אני כל כך מכיר את עצמי ואני יודע שגם שם אני אתמודד עם אותן בעיות . איבדתי את התקווה. הרגשה כזאת שלא משנה מה אני יעשה - תמיד אני אמצא את עצמי באותם מצבים . מאיפה להתחיל?
וזה נכון גם כלפי השלמות הפנימית,הקול הפנימי. אז יום אחד,אחרי שהתותחים רעמו הרבה זמן[ואני מדברת בשנים ולא בימים] עייפתי,עייפתי מהתותחים מהבעיטות מהכעס מהאכזבה מה"להיות פה" ולרצות ל"שם" ולא שלא ניסיתי לשנות,להגשים,לעבור,לחפש, ו......נאדה. אז מה האפשרויות? לחיות כל יום במלחמה או להגיד "אוקיי. עכשיו זו המציאות שלי אני יצרתי אותה ולא מישו אחר ויש סיבה כנראה שאני פה ולא "שם" ואולי מרוב רעש התותחים והמהומה אני לא מצליחה לשמוע/לראות מהי הסיבה" וזו אותה מציאות בדיוק שלא אהבתי,אותו מקום שלא רציתי להיות בו ששאלתי את עצמי כל בוקר מה לעזעזל את עושה פה ועכשיו אני קמה בוקר ורואה בו את החיובי שבו נכון,לא פסגת החלומות [אני בכלל רציתי להיות ציירת ,פסלית,בוונציה או בטיול יאכטות
