הפסיכולוגית אירית כהן מייעצת בפורום
- פותח הנושא zivadina
- פורסם בתאריך
לפרחיה - נער מתבגר שרוצה לפרוח.
פרחיה, אינני מכירה אבחנה של "הפרעת קשב עם היפו-אקטיביות".. אבל תמיד יש לי מה ללמוד! אני מבינה שבנך בורח לעולם הדמיון כי שם קל לו יותר. ואפשר לעזור לו להשתמש דווקא ביכולת-הדמיון שלו וללמדו להפעיל מצבי-סימולציה שבהם יתכנן מראש כיצד להגיע למטרותיו [למשל קשר עם בנות]. אך זה צריך להיעשות במסגרת מקצועית! אני מניחה שיש לו בעיות רבות בתחום ה"ניהול" של עצמו [מה שאת הגדרת 'היפואקטיביטי' זה אולי 'קשיים בכשרים-ניהוליים' בשפה שלי]. ייתכן שלאורך חייו שני הצדדים - גם הוא וגם ההורים - למדו יותר ויותר שההורים הם גם המנוע שלו וגם הנווט שלו.. האם ייתכן שכאשר הוא מדבר על "בנות" הוא מאותת לך שהוא רוצה לגדול ? אין לי ספק שלא צריך סתם "להניח" לעניין, את מדברת על נער עם קשיים רבים וחוסר הצלחה ביזימה וניווט והעניינים שלו בשלב זה לא ייסתדרו פתאום מעצמם. ובאותה מידה גם לא מתאים שאתם "תפנו" אותו לפעילויות חברתיות או למיפגשים עם בחורות. העזרה צריכה לבוא במקום מקצועי. למשל טיפול פסיכולוגי. האם היה איזשהו נסיון כזה לאחרונה? לאור גילו וודאי נעשה לו לאחרונה אבחון רב-תחומי [לצורך התאמות בביה"ס], אולי תוכלי להתייעץ עם הפסיכולוג שערך את האבחון לגבי הכתובת הטיפולית המתאימה. בהצלחה, אירית כהן.
פרחיה, אינני מכירה אבחנה של "הפרעת קשב עם היפו-אקטיביות".. אבל תמיד יש לי מה ללמוד! אני מבינה שבנך בורח לעולם הדמיון כי שם קל לו יותר. ואפשר לעזור לו להשתמש דווקא ביכולת-הדמיון שלו וללמדו להפעיל מצבי-סימולציה שבהם יתכנן מראש כיצד להגיע למטרותיו [למשל קשר עם בנות]. אך זה צריך להיעשות במסגרת מקצועית! אני מניחה שיש לו בעיות רבות בתחום ה"ניהול" של עצמו [מה שאת הגדרת 'היפואקטיביטי' זה אולי 'קשיים בכשרים-ניהוליים' בשפה שלי]. ייתכן שלאורך חייו שני הצדדים - גם הוא וגם ההורים - למדו יותר ויותר שההורים הם גם המנוע שלו וגם הנווט שלו.. האם ייתכן שכאשר הוא מדבר על "בנות" הוא מאותת לך שהוא רוצה לגדול ? אין לי ספק שלא צריך סתם "להניח" לעניין, את מדברת על נער עם קשיים רבים וחוסר הצלחה ביזימה וניווט והעניינים שלו בשלב זה לא ייסתדרו פתאום מעצמם. ובאותה מידה גם לא מתאים שאתם "תפנו" אותו לפעילויות חברתיות או למיפגשים עם בחורות. העזרה צריכה לבוא במקום מקצועי. למשל טיפול פסיכולוגי. האם היה איזשהו נסיון כזה לאחרונה? לאור גילו וודאי נעשה לו לאחרונה אבחון רב-תחומי [לצורך התאמות בביה"ס], אולי תוכלי להתייעץ עם הפסיכולוג שערך את האבחון לגבי הכתובת הטיפולית המתאימה. בהצלחה, אירית כהן.
לליאה: נטייה גנטית ותורשה סביבתית
את מעלה נושא חשוב, ליאה: הורים מורישים לילדיהם תכונות והתנהגויות ע"י המטען הגנטי, וגם בדרך של 'תורשה סביבתית'. בתחום הפסיכולוגיה בכלל [ובריאות הנפש בפרט] ההורשה הגנטית היא של נטייה - שיכולה כן/לא להתממש בחייו של הילד. אם אנו יודעים מראש שלילד יש סיכוי טוב לנטייה מסויימת - נוכל לטפח או להכחיד נטייה זו ע"י תשומת לב לעניין ונקיטת צעדים מתאימים מגיל צעיר. הורשה סביבתית היא ע"י תנאים סביבתיים שיוצרים נטייה מסויימת, למשל בדרך של חיקוי ההורה או כתגובה להתנהגויות ההורים. פעמים רבות יש שילוב של שני הערוצים הללו. יש נטייה גנטית מסויימת שגם מקבלת 'דחיפה' סביבתית. דוגמאות: ילד שירש כשרון מוסיקלי מולד מהוריו, והוא גם חי בבית שבו שני ההורים עוסקים במוסיקה.. ילד שאחד מהוריו סובל מדיכאונות חוזרים יש סכוי מסויים שגם לו יש נטייה גנטית כזו. הנטייה עשוייה להתממש ולהפוך לבעייה אם ההורה אינו מטופל והתנהגותו משקפת את ההפרעה ויוצרת עבור הילד סביבת גידול שבפני עצמה יכולה ליצור נטייה דכאונית. לעומת זאת, אם ההורה מטופל, ואם שמים לב לנטיות הילד מגיל צעיר ומטפלים מגיל צעיר יש סיכוי טוב שהנטייה הזו לא תתממש או לא תהפוך לבעייה חמורה. חזרה לציפורניים: לא ידוע לי שבמחקרים בגנטיקה נמצא גן ספציפי האחראי על התנהגות של כסיסת-צפורניים. איני יודעת גם מה הרקע להתנהגות הזו אצלך. ייתכן שזה סתם הרגל מגונה אצלך, ויתכן שההתנהגות הזו היא חלק מסינדרום או הפרעה נפשית רחבה יותר. ייתכן שילדך פשוט מחקה את ההרגל המגונה שלך , וייתכן גם שירש ממך הפרעה נפשית כלשהי. אני סבורה שלפני נקיטת דרכי טיפול [טיפול התנהגותי? טיפול תרופתי?] יש לעשות בירור מקצועי בנפרד לגבייך - ולגבי הילד. אנשי המקצוע המתאימים הם מתחום הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה הקלינית, עם ההתמחויות הגילאיות המתאימות בכל מקרה. [וכשאת עושה את הבירורים הללו זכרי שיש הורה נוסף שמוריש אף הוא כל מיני דברים, טובים ורעים, בערוץ הגנטי ובערוץ הסביבתי]. בהצלחה! אירית כהן.
את מעלה נושא חשוב, ליאה: הורים מורישים לילדיהם תכונות והתנהגויות ע"י המטען הגנטי, וגם בדרך של 'תורשה סביבתית'. בתחום הפסיכולוגיה בכלל [ובריאות הנפש בפרט] ההורשה הגנטית היא של נטייה - שיכולה כן/לא להתממש בחייו של הילד. אם אנו יודעים מראש שלילד יש סיכוי טוב לנטייה מסויימת - נוכל לטפח או להכחיד נטייה זו ע"י תשומת לב לעניין ונקיטת צעדים מתאימים מגיל צעיר. הורשה סביבתית היא ע"י תנאים סביבתיים שיוצרים נטייה מסויימת, למשל בדרך של חיקוי ההורה או כתגובה להתנהגויות ההורים. פעמים רבות יש שילוב של שני הערוצים הללו. יש נטייה גנטית מסויימת שגם מקבלת 'דחיפה' סביבתית. דוגמאות: ילד שירש כשרון מוסיקלי מולד מהוריו, והוא גם חי בבית שבו שני ההורים עוסקים במוסיקה.. ילד שאחד מהוריו סובל מדיכאונות חוזרים יש סכוי מסויים שגם לו יש נטייה גנטית כזו. הנטייה עשוייה להתממש ולהפוך לבעייה אם ההורה אינו מטופל והתנהגותו משקפת את ההפרעה ויוצרת עבור הילד סביבת גידול שבפני עצמה יכולה ליצור נטייה דכאונית. לעומת זאת, אם ההורה מטופל, ואם שמים לב לנטיות הילד מגיל צעיר ומטפלים מגיל צעיר יש סיכוי טוב שהנטייה הזו לא תתממש או לא תהפוך לבעייה חמורה. חזרה לציפורניים: לא ידוע לי שבמחקרים בגנטיקה נמצא גן ספציפי האחראי על התנהגות של כסיסת-צפורניים. איני יודעת גם מה הרקע להתנהגות הזו אצלך. ייתכן שזה סתם הרגל מגונה אצלך, ויתכן שההתנהגות הזו היא חלק מסינדרום או הפרעה נפשית רחבה יותר. ייתכן שילדך פשוט מחקה את ההרגל המגונה שלך , וייתכן גם שירש ממך הפרעה נפשית כלשהי. אני סבורה שלפני נקיטת דרכי טיפול [טיפול התנהגותי? טיפול תרופתי?] יש לעשות בירור מקצועי בנפרד לגבייך - ולגבי הילד. אנשי המקצוע המתאימים הם מתחום הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה הקלינית, עם ההתמחויות הגילאיות המתאימות בכל מקרה. [וכשאת עושה את הבירורים הללו זכרי שיש הורה נוסף שמוריש אף הוא כל מיני דברים, טובים ורעים, בערוץ הגנטי ובערוץ הסביבתי]. בהצלחה! אירית כהן.
לליאה: כוחה של תורשה סביבתית.
ליאה, אני מודה לך על הדוגמא הנפלאה שהבאת לנו לגבי כוחה של תורשה סביבתית!! חשוב שכולנו נזכור כמה חשובה התנהגות ההורים עם הילדים. גם כשיש נטיות גנטיות כלשהן - לסביבה ולטיפול יש הרבה מה לעשות בנידון. אך עדיין יש לנתח ולהבין מה בדיוק פועל במקרה שבו שיפת אותנו. האם הילד שלך "סתם מחקה" אותך ולכן כוסס צפורניים? האם כסיסת הצפורניים שלך נובעת מאיזושהי הפרעה שמשפיעה באופן עקיף על ילדך וגורמת לו להיות "פשוט שובב" וגם לכסוס צפורניו? את כמובן תצטרכי לברר כל זאת בעצמך ובעזרת יועצים מקצועיים. אם את מאמינה שאת מהווה מודל- לחיקוי להרגל לא טוב זה - אני מניחה שבוער לך מאוד להפסיק לכסוס צפורניים בעצמך. [כמו הורים שהפסיקו לעשן מתוך אחריות הורית]. טפולים מתאימים יכולים להיות במספר מודלים - היפנוטי-התנהגותי, תרופתי, משהו משולב משניהם.. אך כפי שציינתי בהודעה הקודמת - יש תחילה צורך בבירור, וגם הטיפול צריך להיעשות ע"י איש מקצוע שידע מה מתאים עבורך/עבור הילד. עלייך לפנות לפסיכולוגים המתאימים עם התמחויות גילאיות מתאימות. אירית כהן.
ליאה, אני מודה לך על הדוגמא הנפלאה שהבאת לנו לגבי כוחה של תורשה סביבתית!! חשוב שכולנו נזכור כמה חשובה התנהגות ההורים עם הילדים. גם כשיש נטיות גנטיות כלשהן - לסביבה ולטיפול יש הרבה מה לעשות בנידון. אך עדיין יש לנתח ולהבין מה בדיוק פועל במקרה שבו שיפת אותנו. האם הילד שלך "סתם מחקה" אותך ולכן כוסס צפורניים? האם כסיסת הצפורניים שלך נובעת מאיזושהי הפרעה שמשפיעה באופן עקיף על ילדך וגורמת לו להיות "פשוט שובב" וגם לכסוס צפורניו? את כמובן תצטרכי לברר כל זאת בעצמך ובעזרת יועצים מקצועיים. אם את מאמינה שאת מהווה מודל- לחיקוי להרגל לא טוב זה - אני מניחה שבוער לך מאוד להפסיק לכסוס צפורניים בעצמך. [כמו הורים שהפסיקו לעשן מתוך אחריות הורית]. טפולים מתאימים יכולים להיות במספר מודלים - היפנוטי-התנהגותי, תרופתי, משהו משולב משניהם.. אך כפי שציינתי בהודעה הקודמת - יש תחילה צורך בבירור, וגם הטיפול צריך להיעשות ע"י איש מקצוע שידע מה מתאים עבורך/עבור הילד. עלייך לפנות לפסיכולוגים המתאימים עם התמחויות גילאיות מתאימות. אירית כהן.
אירית שלום!
אני כובת כאן לגבי ביתי בת ה-11 כמעט, תלמידה בכיתה ה'. מדובר בילדה מאוד פקחית, חברותית ומקובלת בחברה ותלמידה מצטיינת. מאז תחילת הלימודים בביה"ס לפני 5 שנים שיעורי הבית לא זרמו-תמיד קשה לה לשבת להכין והרבה פעמים במקצועות הומניים היא זקוקה לעזרה צמודה משום שטוענת שקשה לה לזכור מה קראה לפני 5 דקות. בכיתה נכון לשנה זו כמעט תמיד היא מספיקה להעתיק הכל אבל בעבר היא כמעט תמיד לא הספיקה להעתיק והיתה משלימה אחה"צ. הילדה בחוגי ריקוד והתעמלות מזה מס' שנים ובבית היא כמעט כל הזמן בתנועה. כשהיא יושבת להכין שיעורים היא משתדלת לא לזוז וכמעט תמיד אני מוצאת סביבה פתקיות עם קשקושים שהיא כותבת והתקדמות איטית בהכנת שיעורי הבית. במבחנים קרה לה מדי פעם ששכחה לענות על שאלה-דילגה עליה כי טענה שפשוט לא ראתה אותה גם כשבדקה את הבחינה אחרי שסיימה. דברים נוספים: שכחנות-היא יכולה לצאת לביה"ס בלי אוכל, בלי ילקוט (קרה לה פעמיים...), חוסר יכולת לקחת כל החלטה שהיא לבד-כן או לא לחפוף, מה ללבוש, מה לנעול, איזו חברה להזמין וכד', היא מפוזרת מאוד-למרות דרישה חוזרת ונשנית שלי למעט סדר בחדר-הכל תמיד זרוק אצלה ומפוזר. עד לא מזמן היתה מין שלומיאליות, אבל בשנה האחרונה יש הקלה. כדי להשלים את התמונה אציין שמאז שהיא בכיתה א' אינני עובדת ויש לה עוד שני אחים צעירים ממנה. והשאלה-בעלי טוען שלילדה אין שום בעיה והיא קצת מעופפת ומפונקת. אני לא רוצה למשוך אותה עם בעיה אל תוך החטיבה והתיכון. אציין כאן שלאחותי יש בעיה בארגון וזכרון שאותרה רק לאחרונה כשהתחילה ללמוד לתואר ראשון והבעיה הזו מסבירה את כל תקופת התיכון האיומה שלה-כולם טענו שהיא עצלנית והיא כל הזמן אמרה שקשה לה. כדאי לגשת לאיבחון במצב כמו שתיארתי? אם כן-היכן? אני לא מעוניינת שהיא תקבל הקלות מבחינת מערכת החינוך, אלא בעיצות איך לעזור לה להיות יותר מרוכזת וממוקדת ופחות מפוזרת וחולמנית. תודה רבה על הקד
אני כובת כאן לגבי ביתי בת ה-11 כמעט, תלמידה בכיתה ה'. מדובר בילדה מאוד פקחית, חברותית ומקובלת בחברה ותלמידה מצטיינת. מאז תחילת הלימודים בביה"ס לפני 5 שנים שיעורי הבית לא זרמו-תמיד קשה לה לשבת להכין והרבה פעמים במקצועות הומניים היא זקוקה לעזרה צמודה משום שטוענת שקשה לה לזכור מה קראה לפני 5 דקות. בכיתה נכון לשנה זו כמעט תמיד היא מספיקה להעתיק הכל אבל בעבר היא כמעט תמיד לא הספיקה להעתיק והיתה משלימה אחה"צ. הילדה בחוגי ריקוד והתעמלות מזה מס' שנים ובבית היא כמעט כל הזמן בתנועה. כשהיא יושבת להכין שיעורים היא משתדלת לא לזוז וכמעט תמיד אני מוצאת סביבה פתקיות עם קשקושים שהיא כותבת והתקדמות איטית בהכנת שיעורי הבית. במבחנים קרה לה מדי פעם ששכחה לענות על שאלה-דילגה עליה כי טענה שפשוט לא ראתה אותה גם כשבדקה את הבחינה אחרי שסיימה. דברים נוספים: שכחנות-היא יכולה לצאת לביה"ס בלי אוכל, בלי ילקוט (קרה לה פעמיים...), חוסר יכולת לקחת כל החלטה שהיא לבד-כן או לא לחפוף, מה ללבוש, מה לנעול, איזו חברה להזמין וכד', היא מפוזרת מאוד-למרות דרישה חוזרת ונשנית שלי למעט סדר בחדר-הכל תמיד זרוק אצלה ומפוזר. עד לא מזמן היתה מין שלומיאליות, אבל בשנה האחרונה יש הקלה. כדי להשלים את התמונה אציין שמאז שהיא בכיתה א' אינני עובדת ויש לה עוד שני אחים צעירים ממנה. והשאלה-בעלי טוען שלילדה אין שום בעיה והיא קצת מעופפת ומפונקת. אני לא רוצה למשוך אותה עם בעיה אל תוך החטיבה והתיכון. אציין כאן שלאחותי יש בעיה בארגון וזכרון שאותרה רק לאחרונה כשהתחילה ללמוד לתואר ראשון והבעיה הזו מסבירה את כל תקופת התיכון האיומה שלה-כולם טענו שהיא עצלנית והיא כל הזמן אמרה שקשה לה. כדאי לגשת לאיבחון במצב כמו שתיארתי? אם כן-היכן? אני לא מעוניינת שהיא תקבל הקלות מבחינת מערכת החינוך, אלא בעיצות איך לעזור לה להיות יותר מרוכזת וממוקדת ופחות מפוזרת וחולמנית. תודה רבה על הקד
לחלילית: אבחון לילדה בת 11.
חלילית, איני מסכימה עם בעלך, ומההגדרה "סתם מעופפת ומפונקת" הייתי מורידה את ה"סתם" ובודקת עם מה נשארנו. 'מפונקת' יכול להתייחס לבקשות לתשומת-לב שלא מתאימות לגיל [למשל אם היא לא לומדת לדאוג לעצמה אז את צריכה להמשיך לטפל בה], וזה כשלעצמו מעיד שיש לה מצוקה כלשהי. "מעופפת" מעיד על קשיי ריכוז, שיכולים לנבוע מסיבות שונות. אגב, מצוקה נוספת שלה היא כאשר לא מכירים במצוקתה. העובדה שהיא משתדלת בעת הכנת שיעורי- בית לשבת בלי תנועה ומחפשת פורקן בכתיבה על פתקאות מאותת שיש כבר ויכוחים בבית לגבי התנהגותה.. הייתי ממליצה לעשות בדיוק להיפך. ראשית להכיר בכך שקשה לה לשבת הרבה זמן, ולהפסיק לעשות לה רגשי אשמה בקשר לכך. שנית, לקבוע פרקי זמן קצרים ומוגבלים שבהם היא יושבת ומכינה שיעורים - וביניהם הפסקות שבהן היא עושה מה שעושה לה טוב [רואה רגע שעה טלויזיה.. רצה מסביב לבניין..]. בתיאור האינטליגנטי שלך אני שומעת את התלבטותך האם מדובר בהפרעת קשב וריכוז ראשונית [אולי עם היפר-אקטיביות], או האם מדובר במצוקה פסיכולוגית [למשל היא לא מסתגלת כ"כ טוב לעובדה שיש לה שני אחים צעירים והיא נדרשת להיות 'הבוגרת', אולי טרם עת]. לכן, בהחלט יש לפנות לאבחון! והאבחון צריך להיעשות אצל פסיכולוג שיוכל באותה מידה לבדוק את שתי האפשרויות או כל שילוב ביניהן. מערכות האבחוןן צריכות לכלול הן מבחנים נוירו-פסיכולוגיים והן מבחנים פסיכולוגיים [אישיותיים והשלכתיים]. לשאלת ההתאמות בבי"ס - מה שאת הגדרת 'הקלות' - ההקלות הללו הן משמעותיות מאוד עבור ילדים שבאמת נזקקים להם. תארי לך למשל שמגיעים לבתך פרקי זמן להתאווררות בזמן בחינה, ואז היא לא 'תפספס' שאלות ותגיע למלוא הציון המשקף יכולותיה וידיעותיה? ואם הבעייה אינ הפרעת קשב ראשוני אלא מצוקה על רקע נפשי - מגיע לה שתקבל את העזרה הנכונה. היא מתקרבת לגיל ההתבגרות, וכדאי לאבחן ולטפל כבר עכשיו. אירית כהן.
חלילית, איני מסכימה עם בעלך, ומההגדרה "סתם מעופפת ומפונקת" הייתי מורידה את ה"סתם" ובודקת עם מה נשארנו. 'מפונקת' יכול להתייחס לבקשות לתשומת-לב שלא מתאימות לגיל [למשל אם היא לא לומדת לדאוג לעצמה אז את צריכה להמשיך לטפל בה], וזה כשלעצמו מעיד שיש לה מצוקה כלשהי. "מעופפת" מעיד על קשיי ריכוז, שיכולים לנבוע מסיבות שונות. אגב, מצוקה נוספת שלה היא כאשר לא מכירים במצוקתה. העובדה שהיא משתדלת בעת הכנת שיעורי- בית לשבת בלי תנועה ומחפשת פורקן בכתיבה על פתקאות מאותת שיש כבר ויכוחים בבית לגבי התנהגותה.. הייתי ממליצה לעשות בדיוק להיפך. ראשית להכיר בכך שקשה לה לשבת הרבה זמן, ולהפסיק לעשות לה רגשי אשמה בקשר לכך. שנית, לקבוע פרקי זמן קצרים ומוגבלים שבהם היא יושבת ומכינה שיעורים - וביניהם הפסקות שבהן היא עושה מה שעושה לה טוב [רואה רגע שעה טלויזיה.. רצה מסביב לבניין..]. בתיאור האינטליגנטי שלך אני שומעת את התלבטותך האם מדובר בהפרעת קשב וריכוז ראשונית [אולי עם היפר-אקטיביות], או האם מדובר במצוקה פסיכולוגית [למשל היא לא מסתגלת כ"כ טוב לעובדה שיש לה שני אחים צעירים והיא נדרשת להיות 'הבוגרת', אולי טרם עת]. לכן, בהחלט יש לפנות לאבחון! והאבחון צריך להיעשות אצל פסיכולוג שיוכל באותה מידה לבדוק את שתי האפשרויות או כל שילוב ביניהן. מערכות האבחוןן צריכות לכלול הן מבחנים נוירו-פסיכולוגיים והן מבחנים פסיכולוגיים [אישיותיים והשלכתיים]. לשאלת ההתאמות בבי"ס - מה שאת הגדרת 'הקלות' - ההקלות הללו הן משמעותיות מאוד עבור ילדים שבאמת נזקקים להם. תארי לך למשל שמגיעים לבתך פרקי זמן להתאווררות בזמן בחינה, ואז היא לא 'תפספס' שאלות ותגיע למלוא הציון המשקף יכולותיה וידיעותיה? ואם הבעייה אינ הפרעת קשב ראשוני אלא מצוקה על רקע נפשי - מגיע לה שתקבל את העזרה הנכונה. היא מתקרבת לגיל ההתבגרות, וכדאי לאבחן ולטפל כבר עכשיו. אירית כהן.
לחלילית: אבחון משולב לבת 11
חלילית, אני אשתמש בשאלתך כדי לנסות לעשות מעט סדר. אצל פסיכיאטרים יש חלוקה ל"פסיכיאטרים למבוגרים" ו"פסיכיאטרים של ילדים ונוער", כבר משלב ההתמחות שלהם. אצל פסיכולוגים לא. הפסיכולוגים 'מתחלקים' לפי התמחויות שונות, והם בעיקרון יכולים לעסוק [בתחום ההתמחות שלהם] בכל הגילאים, תלוי בנסיון שרכשו. יש פסיכולוגים שיקומיים, חינוכיים [שעובדים עם מערכות החינוך], התפתחותיים [שעובדים בדרך כלל עם הגיל הרך]... קליניים [שעוסקים באבחון וטיפול של מיגוון הפרעות, ובגילאים שונים - כל אחד לפי מה שרכש בו יותר נסיון והתמקצעות, יש פסיכולוגים קליניים שעובדים עם כל הגילאים]. האבחון של בתך רצוי שייעשה ע"י פסיכולוג קליני שעובד [גם] עם ילדים ונוער [פסיכולוג שכיוונן עצמו רק לעבודה עם מבוגרים יאמר לך זאת בבירור הטלפוני ראשוני]. אם תוכלי למצוא פסיכולוג קליני שהשתלם גם באבחון הפרעות קשב ומעביר גם מבחנים נוירו-פסיכולוגיים - עדיף. אם לא, תוכלי להשלים את האבחון של הפסיכולוג הקליני ע"י אבחון נוירולוגי או נוירו-פסיכולוגי נפרד. אך חשוב שתהיה התייחסות טובה גם לצד האישיותי והרגשי, מה שנוירולוג או נוירו-פסיכולוג לא יוכל לעשות. בהצלחה! אירית כהן.
חלילית, אני אשתמש בשאלתך כדי לנסות לעשות מעט סדר. אצל פסיכיאטרים יש חלוקה ל"פסיכיאטרים למבוגרים" ו"פסיכיאטרים של ילדים ונוער", כבר משלב ההתמחות שלהם. אצל פסיכולוגים לא. הפסיכולוגים 'מתחלקים' לפי התמחויות שונות, והם בעיקרון יכולים לעסוק [בתחום ההתמחות שלהם] בכל הגילאים, תלוי בנסיון שרכשו. יש פסיכולוגים שיקומיים, חינוכיים [שעובדים עם מערכות החינוך], התפתחותיים [שעובדים בדרך כלל עם הגיל הרך]... קליניים [שעוסקים באבחון וטיפול של מיגוון הפרעות, ובגילאים שונים - כל אחד לפי מה שרכש בו יותר נסיון והתמקצעות, יש פסיכולוגים קליניים שעובדים עם כל הגילאים]. האבחון של בתך רצוי שייעשה ע"י פסיכולוג קליני שעובד [גם] עם ילדים ונוער [פסיכולוג שכיוונן עצמו רק לעבודה עם מבוגרים יאמר לך זאת בבירור הטלפוני ראשוני]. אם תוכלי למצוא פסיכולוג קליני שהשתלם גם באבחון הפרעות קשב ומעביר גם מבחנים נוירו-פסיכולוגיים - עדיף. אם לא, תוכלי להשלים את האבחון של הפסיכולוג הקליני ע"י אבחון נוירולוגי או נוירו-פסיכולוגי נפרד. אך חשוב שתהיה התייחסות טובה גם לצד האישיותי והרגשי, מה שנוירולוג או נוירו-פסיכולוג לא יוכל לעשות. בהצלחה! אירית כהן.
ילד עם בעיות רפואיות והפרעות קשב
שלם רב, בני בן 13 ואובחן מאז כניסתו לבית ספר כילד לקוי למידה, ובעל הפרעות קשב וריכוז בננו גם סובל מבעיות רפואיות רבות ומקבל טיפולים, ותרופות. כיצד מתמודדים עם מצב של קושי לימודי עקב מצב רגשי ? אנו נתקלים בהתקפי זעם , חרדה וכעס כתוצאה מהמצב הקשה שנקלע עליו. בעוד עכשיו הוא בתחילת גיל ההתבגרות ומתחיל לגלות את עצמו, והקושי הלימודי והרגשי מתעצם. אנו כהורים מגיעים למצב חסר אונים עקב כך הן בהוצאות הרפואיות. בטיפולים במעקבים והוא בהפסד הלימודים עקב כך. כיצד מתמודדים אם זה?
שלם רב, בני בן 13 ואובחן מאז כניסתו לבית ספר כילד לקוי למידה, ובעל הפרעות קשב וריכוז בננו גם סובל מבעיות רפואיות רבות ומקבל טיפולים, ותרופות. כיצד מתמודדים עם מצב של קושי לימודי עקב מצב רגשי ? אנו נתקלים בהתקפי זעם , חרדה וכעס כתוצאה מהמצב הקשה שנקלע עליו. בעוד עכשיו הוא בתחילת גיל ההתבגרות ומתחיל לגלות את עצמו, והקושי הלימודי והרגשי מתעצם. אנו כהורים מגיעים למצב חסר אונים עקב כך הן בהוצאות הרפואיות. בטיפולים במעקבים והוא בהפסד הלימודים עקב כך. כיצד מתמודדים אם זה?
לרונה: הורים לנער עם בעיות רבות.
רונה, אכן את מתארת תמונה מורכבת עם קשיים בתחומים רבים. ואכן גיל ההתבגרות - שהוא תקופה קשה עבור כל המתבגרים והוריהם - נחווה קשה יותר גם אצל הבן וגם אצלכם. מתיאורך אני מתרשמת שאתם עסוקים הרבה בו ובצרכיו, כפי שהמצב דורש. אני רוצה להתייחס קודם כל לחוויית חוסר האונים שלכם,זוג ההורים. אני חושבת שהיא צריכה להיות מטופלת ושמגיעה לכם עזרה. - האם פניתם לבט"ל שיכירו בצרכים המיוחדים של בנכם ובהוצאות הכספיים המיוחדות? התייעצי בעניין זה עם הגורמים המטפלים בו. אולי הורים נוספים שגולשים כאן בפורום יגיבו אף הם בנושא זה. לדעתי מגיעה לכם הכרה ועזרה מבט"ל. - שנית, האם הצרכים הרבים של הבן 'הציפו' והשכיחו עניינים אחרים? למשל, מתי את ובעלך יצאתם לחופשה זוגית? מה עם חיי החברה שלכם? ייתכן שאתם יכולים להיעזר במספר שיחות עם פסיכולוג ע"מ 'לעשות סדר' וסדרי עדיפויות ולקבל תמיכה בהתמודדות היומיומית שלכם. - לא ציינת אם יש ילדים נוספים, ואיך הם מתמודדים עם המצב. הפניתי את הזרקור קודם כל אליכם משום שעליכם כהורים להתמודד עם מצבים משמעותיים וחשוב שתאזרו כוחות, למען ילדיכם ולמען עצמכם. [כשטסים במטוס הדיילת מסבירה שבמקרה חירום קודם כל ההורים ישימו על עצמם את מסיכות החמצן, כדי שיוכלו אח"כ לדאוג לילדים שלהם. אני מדברת על החמצן שלכם..]. בנוסף, ייתכן שהבן עצמו שמגיע לגיל ההתבגרות זקוק לעזרה פסיכולוגית ו/או פסיכיאטרית. אני מקווה שהצלחתי 'להתחבר' לשאלה שלך, אירית כהן.
רונה, אכן את מתארת תמונה מורכבת עם קשיים בתחומים רבים. ואכן גיל ההתבגרות - שהוא תקופה קשה עבור כל המתבגרים והוריהם - נחווה קשה יותר גם אצל הבן וגם אצלכם. מתיאורך אני מתרשמת שאתם עסוקים הרבה בו ובצרכיו, כפי שהמצב דורש. אני רוצה להתייחס קודם כל לחוויית חוסר האונים שלכם,זוג ההורים. אני חושבת שהיא צריכה להיות מטופלת ושמגיעה לכם עזרה. - האם פניתם לבט"ל שיכירו בצרכים המיוחדים של בנכם ובהוצאות הכספיים המיוחדות? התייעצי בעניין זה עם הגורמים המטפלים בו. אולי הורים נוספים שגולשים כאן בפורום יגיבו אף הם בנושא זה. לדעתי מגיעה לכם הכרה ועזרה מבט"ל. - שנית, האם הצרכים הרבים של הבן 'הציפו' והשכיחו עניינים אחרים? למשל, מתי את ובעלך יצאתם לחופשה זוגית? מה עם חיי החברה שלכם? ייתכן שאתם יכולים להיעזר במספר שיחות עם פסיכולוג ע"מ 'לעשות סדר' וסדרי עדיפויות ולקבל תמיכה בהתמודדות היומיומית שלכם. - לא ציינת אם יש ילדים נוספים, ואיך הם מתמודדים עם המצב. הפניתי את הזרקור קודם כל אליכם משום שעליכם כהורים להתמודד עם מצבים משמעותיים וחשוב שתאזרו כוחות, למען ילדיכם ולמען עצמכם. [כשטסים במטוס הדיילת מסבירה שבמקרה חירום קודם כל ההורים ישימו על עצמם את מסיכות החמצן, כדי שיוכלו אח"כ לדאוג לילדים שלהם. אני מדברת על החמצן שלכם..]. בנוסף, ייתכן שהבן עצמו שמגיע לגיל ההתבגרות זקוק לעזרה פסיכולוגית ו/או פסיכיאטרית. אני מקווה שהצלחתי 'להתחבר' לשאלה שלך, אירית כהן.
מה לעשות זקוקה לעזרה דחוף
יש לי בן בכתה ב' הוא הילד השלישי מבן שלושה ילדים , עוד בתקופת הגן התגלו בעיות של התפרצויות זעם וחוסר ריכוז , טופל אצל קלינאית תקשורת בגלל בעיות שפתיות היגוי אותיות לא סיים את כל האותיות חסר לו עדיין צ ומעט ש , עוכב בגן שנה נוספת בבית הספר בכתה א' התנהגותו לא תאמה את הנדרש והיו לו התפרצויות זעם ותגובות אלימות לסביבה , כיום מטופל ע""י טרפיסטית מדהימה ובשנה השניה בבית הספר התגובות האלימות והתפרצויות הזעם פחתו ,מבחינה דידקטית קשה לו בחשבון ובהבנת הנקרא , אך אצלנו בבית מגיעים מים עד נפש , כבר אין לי כוחות , מכה את האחים הגדולים ממנו , לא מקשיב , חוזר מאוחר ( כשכבר חושך מהמשחקים עם החברים) , כל הזמן בודק גבולות , "הקש ששבר את גב הגמל" , הוא כשראה בטלויזיה בחדשות כתבה על ילדים שמכים את ההורים שלהם , אמר לי כי אני ואבא שלו נמות ממכות שהוא יכה בנו , חמור ביותר ולא מקובל . מה לעשות למי לפנות . בני אינו מקבל ריטלין אנחנו נמצאים במעקב אצל נוירולוג זו השנה השלישית . אנא אם יש למישהוא עיצה אשמח לקבל לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג .
יש לי בן בכתה ב' הוא הילד השלישי מבן שלושה ילדים , עוד בתקופת הגן התגלו בעיות של התפרצויות זעם וחוסר ריכוז , טופל אצל קלינאית תקשורת בגלל בעיות שפתיות היגוי אותיות לא סיים את כל האותיות חסר לו עדיין צ ומעט ש , עוכב בגן שנה נוספת בבית הספר בכתה א' התנהגותו לא תאמה את הנדרש והיו לו התפרצויות זעם ותגובות אלימות לסביבה , כיום מטופל ע""י טרפיסטית מדהימה ובשנה השניה בבית הספר התגובות האלימות והתפרצויות הזעם פחתו ,מבחינה דידקטית קשה לו בחשבון ובהבנת הנקרא , אך אצלנו בבית מגיעים מים עד נפש , כבר אין לי כוחות , מכה את האחים הגדולים ממנו , לא מקשיב , חוזר מאוחר ( כשכבר חושך מהמשחקים עם החברים) , כל הזמן בודק גבולות , "הקש ששבר את גב הגמל" , הוא כשראה בטלויזיה בחדשות כתבה על ילדים שמכים את ההורים שלהם , אמר לי כי אני ואבא שלו נמות ממכות שהוא יכה בנו , חמור ביותר ולא מקובל . מה לעשות למי לפנות . בני אינו מקבל ריטלין אנחנו נמצאים במעקב אצל נוירולוג זו השנה השלישית . אנא אם יש למישהוא עיצה אשמח לקבל לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג .
עזרה להורים לילד עם התנהגות אלימה
במצב שאת מתארת מעקב נוירולוגי אינו מספיק. האלימות של ילדך יכולה לשקף מצוקה עזה שלו [ילדים לעתים אלימים כי אין להם דרך אחרת לומר את מצוקתם], קשיים בתקשורת שלו איתכם [אתם לא מצליחים לשים לו גבולות.. הוא מאיים עליכם..] וכן לשקף מצב נפשי שלו שמחייב התערבות תרופתית. אני מציעה לפנות בהקדם לבירור ואבחון אצל פסיכולוג ועפ"י המלצתו לפנות גם לפסיכיאטר ילדים ונוער. בנוסף, אתם זקוקים לייעוץ כיצד לנהוג איתו ולספק לו את הגבולות הנדרשים, וגם מבחינה זו הביקור אצל פסיכולוג חיוני ואפילו דחוף. בהצלחה, אירית כהן.
במצב שאת מתארת מעקב נוירולוגי אינו מספיק. האלימות של ילדך יכולה לשקף מצוקה עזה שלו [ילדים לעתים אלימים כי אין להם דרך אחרת לומר את מצוקתם], קשיים בתקשורת שלו איתכם [אתם לא מצליחים לשים לו גבולות.. הוא מאיים עליכם..] וכן לשקף מצב נפשי שלו שמחייב התערבות תרופתית. אני מציעה לפנות בהקדם לבירור ואבחון אצל פסיכולוג ועפ"י המלצתו לפנות גם לפסיכיאטר ילדים ונוער. בנוסף, אתם זקוקים לייעוץ כיצד לנהוג איתו ולספק לו את הגבולות הנדרשים, וגם מבחינה זו הביקור אצל פסיכולוג חיוני ואפילו דחוף. בהצלחה, אירית כהן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.