הפחד שמלווה אותי

[hala1]

הפחד שמלווה אותי

אני אימא של אמיר הנולד בשבוע 30 ב 30-3-07 ..אמיר עכשיו גודל הוא נהיה "גבר" אני נורא שמחה הוא בריא וגודל יפה ברוך השם רציתי לדבר על הפחד שמלווה אותי כל הזמן..הדאגה שמטרידה ...אני לא יודעת אם זה נורמלי הדבר הזה אבל אני אפילו דואגת לצאת עם אמיר ואם אני יוצאת אני מרגישה רגשות אשמה ..אני דואגת שיקרה לו משהו קראתי בספר שהורים לפגים נוטים להיות יותר מדי פחדנים שזה יוצר ילדים יותר מדי איך אומרים בעברית dependent וחסרי אחריות..הכל על הכתפים של ההורים שדאגו להם יותר מדי ועשו להם את הכל ..קראתי שצריך להתיחס לפג כמו כל תינוק אחר אבל זה לא משהו שאני שולטת בו אני אימא וכמו כל אימא אני דואגת ופוחדת ...

 

[אחת ושניים]

את לא "פחדנית"

החששות שלך מובנים ולגיטימיים. אני מתייחסת בערבון מוגבל לכל ספר הורות שמנסה להכניס אותי לתבניות. כן, אחרי שילדתי תאומים בשבוע 25+3 ועברתי איתם שלושה וחצי חודשים מטורפים בפגיה אני לא אותה אמא כמו שהייתי לבתי הבכורה שנולדה במועד ובריאה. אבל את יודעת מה? גם לא כל-כך שונה. אני זו עדיין אני, וככל שעובר הזמן מהלידה, חווית הפגיה מקבלת מקום ייחודי משלה בחיינו - לא נשכחת אבל גם לא שולטת בנו. ואגב, הבונבונים שלי ממש לא תלותיים (dependent). הם עצמאיים, מאושרים ומקסימים

. וזה בטח לא בגלל שהפסקתי לדאוג להם, כי אני עדיין דואגת תמיד (הם בני שלוש). אל תנסי להלחם ברגשות שלך. כבדי אותם, זרקי את הספר לפח, ותמשיכי להנות מה"גבר" הגיבור שלך (אגב, נשמח גם לראות תמונה). וברוכה הבאה, כבר אמרתי?

 

[sagil1]

ספר שמגדיר הורים כפחדנים...

כנראה שהמחברים הם לא הורים לילדים. הורה לכל תינוק חש פחדים, חלקם מובנים וברורים, ,חלקם הרבה פחות ברורים ומאוד לא מוסברים. יש פחדים לכל הורה לגבי ילדיו, בגיל ינקות הפחדים הם אפילו גדולים יותר כיון שאין לנו יכולת להבין לגמרי התינוק (הוא לא יכול לומר אני רוצה עכשיו לאכול/לישון/תחליפו לי וכו') וגם כשהם גדלים אנחנו פוחדים עליהם (עם איזה חברים הוא/היא מסתובב/ הוא לומד מספיק?/ רשיון על אופנוע?!?/ למה קרבי למה? תהיה כמו ההוא שמשרת קל"ב..../ במה הוא ימצא עבודה....) וכו' וכו'. למען האמת פחדים הם חלק מהחים, וכל עוד את מצליחה לדאוג לעצמך, ולילד שלך כנראה שהפחדים לא שולטים בך אלא את בהם, וזה מצב נורמלי לחלוטין. אז תחייכי לעצמך במראה, ותחייכי לגברבר שלך, ותעלי תמונה שנחייך כולנו!

 

[hala1]

תודה

תודה רבה על הכל ..זה מאד עוזר ומעודד

 

[פגית]

../images/Emo24.gif

אין לי ממש מה להגיד, זה נכון לגבי כל ילד שמגדלים, לחינוך בסוף יש משמעות ותוצאות ללא קשר לפגות..וכן יכול מאוד להייות שהורים לפגים יותר מגנים, אני לא יודעת, כי החינוך שלי נראה לי כולכך טבעי ואינני מכירה משהו אחר, להגיד שהורי מגינים יתר על המידה- אני לא יכולה..

 

[שוקוקוס]

לא מבינה מה זה אומר

יותר מידי פחדנית. אני טיפוס שנוטה לגונן, לא חושבת שזה קשור להיותה פגית, וגם על ילדים של אחרים. אני אמא אווזה ותמיד הייתי. מתוך מודעות אני עושה על עצמי עבודה, אבל זה מאד קשה, אבל אני חושבת שאני מצליחה לא רע, גם בזכות בן זוגי המדהים והמאזן. בהתחלה כשהשתחררנו לא הסכמתי שיפגשו איתה ילדים, וגם לא הורים שהילדים שלהם חולים. אנשים חשבו שאני מגזימה, אני חושבת שזה שאנשים חולים רוצים לבקר תינוק, בלי ועם קשר להיותו פג, זה חוסר התחשבות, וגם היום אני לא מפגישה אותה עם ילדים חולים. אני חושבת שכל אמא דואגת, אם זה לא פטלוגי (ויש רק מכרים מאד בודדים כאלה) זה בסדר. הורים לפגים אולי קצת יותר חרדים, כי הם כבר חווינו... אני יותר פחדתי עליה אחרי האישפוז השני, ואז היתה לי תקופה נורא קשה, אבל לאט לאט יצאתי גם מזה.

 

[אחת ושניים]

הזכרת לי משהו

במהלך החורף אחרי השחרור מהפגיה (השתחררנו בסוף ספטמבר) השתתפתי בחוג יוגה שהתקיים בבית פרטי בהשתתפות 5-6 מתעמלים. ערב אחד היתה במזרן לידי מישהי שהשתעלה, שיעול עמוק ולח, ללא הפסקה. אחרי 10 דקות קמתי והלכתי, יותר נכון ברחתי הביתה. בעלי צחק עלי והיה בטוח שסתם חיפשתי תירוץ להבריז מהחוג אותו ערב... אבל באמת פחדתי ממש להדבק ממנה ולהעביר הלאה את החיידקים לילדי. אני מעולם לא התרגשתי ממי שהיה לו משהו להגיד, ותמיד עשיתי את מה שהרגשתי נכון. אני מסכימה איתך שאנשים חולים שמתעקשים לבקר תינוק הם בלתי מתחשבים או לפחות בלתי-מודעים, אבל לא צריך לכעוס עליהם - אלא פשוט להגיד "לא" ולא להתרגש מתגובות בנוסח "את סתם היסטרית". שיגידו.

 

[שוקוקוס]

../images/Emo13.gif נכון מאד

 

[hala1]

מה ז"א..?

מה ז"א "אישפוז שני" החזרת אותה?

 

[שוקוקוס]

../images/Emo6.gif

קרעת אותי מצחוק, אני לא נרגעת. החזרתי אותה, אבל לא מבחירה. היא דווקא מתנהגת יפה.... חודש אחרי השיחרור, ואחרי חיסון מחומשת ראשון, הופיעה תופעה שחזרה על עצמה, ונראת כמו פירקוס, היא הסתברה להיות לבסוף ריפלוקס. היא אושפזה לשבוע, במהלך השבוע לא גילו כלום. בסוף אני, ולא הרופאים, עשיתי את הקישורים הנכונים. היא אוכלת אנפמיל AR, ומאז הכל בסדר. אבל עד שהבנו מה זה היה חודש נוראי. לקח לי הרבה זמן להתאושש. חוסר המודעות היה קשה עד טרוף, הדאגה נוראית, מעבר לבדיקות הקשות שהיא עברה שם, היה קשה גם ריגשית. ביום הראשון, עד שאושפזה, כבר לא נשאר לי אוכל עבורה, ולא הצלחתי לשאוב, שלחו אותי לפגיה להביא סימילאק נאושור, נכנסתי לפגיה, מיד שמעתי את הציפצופים, עד היום כשאני נזכרת קשה לי לנשום, כל כך בכיתי.

 

[CalGirl]

מתחבר לי למשהו שקרה אתמול

הבחורה שעוזרת לי מערבבת את הפורמולה, ומדי פעם כשאני מחממת את הבקבוקים אני פתאם נלחצת כשזה טועם לי דליל מדי. אני שופכת כמויות של פורמולה יקרה מאד ונכנסת לסטרס רציני כשזה קורה. התגובה שלי נראית לי לאחר מעשה קצת מוגזמת, אבל אני חרדה לכל קלוריה ולא יכולה לסבול את הרעיון שאולי הם שותים פחות קלוריות בבקבוק. זה בטוח קשור לפגות, הלחץ הזה שהם חייבים לסגור את הפער. אגב, לפי הגיל המתוקן אמיר עדיין מאד מאד צעיר, אם בכלל הגיע לתאריך הלידה המשוער שלו, ולא נראה לי שאת צריכה למהר להוציא אותו -- תעשי איך שמרגיש לך ותצאי איתו כשזה יתאים מבחינת מזג האויר ומבחינת התחושה שלך. למקומות סגורים ממש אין לך מה למהר לקחת אותו, והחשש שלך מובן ביותר (שלי נולדו בשבוע 29).

 

[שוקוקוס]

יש לי רעיון, אם זה בסדר...

תקני מחלק מנות (בכל סופר, חנות תינוקות או פארם), תכיני את מנות האבקה מראש, וכך תיהיה בטוחה שהיא שמה כמות נכונה. לפחות לא תזרקי כל כך הרבה פורמולה. עד שתרגישי שהם עולים טוב במשקל, ותצליחי לשחרר את עצמיך מהחרדה. (ואז סתם תשתמשי במחלק מנות, כי זה נורא נוח).

 

[CalGirl]

זה בסדר ותודה

רעיון נחמד! הבעיה שאנחנו מכינים כל פעם כמות גדולה של פורמולה שאני לא בטוחה שתיכנס למחלק מנות (ששש... אל תגלו למשרד הבריאות...). גם חשוב לי להביע אמון בבחורה וגם לשחרר קצת את הקונטרול פריקית שבי ולסמוך עליה. פשוט בגלל שאני לא מסוגלת לספור את מספר הכפות שצריך בלי להתבלבל, אני בטוחה שכל אחד חייב להתבלבל... הבנים עלו עד כה יפה במשקל, רק שעכשיו פעם ראשונה שזו תקופה של חודש שהם לא נשקלים (עד כה נשקלו כמעט כל שבוע). אבל אם זה ימשיך לקרות לי, הלחץ הזה, אולי באמת איישם את הרעיון.