יש לי, יש לי, יש לי...
אין מה להלחץ. קבלי את זה. זה מבנה אישיות. יש אנשים פרפקציוניסטים ויש כאלה שלא. בתור אחת כזו, וכאמא לילד כזה אני רק יכולה לייעץ לך ללכת עם זה. לא להלחם בזה. דרך ההתמודדות שאני מצאתי לצורך הזה בשלמות ושליטה היא, לתכנן מראש מסלולים אפשרים. אני מנסה לחשוב מראש על כל ההתפתחויות השונות האפשריות ומריצה בראש את השתלשלות האירועים ככה אני יודעת מראש בפני מה אני עומדת ואיפה עשויות להיות נקודות הכשל. השיטה הזו לא מתאימה לכל אחד, אבל היא נפלאה למי שגם ככה מבזבז אנרגיות על חששות ותכנונים. אפשר ללמד ילד את הדרך הזו: 1. להגדיר נקודת פתיחה. 2. להגדיר נקודת יעד. 3. לדמות את התפתחות האירוע, לזהות את האפשרויות השונות שעלולות להתפתח, להמשיך מכל אחת מהאפשרויות קו התפתחות. 4. להבין את משמעות המסלולים השונים, ולמצוא מראש פיתרון אפשרי לכל אחד מהכשלים על מנת שהמטרה הסופית תושג בהצלחה. כל מה שנותר הוא לחזור על התהליך הזה אינסוף פעמים עד סוף החיים ושלוות הנפש תושג.
)