La la la 20
New member
הפחד להיות אבא
בשיחה עם בן הזוג שלי אחר 7 חודשי זוגיות נפלאים ולגבי כוונותינו לעתיד שנינו בני 28 אלו הדברים שהוא הציג בפני, חשוב לציין שהוריו של הבן זוג קרייריסטים ולא היו בבית כשגדל. הפיצוי הוא כספי והוא קיבל כל מה שרצה אך לצערי בפגישות עם משפחתו הוא מתנהג בצורה רגרסיבית, בקושי מדבר, לא חולק חוויות ומזעיף פנים. (אני לא מכירה אותו ככה באף סיטואציה אחרת). הוא הסביר שזה מגיע מאיך שההורים שלו גידלו אותו, שהוא לא מרגיש מספיק טוב כדי להיות אבא שהוא לא רוצה לחזור על הטעויות של ההורים שלו, הוא אף פעם לא דמיין את עצמו כאב וגם לאחיינים שלו שהם הדבר הכי מתוק עלי אדמות (הם אכן מהממים) אין לו סבלנות. שהוא פשוט פוחד, הוא פוחד שהוא לא יוכל לאהוב את הילד - כי אתה בעצם חייב לאהוב את הילד שלך, הוא הכי מדהים הוא הכי יפה והכי מוכשר עלי אדמות. הגבתי שאם הוא הצליח לאהוב אותי כשמדובר בילד שהוא יצר שהוא חלק ממנו אהבה לא תהיה שאלה בכלל. אמרתי לו שהוא יהיה אבא מדהים הוא אדם מדהים והוא אמר שהוא יהיה אבא טוב בכאילו. הוא לא ידע איך להתמודד עם החוסר שליטה בחיים (לשאלתי הוא הסביר שברגע שיש ילד הכל מופנה אליו ואתה מאבד את השליטה בחיים שלך) והוא לא רואה את עצמו כאבא בשנה הקרובה (אני לא העמדתי זמנים בכלל!) יש לו חששות לגימטימיים קצת מוקצנים אבל אמיתיים. אף אחד לא יודע איך הוא יתמודד עם ילד גם אמהות יכולות להיכנס לדיכאון לאחר לידה אפילו שזה המאורע הכי שמח בחייהן. אחותו פסיכולוגית והוא פיתח אנטגוניזם קל לאוכלוסיה הזו. האם טיפול זוגי יועיל בסיטואציה כזו או טיפול אישי (חשבתי שאם אהיה חלק מהטיפול אולי זה יקל על הסיטואציה)? האם התנהגותי אגואיסטית בכך שאני מצפה מבן הזוג שלי "לתאם עמדות" עם הציפיות שלי לעתיד? אנחנו רוצים להיות יחד ולא להיפרד. אבל לא נוכל להמשיך להיות יחד אם לא נוכל להתפשר ולותר ובנושא ילדים, אין חצי ילד. תודה מראש לעונים
בשיחה עם בן הזוג שלי אחר 7 חודשי זוגיות נפלאים ולגבי כוונותינו לעתיד שנינו בני 28 אלו הדברים שהוא הציג בפני, חשוב לציין שהוריו של הבן זוג קרייריסטים ולא היו בבית כשגדל. הפיצוי הוא כספי והוא קיבל כל מה שרצה אך לצערי בפגישות עם משפחתו הוא מתנהג בצורה רגרסיבית, בקושי מדבר, לא חולק חוויות ומזעיף פנים. (אני לא מכירה אותו ככה באף סיטואציה אחרת). הוא הסביר שזה מגיע מאיך שההורים שלו גידלו אותו, שהוא לא מרגיש מספיק טוב כדי להיות אבא שהוא לא רוצה לחזור על הטעויות של ההורים שלו, הוא אף פעם לא דמיין את עצמו כאב וגם לאחיינים שלו שהם הדבר הכי מתוק עלי אדמות (הם אכן מהממים) אין לו סבלנות. שהוא פשוט פוחד, הוא פוחד שהוא לא יוכל לאהוב את הילד - כי אתה בעצם חייב לאהוב את הילד שלך, הוא הכי מדהים הוא הכי יפה והכי מוכשר עלי אדמות. הגבתי שאם הוא הצליח לאהוב אותי כשמדובר בילד שהוא יצר שהוא חלק ממנו אהבה לא תהיה שאלה בכלל. אמרתי לו שהוא יהיה אבא מדהים הוא אדם מדהים והוא אמר שהוא יהיה אבא טוב בכאילו. הוא לא ידע איך להתמודד עם החוסר שליטה בחיים (לשאלתי הוא הסביר שברגע שיש ילד הכל מופנה אליו ואתה מאבד את השליטה בחיים שלך) והוא לא רואה את עצמו כאבא בשנה הקרובה (אני לא העמדתי זמנים בכלל!) יש לו חששות לגימטימיים קצת מוקצנים אבל אמיתיים. אף אחד לא יודע איך הוא יתמודד עם ילד גם אמהות יכולות להיכנס לדיכאון לאחר לידה אפילו שזה המאורע הכי שמח בחייהן. אחותו פסיכולוגית והוא פיתח אנטגוניזם קל לאוכלוסיה הזו. האם טיפול זוגי יועיל בסיטואציה כזו או טיפול אישי (חשבתי שאם אהיה חלק מהטיפול אולי זה יקל על הסיטואציה)? האם התנהגותי אגואיסטית בכך שאני מצפה מבן הזוג שלי "לתאם עמדות" עם הציפיות שלי לעתיד? אנחנו רוצים להיות יחד ולא להיפרד. אבל לא נוכל להמשיך להיות יחד אם לא נוכל להתפשר ולותר ובנושא ילדים, אין חצי ילד. תודה מראש לעונים