הפורום הזה...
עבורי זה דבר ענק שהפורום קיים. אני חיה לבד עם המחלה שלי. לפי מה שאני רואה כאן, רובכם במצב דיי מתקדם בטיפול או במודעות. משום מה תמיד נראה לי שאצלי זה הכי מסובך. יותר מסובך מכל אחד ולכן לא ניתן לטיפול. הפסיכיאטרית בבי``ח אמרה שאני חייבת להתחיל מיד בטיפול. זה המשפט שמהדהד לי כבר חודשים בראש. סיפרתי לה על קצה המזלג ממה זה התחיל, מתי (תשע שנים זה המון , אתם יודעים?). סיפרתי לה באיזה תקופות זה תוקף אותי, מאיזו סיבה. זה לא קשור לרצון שלי להיות זה. זה לא קשור לרצון לאהוב את עצמי. זה קשור להרבה דברים מורחבים ואחרים. והרופאה יודעת את זה ולכן היא אמרה שאני צריכה להתחיל בשיחות. שיחות שתשולבנה עם טיפול פיזי. אבל היא הודיעה לי שלפני התחלת השיחות אי אפשר לאשפז, למרות שהמצב הפיזי שלי על הפנים. יש דברים בראש שצריך לסדר קודם לכן. אולי בעצם אני פסיכית? הבעיה שלי היא עם עצמי ורק עם עצמי. ימי הצום שאני עושה לעצמי או שבועות הצום, הם הכי חמורים. כי אני לא שמה לב שאני עושה את זה. טוב די אני לא אשגע אתכם. מי שפוגש אותי ביוםיום לעולם לא ינחש שאני חולה. בחיים. כי אני בחורה עליזה ושמחה ומטורפת לחלוטין. אני סיימתי הרבה שנות לימודים והברקתי שם. ורק העליות והירידות הדרסטיות במשקל ובצורת התזונה עשויים להסגיר אותי. אבל רק למי ששם לב ממש. אבל כאן בפורום, אני יכולה לדבר על זה, כמו שבא לי. למרות שלפעמים אני לא מתחברת למה שאתן מדברות עליו, כי זה נובע אצלי מדברים אחרים. מחורבנים לא פחות. כאילו כל המחלות שלכן מרוכזות בי. ביי בינתיים
עבורי זה דבר ענק שהפורום קיים. אני חיה לבד עם המחלה שלי. לפי מה שאני רואה כאן, רובכם במצב דיי מתקדם בטיפול או במודעות. משום מה תמיד נראה לי שאצלי זה הכי מסובך. יותר מסובך מכל אחד ולכן לא ניתן לטיפול. הפסיכיאטרית בבי``ח אמרה שאני חייבת להתחיל מיד בטיפול. זה המשפט שמהדהד לי כבר חודשים בראש. סיפרתי לה על קצה המזלג ממה זה התחיל, מתי (תשע שנים זה המון , אתם יודעים?). סיפרתי לה באיזה תקופות זה תוקף אותי, מאיזו סיבה. זה לא קשור לרצון שלי להיות זה. זה לא קשור לרצון לאהוב את עצמי. זה קשור להרבה דברים מורחבים ואחרים. והרופאה יודעת את זה ולכן היא אמרה שאני צריכה להתחיל בשיחות. שיחות שתשולבנה עם טיפול פיזי. אבל היא הודיעה לי שלפני התחלת השיחות אי אפשר לאשפז, למרות שהמצב הפיזי שלי על הפנים. יש דברים בראש שצריך לסדר קודם לכן. אולי בעצם אני פסיכית? הבעיה שלי היא עם עצמי ורק עם עצמי. ימי הצום שאני עושה לעצמי או שבועות הצום, הם הכי חמורים. כי אני לא שמה לב שאני עושה את זה. טוב די אני לא אשגע אתכם. מי שפוגש אותי ביוםיום לעולם לא ינחש שאני חולה. בחיים. כי אני בחורה עליזה ושמחה ומטורפת לחלוטין. אני סיימתי הרבה שנות לימודים והברקתי שם. ורק העליות והירידות הדרסטיות במשקל ובצורת התזונה עשויים להסגיר אותי. אבל רק למי ששם לב ממש. אבל כאן בפורום, אני יכולה לדבר על זה, כמו שבא לי. למרות שלפעמים אני לא מתחברת למה שאתן מדברות עליו, כי זה נובע אצלי מדברים אחרים. מחורבנים לא פחות. כאילו כל המחלות שלכן מרוכזות בי. ביי בינתיים