הפוקוס השמיני
פוקוס, מי שלא מכיר, היא להקת רוק מתקדם מהולנד. היא הוקמה ב-69 ע"י החלילן/קלידן ת'ייס ואן ליר, הוציאה 7 אלבומים, והתפרקה ב-78. הלהקה הצליחה להכניס למצעדים באמריקה כמה להיטים (House of the King, Hocus Pocus ו-Sylvia) וכך ביססה לעצמה מעמד של אחת הלהקות ההולנדיות החשובות בשנות ה-70. הלהקה אמנם שינתה סגנון לאורך השנים, מלהקת פופ-פסיכדלי ללהקת רוק מתקדם סימפוני ובהמשך ללהקת ג'ז-רוק, אבל היה ללהקה צליל ייחודי מאד שניתן לזהות בכל האלבומים - סאונד גיטרה צלול וזורם באדיבות הגיטריסט המוערך יאן אקרמן, שגם ידע לתת דיסטורשן בקטעים הרוקיסטים יותר, אבל באיפוק וטוב טעם; נגינת החליל א-לה איאן אנדרסון של ואן ליר; ההשפעות החזקות של באך על הלחנים של ואן ליר שהועצמו ע"י הדמיון של צליל אורגן ההמונד שלו לעוגב כנסייתי; ובאופן כללי, הלחנים והעיבודים שהיו מורכבים ועדיין קליטים, מלודיים ומלאי רגש. לפני שנה החליטה חבורת מוסיקאים הולנדים להכין לת'ייס ואן ליר הפתעה ולעשות לכבודו מופע מחווה. ת'ייס התלהב מאד, והפתיע אותם כשהחליט להצטרף אליהם בעצמו. במקום להסתבך יותר מדי עם שמות החליטו לקרוא להרכב פוקוס, כמו ללהקה המיתולוגית, וזאת למרות שת'ייס הוא החבר היחיד מן ההרכב המקורי. לפני שנה הוציאו את האלבום "8" (זהו אלבום האולפן השמיני שיוצא תחת השם פוקוס) ויצאו למסע הופעות. מכיוון שהבסיס של ההרכב הזה הוא להקת מחווה ששאפה לשחזר את הצליל של פוקוס המקורית, התוצאה נשמעת כמו אלבום אבוד של פוקוס משנות ה-70. יאן דומי מפגין שליטה נאה בסגנון האקרמני הייחודי, ואילו המתופף ברט סמאק והבסיסט בובי יעקובס שמשלימים את ההרכב מהווים רית'ם סקשן סולידי שמשאיר את מרכז הבמה לדואו גיטרה/קלידים, כמו בפוקוס המקורית. יש בזה חסרון ויתרון: אחת הבעיות שתהיה למי שמכיר את הלהקה היטב, היא שהוא יוכל למצוא כמעט בכל שיר הצדעה לשירים ישנים שלהם. ל-Tamara's Move למשל, יש מבנה דומה ל-House of the King מן האלבום הראשון, Fretless Love מכיל כמה מוטיבים מ-Focus 2 מן האלבום השני ואילו ב-Neurotika ואן ליר שר יודל, כמו בלהיט המפורסם Hocus Pocus. מצד שני, זאת גם עוצמתו של האלבום - מי שאוהב את הצליל של פוקוס משנות ה-70 מקבל אותו כאן במיטבו. הלהקה אינה מתיימרת להתקדם עם רוח הזמן - הם רוצים להשמע כמו הלהקה האהובה עליהם והם עושים זאת בדייקנות רבה. רגעי השיא: גרסה מחודשת ל-Brother מן האלבום Focus con Proby שעולה על המקור, ומסתיימת בציטוט חינני של הקטע Eruptions (מן האלבום Moving Waves). ב-Tamara's Move דומי הצליח לכתוב קטע פוקוסי טיפוסי, נעימה קצבית וקליטה שאתם עלולים למצא את עצמכם אח"כ מזמזמים בלי לשים לב במקלחת או ברמזור. Focus 8 [*] והשיר ?Sto Ces Raditi Ostatac Zivota [**] גם הם קטעים טובים שראויים לתשומת לבכם. רגעי השפל: שירת היודל המפורסמת בשיר Hocus Pocus היתה הברקה ארעית של ואן ליר במהלך החזרות, והיא שהעניקה לשיר את הפן המטורף שהפך את השיר ללהיט כה מצליח. הבעיה היא שזה מסוג הגימיקים ששורפים את עצמם מהר. באלבום הזה חזרו על השטאנץ פעמיים - בשיר הראשון והסתמי Rock and Rio (בחירה גרועה מאד לטראק ראשון באלבום) ובשיר Neurotika. טראק הבונוס Flower Shower [***] הוא פרודיה עליזה על חליל הקסם של מוצרט. משעשע בפעם הראשונה, נמאס כבר בשניה. לסיכום: למי שלא מכיר את הלהקה הייתי ממליץ להתחיל עם הקלאסיקות - אחד מארבעת האלבומים הראשונים, רצוי Moving Waves. עם זאת, מדובר באלבום שמשמר יפה את הרוח של פוקוס הישנה והטובה, ואין סיבה להפנות לו עורף. אפשר לתת צ'אנס. [*] בכל אחד מאלבומי האולפן שלהם הקפידו פוקוס לקרוא לאחד הקטעים בשם "פוקוס x" לפי מניין האלבום בדיסקוגרפיה שלהם. [**] מסיבה שטרם הצלחתי לברר את טיבה, בחרו חברי הלהקה להעניק לחלק מן השירים באלבום שמות בשפה הסרבית. [***] מדוע קטע שנמצא על דיסק בהוצאה הראשונה שלו מוגדר כקטע בונוס? לא ברור לי העניין הזה. אולי טריק שיווקי מהסוג הירוד ביותר? משהו כזה: "כשאתם קונים את הדיסק, אתם משלמים על 12 השירים הראשונים בלבד. הקטע ה-13 הוא בונוס על חשבוננו!"
פוקוס, מי שלא מכיר, היא להקת רוק מתקדם מהולנד. היא הוקמה ב-69 ע"י החלילן/קלידן ת'ייס ואן ליר, הוציאה 7 אלבומים, והתפרקה ב-78. הלהקה הצליחה להכניס למצעדים באמריקה כמה להיטים (House of the King, Hocus Pocus ו-Sylvia) וכך ביססה לעצמה מעמד של אחת הלהקות ההולנדיות החשובות בשנות ה-70. הלהקה אמנם שינתה סגנון לאורך השנים, מלהקת פופ-פסיכדלי ללהקת רוק מתקדם סימפוני ובהמשך ללהקת ג'ז-רוק, אבל היה ללהקה צליל ייחודי מאד שניתן לזהות בכל האלבומים - סאונד גיטרה צלול וזורם באדיבות הגיטריסט המוערך יאן אקרמן, שגם ידע לתת דיסטורשן בקטעים הרוקיסטים יותר, אבל באיפוק וטוב טעם; נגינת החליל א-לה איאן אנדרסון של ואן ליר; ההשפעות החזקות של באך על הלחנים של ואן ליר שהועצמו ע"י הדמיון של צליל אורגן ההמונד שלו לעוגב כנסייתי; ובאופן כללי, הלחנים והעיבודים שהיו מורכבים ועדיין קליטים, מלודיים ומלאי רגש. לפני שנה החליטה חבורת מוסיקאים הולנדים להכין לת'ייס ואן ליר הפתעה ולעשות לכבודו מופע מחווה. ת'ייס התלהב מאד, והפתיע אותם כשהחליט להצטרף אליהם בעצמו. במקום להסתבך יותר מדי עם שמות החליטו לקרוא להרכב פוקוס, כמו ללהקה המיתולוגית, וזאת למרות שת'ייס הוא החבר היחיד מן ההרכב המקורי. לפני שנה הוציאו את האלבום "8" (זהו אלבום האולפן השמיני שיוצא תחת השם פוקוס) ויצאו למסע הופעות. מכיוון שהבסיס של ההרכב הזה הוא להקת מחווה ששאפה לשחזר את הצליל של פוקוס המקורית, התוצאה נשמעת כמו אלבום אבוד של פוקוס משנות ה-70. יאן דומי מפגין שליטה נאה בסגנון האקרמני הייחודי, ואילו המתופף ברט סמאק והבסיסט בובי יעקובס שמשלימים את ההרכב מהווים רית'ם סקשן סולידי שמשאיר את מרכז הבמה לדואו גיטרה/קלידים, כמו בפוקוס המקורית. יש בזה חסרון ויתרון: אחת הבעיות שתהיה למי שמכיר את הלהקה היטב, היא שהוא יוכל למצוא כמעט בכל שיר הצדעה לשירים ישנים שלהם. ל-Tamara's Move למשל, יש מבנה דומה ל-House of the King מן האלבום הראשון, Fretless Love מכיל כמה מוטיבים מ-Focus 2 מן האלבום השני ואילו ב-Neurotika ואן ליר שר יודל, כמו בלהיט המפורסם Hocus Pocus. מצד שני, זאת גם עוצמתו של האלבום - מי שאוהב את הצליל של פוקוס משנות ה-70 מקבל אותו כאן במיטבו. הלהקה אינה מתיימרת להתקדם עם רוח הזמן - הם רוצים להשמע כמו הלהקה האהובה עליהם והם עושים זאת בדייקנות רבה. רגעי השיא: גרסה מחודשת ל-Brother מן האלבום Focus con Proby שעולה על המקור, ומסתיימת בציטוט חינני של הקטע Eruptions (מן האלבום Moving Waves). ב-Tamara's Move דומי הצליח לכתוב קטע פוקוסי טיפוסי, נעימה קצבית וקליטה שאתם עלולים למצא את עצמכם אח"כ מזמזמים בלי לשים לב במקלחת או ברמזור. Focus 8 [*] והשיר ?Sto Ces Raditi Ostatac Zivota [**] גם הם קטעים טובים שראויים לתשומת לבכם. רגעי השפל: שירת היודל המפורסמת בשיר Hocus Pocus היתה הברקה ארעית של ואן ליר במהלך החזרות, והיא שהעניקה לשיר את הפן המטורף שהפך את השיר ללהיט כה מצליח. הבעיה היא שזה מסוג הגימיקים ששורפים את עצמם מהר. באלבום הזה חזרו על השטאנץ פעמיים - בשיר הראשון והסתמי Rock and Rio (בחירה גרועה מאד לטראק ראשון באלבום) ובשיר Neurotika. טראק הבונוס Flower Shower [***] הוא פרודיה עליזה על חליל הקסם של מוצרט. משעשע בפעם הראשונה, נמאס כבר בשניה. לסיכום: למי שלא מכיר את הלהקה הייתי ממליץ להתחיל עם הקלאסיקות - אחד מארבעת האלבומים הראשונים, רצוי Moving Waves. עם זאת, מדובר באלבום שמשמר יפה את הרוח של פוקוס הישנה והטובה, ואין סיבה להפנות לו עורף. אפשר לתת צ'אנס. [*] בכל אחד מאלבומי האולפן שלהם הקפידו פוקוס לקרוא לאחד הקטעים בשם "פוקוס x" לפי מניין האלבום בדיסקוגרפיה שלהם. [**] מסיבה שטרם הצלחתי לברר את טיבה, בחרו חברי הלהקה להעניק לחלק מן השירים באלבום שמות בשפה הסרבית. [***] מדוע קטע שנמצא על דיסק בהוצאה הראשונה שלו מוגדר כקטע בונוס? לא ברור לי העניין הזה. אולי טריק שיווקי מהסוג הירוד ביותר? משהו כזה: "כשאתם קונים את הדיסק, אתם משלמים על 12 השירים הראשונים בלבד. הקטע ה-13 הוא בונוס על חשבוננו!"
