בוא אני אסביר לך דבר קטן..
לספורטאים יש דבר קטן שמשפיע מאוד על היכולות שלהם, זהו מרכיב הביטחון שלהם ביכולותיהם. ברגע ששחקן משחק מעט יש לו זמן לחשוב, וכשהוא תוהה למה הוא לא משחק כל כך הרבה המסקנה הנצחית היא "אני לא טוב מספיק". מה שמוריד את הביטחון שלהם ביכולותיהם, ובסופו של דבר כשהם נכנסים לשחק הם כל כך בטוחים שהם גרועים - שהם פשוט משקפים את הדימוי שיצרו לעצמם. מתוסבך, אני יודע, לכן נהוג להביא פסיכולוגים לקבוצות כדורגל\סל. עכשיו - סליי בהתחלה אכן פישל כשקיבל הזדמנויות אמיתיות, אבל הטעות היתה לוותר עליו מהר לפני שהורידו אותו לספסל לצמיתות. עכשיו המצב שלו מבחינת ביטחון היא בין "אני זוועה" ל"אני בחיים לא מכניס כדור לסל". במצב הזה יש לנו שתי אפשרויות: האפשרות הראשונה, הישראלית, להיות קצרי סבלנות ולזרוק אותו קיבינמט (כמו שכבר אתם עושים פה זה זמן לא מועט, ועיתוני סוף השבוע הירושלמיים רק מוסיפים למדורה זו), האפשרות השניה, שנראית לי יותר הגיונית היא לתת לבחור לשחק, לפתח לעצמו את הביטחון, גם אם זה יעלה לנו בכמה הפסדים בליגה הרגילה. בסופו של דבר, במשחקים המכריעים אנו עשויים לגלות שהרווחנו שחקן גדול בדיוק בזמן החשוב. אני חוזר ואומר - שחקן גדול. אדלשטיין לא סתם לקח אותו. חפשו קצת נתונים על הבחור, נראה לכם שמלך השלשות בכל הזמנים בקבוצתו במכללות פתאום פשוט לא קולע? נראה לכם ששחקן ברמות נמוכות היה נבחר לדראפט? לא משנה אם זה מקום 54, עם כל השחקנים הישראליים ה"גדולים" שלנו לא הכנסנו אפילו אחד, אפילו לא למקום 60. לא קטש, לא הנפלד, ולא שפר, כולם שחקנים גדולים מבחינתנו - אף אחד מהם לא נכנס לNBA בסיכומו של דבר. בקיצור - תנו לבחור הזדמנות, זה ישתלם.