הפואטיקה שבזנות ../images/Emo47.gif
היום יותר מתמיד דומה כי הגבר המודרני, עתיד להפנות את מירב מרצו, להשגת טלפון נכון של נערה עגונה, הגונה, עטורה, מבית כמעט טוב (עם פוטנציאל לשיפור בתעודה של ט"ו בשבט)עד טוב מאד. בימים טורפים אלו נראית היציאה מפתח הבית, כיציאתו של יאשק הקטן את חומות הגטו, להביא נתח מהקשה של הלחם למשפחתו. בראש , ניצבים להם לוחמי החופש המשוללים כל אידאל חופשי, העלולים להתעלף דוקא אל מול האושר הפרטיקולרי שלך, בטנגו של אש ודם. בהמשך, מחירים מופקעים לכפית קפה, ושקיק סוכר נייטרלי. ואו שיבאס דל בכוסית עטויה טל. ובמרכז הנשים האבודות מטרויה: הלא הן הנשים המקסימות של עולמנו המר. ליד כל אשה תמצא קיר, טוב לא ממש קיר, יותר קירון, דוק של אדנות המורכבת מחינוך קלוקל של הורים מסרסים, וקורטוב של נשיות עשויה כהלכה. הקיר שביר, ועם תרקח קוקטיל מנוסח, הוא יקרוס בדממה דקה, ומעברו השני תמצא את הגרסה המודרנית לספר המופת "נשים קטנות". כי כשתבקע החומה, הן תהפוכנה חבורבורתיהן, הטפרים ישובו לנדניהם, ואושר גדול יציף את שני הצדדים כמו התפרצות וולקנית בערבות קונגו. שיחה קלה עד בינונית, הכרות, החלפת אוטוביוגרפיות מקוצרות (ללא אוטוגרף), חצי פגישה - פגישה. והופה. אך כאמור ימים טורפים הם אלה, צוק העיתים מאיים לדקור, כמו גם זוג עיניים צולבות, בטרום ניסוח. וכך ניצב אדם בפני דילמה מוסרית עמוקה. יצאת, שתיתי אכלת, לא התפוצצת, פגשת, שתית (גם היא), אכלת, (היא פחות), הקסמת, מתחת, שילמת, הפנמת, חיזרת, ביקשת, תחננת, העלת, שיגלת, גמרת. בהחלט נעים אבל בכל זאת - טורח. בכל זאת השקעה מול תוצאה, בכל זאת רווח מול הפסד, והמדד כבר לא מי יודע מה. ואז כבר כמעט התחרטת, נשבעת, ייחלת... ונרגעת. ושוב ערב ויהי בוקר ויהי ערב יום חמישי. והנה תעלנה 7 מלאכיות לעולם וכל אחת מסמלת מלכות בעולם: מלכות החן, מלכות הדבש, מלכות המגלב, מלכות בית דוד (בת שבע). והנה אתה מעלעל באצבעותייך, בין תמונותיהן של עלמות החמד מחצי האי קרים מזרחה, ובלבך אוחזת התרגשות גדולה. בחרת. התקלחת, התבשמת, התלבשת לא ברישול, הבטת בראי והמצפון נראה טוב מאד, אדיש ומנומנם (ככה אני אוהב אותו). הנה הדלת מביעה רצון להפתח, הנה בת שבע אשת הסגולה, בשמלה סגולה עד ירוקה, ובעיניי איזמרגד פקוחות (נסגור על חומות). ניכנסת , ומפגינה שמחה. הגיע הזמן לוידוי בנות: הרבה יותר מרגש בעינינו לכבוש זונה, מאשר אישה מן הישוב. לכבוש זונה, זה שווה ערך להשכבת נסיכה סקנדינבית, או את אשת חברך הנפעמת. כי היא אשת מקצוע שכמותה , לא מתפעלת בקלות. כלל וכלל לא, אפילו לא ממה שאתן כה מתפעלות מפניו. סוף וידוי. נכנסת ומחייכת, אתה חמוד היא אומרת במבטא סטליניסטי עדין. אנו מחליפים חוויות על המהפכה. לנין , טרוצקי ודוסטוייבסקי, ומקבלים אווירה של אחו. היא מתקלחת, להסיר ספק. היא חוזרת, רק מגבת לגופה, והופ רק גופה לגופה. וזה עושה נעים בקרנית. אני מחקה את הילכותיה בדרך ארץ. ומתקרב. כשני ידידים ותיקים אנחנו פורמים את שתיקת גופנו, ובעליצות הדדית (בנות- תסמנו לכן את המשפט כדי להכנס בי) אנחנו משתגלים ברוך אנד רול אנד רוק. תוך כבוד הדדי ומשמעת קבוצתית מופקרת. לאחר שסיבת התכנסותנו כאן כבר התפזרה לחלל החדר, אנחנו יושבים בנחת ומלהגים דברי השהייה למען יחלפו 6 הדקות המכריעות בין זקיפות הקומה, לקומה השניה. וזה קורה, כשהרוח מנשבת. שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע, ולחשוב שהייתי יכול להיות עכשיו בחוץ, מצוייד בחמישים אחוז סיכוי, זה קרה וזה יקרה. אבל לא הערב. מאתיים ש"ח מחליפים ידיים. מבעל המסעדה לבעל הנערה, ולנערה (אני מאד מקווה). זהו הבארטר בשיא תפארתו התנכ"ית. אני פורש לעיסוקיי, היא לעיסוקיה המגוונים משלי. ולילה מתקתק עומד ליפול בכל כובד משקלו על אזרח המאה, הרפוי, והתלוי. לישון ! וזה לא סובל דיחוי. שלכם קופרניקוס.
היום יותר מתמיד דומה כי הגבר המודרני, עתיד להפנות את מירב מרצו, להשגת טלפון נכון של נערה עגונה, הגונה, עטורה, מבית כמעט טוב (עם פוטנציאל לשיפור בתעודה של ט"ו בשבט)עד טוב מאד. בימים טורפים אלו נראית היציאה מפתח הבית, כיציאתו של יאשק הקטן את חומות הגטו, להביא נתח מהקשה של הלחם למשפחתו. בראש , ניצבים להם לוחמי החופש המשוללים כל אידאל חופשי, העלולים להתעלף דוקא אל מול האושר הפרטיקולרי שלך, בטנגו של אש ודם. בהמשך, מחירים מופקעים לכפית קפה, ושקיק סוכר נייטרלי. ואו שיבאס דל בכוסית עטויה טל. ובמרכז הנשים האבודות מטרויה: הלא הן הנשים המקסימות של עולמנו המר. ליד כל אשה תמצא קיר, טוב לא ממש קיר, יותר קירון, דוק של אדנות המורכבת מחינוך קלוקל של הורים מסרסים, וקורטוב של נשיות עשויה כהלכה. הקיר שביר, ועם תרקח קוקטיל מנוסח, הוא יקרוס בדממה דקה, ומעברו השני תמצא את הגרסה המודרנית לספר המופת "נשים קטנות". כי כשתבקע החומה, הן תהפוכנה חבורבורתיהן, הטפרים ישובו לנדניהם, ואושר גדול יציף את שני הצדדים כמו התפרצות וולקנית בערבות קונגו. שיחה קלה עד בינונית, הכרות, החלפת אוטוביוגרפיות מקוצרות (ללא אוטוגרף), חצי פגישה - פגישה. והופה. אך כאמור ימים טורפים הם אלה, צוק העיתים מאיים לדקור, כמו גם זוג עיניים צולבות, בטרום ניסוח. וכך ניצב אדם בפני דילמה מוסרית עמוקה. יצאת, שתיתי אכלת, לא התפוצצת, פגשת, שתית (גם היא), אכלת, (היא פחות), הקסמת, מתחת, שילמת, הפנמת, חיזרת, ביקשת, תחננת, העלת, שיגלת, גמרת. בהחלט נעים אבל בכל זאת - טורח. בכל זאת השקעה מול תוצאה, בכל זאת רווח מול הפסד, והמדד כבר לא מי יודע מה. ואז כבר כמעט התחרטת, נשבעת, ייחלת... ונרגעת. ושוב ערב ויהי בוקר ויהי ערב יום חמישי. והנה תעלנה 7 מלאכיות לעולם וכל אחת מסמלת מלכות בעולם: מלכות החן, מלכות הדבש, מלכות המגלב, מלכות בית דוד (בת שבע). והנה אתה מעלעל באצבעותייך, בין תמונותיהן של עלמות החמד מחצי האי קרים מזרחה, ובלבך אוחזת התרגשות גדולה. בחרת. התקלחת, התבשמת, התלבשת לא ברישול, הבטת בראי והמצפון נראה טוב מאד, אדיש ומנומנם (ככה אני אוהב אותו). הנה הדלת מביעה רצון להפתח, הנה בת שבע אשת הסגולה, בשמלה סגולה עד ירוקה, ובעיניי איזמרגד פקוחות (נסגור על חומות). ניכנסת , ומפגינה שמחה. הגיע הזמן לוידוי בנות: הרבה יותר מרגש בעינינו לכבוש זונה, מאשר אישה מן הישוב. לכבוש זונה, זה שווה ערך להשכבת נסיכה סקנדינבית, או את אשת חברך הנפעמת. כי היא אשת מקצוע שכמותה , לא מתפעלת בקלות. כלל וכלל לא, אפילו לא ממה שאתן כה מתפעלות מפניו. סוף וידוי. נכנסת ומחייכת, אתה חמוד היא אומרת במבטא סטליניסטי עדין. אנו מחליפים חוויות על המהפכה. לנין , טרוצקי ודוסטוייבסקי, ומקבלים אווירה של אחו. היא מתקלחת, להסיר ספק. היא חוזרת, רק מגבת לגופה, והופ רק גופה לגופה. וזה עושה נעים בקרנית. אני מחקה את הילכותיה בדרך ארץ. ומתקרב. כשני ידידים ותיקים אנחנו פורמים את שתיקת גופנו, ובעליצות הדדית (בנות- תסמנו לכן את המשפט כדי להכנס בי) אנחנו משתגלים ברוך אנד רול אנד רוק. תוך כבוד הדדי ומשמעת קבוצתית מופקרת. לאחר שסיבת התכנסותנו כאן כבר התפזרה לחלל החדר, אנחנו יושבים בנחת ומלהגים דברי השהייה למען יחלפו 6 הדקות המכריעות בין זקיפות הקומה, לקומה השניה. וזה קורה, כשהרוח מנשבת. שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע, ולחשוב שהייתי יכול להיות עכשיו בחוץ, מצוייד בחמישים אחוז סיכוי, זה קרה וזה יקרה. אבל לא הערב. מאתיים ש"ח מחליפים ידיים. מבעל המסעדה לבעל הנערה, ולנערה (אני מאד מקווה). זהו הבארטר בשיא תפארתו התנכ"ית. אני פורש לעיסוקיי, היא לעיסוקיה המגוונים משלי. ולילה מתקתק עומד ליפול בכל כובד משקלו על אזרח המאה, הרפוי, והתלוי. לישון ! וזה לא סובל דיחוי. שלכם קופרניקוס.
