הפגישה הראשונה

הפגישה הראשונה

אני דופק בדלת, כולי נרגש, חושש. את פותחת אותה, עינינו מצטלבות לרגע ואני מסיט את מבטי. אנחנו סוקרים אחד את השניה ואני נכנס פנימה. התחושה מגושמת משהו, אבל זה בדיוק מה שחלמתי עליו כל כך הרבה זמן. מבלי להתעכב הרבה, את מורה לי להתפשט. אני עושה כן ונפטר מהבגדים, נותר עירום, עם איבר זקור. את לבושה כמובן ואני מרגיש קצת מוזר. במבטך את מסמנת לי לרדת על ארבע ולהתקרב אליך. את מניחה קולר על צוארי ומתחילה להוליך אותי ברחבי הבית, סיבוב היכרות עם הממלכה שלך. אנחנו עוצרים פתאום וכשרגלך בועטת בי קלות אני מבין את הרמז ומתחיל ללקק את נעליך. מלקק את שתיהן ביסודיות עד שהן מבריקות. את רוכנת אלי, משכיבה אותי על הבטן וקושרת את שתי ידי מאחור. את מצווה עלי להסתובב על הגב וכך אני נותר חסר אונים מולך. עם חיוך קל על פנייך את אומרת לי "הגיע הזמן לבחון את סף הכאב שלך". את נעלמת לרגע וחוזרת עם נר גדול דולק. אני מביט בך ולפני שאני מבין מה קורה אני מרגיש את טיפות שעווה חמות נוחתות על גופי. את מטיילת עם הנר מעל החזה ויורדת למטה עד לאיבר הזקור שלי. קריאת כאב שלי מזכה אותי בהצלפה הגונה. את ממשיכה לשחק עם גופי ומחליטה לבדוק את החור שלי. בתחילה עם אצבע אחת שנכנסת פנימה לאט ואחר כך עם איבר גדול המפלח את אחוריי. אני נאנק מכאב וזוכה לעוד הצלפה ממך. "עכשיו הגיע הזמן שתהיה קצת שימושי" את אומרת לי תוך שאת משחררת את ידי הקשורות. את מסירה את מכנסייך ומתיישבת על פני. אני מתחיל מייד לענג את מלכתי, שולח את לשוני פנימה ועושה כמיטב יכולתי... כשאת כמעט גומרת, מצטרף אלינו אדונך. הוא מביט בשנינו ודורש ממך מיד לרדת על ארבע לידי. הסיטואציה לא מוצאת חן בעיניו ושנינו נענשים בעזרת אותו השוט בו הצלפת בי קודם. כעת מוטלת על שנינו המשימה לענג את האדון...
 
הפגישה הראשונה - המציאות

הפגישה הראשונה – זה קורה... "עליך להיות ב... בשעה ..." ריצדה ההודעה על המסך, בצירוף טיפ או אולי נאמר הזהרה שלא לאחר כיוון שהמקום עמוס בדרך כלל כך ועלי להגיע בזמן ולדאוג לנו למקומות ישיבה מתאימים. נו, זה לא נשמע מסובך. כל שעלי לעשות הוא להקדים בשעה קלה על מנת לדאוג למוקמות המבוקשים על ידי גברתי. קצת מוזר יהיה לשבת לבד על הבר ולהמתין לאדם שמעולם לא פגשתי אבל... הערב הגיע ואני כדרכי בקודש – מאחר. אני יושב מחוץ לבר וממתין, תוהה איך היא תגיב לכך שלא עמדתי במשימה הראשונה שהוטלה עלי. היא מגיעה ו.. אין תגובה. אני מסביר לה שנאלץ להמתין עד הכניסה ואנחנו עוברים לשבת במקום מעט צדדי יותר. לא מעט אנשים מסביבנו וזה לא נראה מטריד אותה. אני מספר קצת על עצמי היא מספרת מעט על עולם השליטה שלה ושל אדונה ומתחילים לשחק. אני נבוך בעיקר מוטרד מהסביבה. היא מגישה לי שקית ובה שמן תינוקות ושרשרת חרוזים. הו – מתחיל להיות כאן מעניין אני חושב לעצמי. אני ניגש לשירותים ומבצע את הוראתה – החרוזים בפנים, אחד נותר בחוץ וטבעת הקשורה אליהם מציצה מחוץ למכנס. אני חוזר למקומי. היא שואלת אותי האם מלאתי את הוראתה ואני עונה בשקט "כן גברתי". אני נשאל עוד מספר שאלות על ההרגשה שלי כעת, בעקבות חוסר הנסיון שלי אני מניח, וממשיכים הלאה. היא שולחת אותי להביא לה כוס מים, בלי קרח, לא לפני שהיא דואגת למשוך מעט בטבעת שנותרה בחוץ. אני הולך, מרגיש עתה טוב יותר את החרוזים במקומם וחוזר עם כוס מים, עם קרח... לא באשמתי אך תוהה מה תהיה תגובתה. אחרי הכל אנחנו במקום ציבורי ותגובתה מובעת במלים בלבד... היא שואלת אותי מה אני יודע לעשות למען גברתך, כאשר אני מזכיר "מסג'" היא שולחת אלי את כף ידה – ומצווה – "מסג'". אני מתחיל לעסות את ידה ותוהה מה לעזאזל חושבים כל האנשים מסביבנו על הזוג המוזר הזה.... כך עוברות להן עוד כמה דקות עד שהיא מורה לי לגשת לשירותים שוב. היא מוציאה את שמן התינוקות מהשקית שקודם החזקתי ומשאירה אותו אצלה, כל אחד יכול לראות זאת ולי נדמה שלכולם שם ברור לאיזו מטרה אני נגש לשירותים. אני חוזר, החרוזים בשקית ואנחנו עוזבים את המקום. חיוך על פניה שאני לא מצליח לפענח. בדרכינו החוצה אני מקבל את המשימה לכתוב ולפרסם את קורותינו הערב – והרי זה לפניכם...
 
למעלה