הפאזל של החיים

[אושה המתוק]

נכון

נכון לא קל אבל טטפלו בכאב עכשיו, על תחכו לחיות חיים שלמים כדי לטפל בעצמך, כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תקראו את הספר בנות ללא אם, מאוד יעזור.

 

[S u n n y 1]

אושה המתוק

אכן הטיפול היה גלגל ההצלה שלי, בגיל 20, 10 שנים לאחר מות אימי, פניתי לראשונה לפסיכולוגית, ומאז אני מחלקת את החיים שלי ל - לפני שהלכתי אליה, ולאחרי. הטיפול עזר לי להבין דברים רבים, ולבכות את כל הכאב החוצה. אני מרגישה שאני בן אדם חזק יותר היום וגם הסביבה הקרובה שלי הרגישה את השינוי שחל בי. היה לי חבל שעבר זמן כה רב, לשבת ולעבד רגשות ודברים שקרו שנים רבות לפני, אבל זה היה חשוב וטוב שקרה. אני מאמינה שכשהייתי באמת מוכנה מבחינה רגשית להכיל את הכאב וההתמודדות, עשיתי את זה. לכל אחד יש את ה"קצב הרגשי" שלו בהתמודדות עם הכאב בסך הכל. הספר "בנות ללא אם" מדהים, לפעמים בהזדהות יש בה בכדי להשיל טונות של כאב.

 

[אושה המתוק]

מודה לך

לסאני כל כך מוזר שכולנו חשות אותן הרגשות, כאילו כולנו אחת, לעיתים קרובות בזמן האחרון אני חשה כבדות כאילו חיים מעורפלים, ואני מצטערת שלא הלכתי לטיפול, יש לציין שבמשך השנים טיפלתי בעמצי ואני מאוד חזקה, אבל הרגשות היתמות מלווה אותי כל רגע בחיי אושה

 

[S u n n y 1]

היי אושה

אני רציתי ללכת שנים לטיפול, ולא היה לי את האומץ לבקש זאת מהסביבה, ומאבי כי הייתי נערה, ולא היו בי אז את היכולת והכוחות והכלים לדעת לדאוג לעצמי. ואז בגיל 20 הלכתי לטיפול וזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי למען עצמי. זה היה קצת באיחור לאור האובדן שחוויתי 10 שנים קודם, ורוב הטיפול רק "כיביתי שרפות" אבל זה העלה אותי על דרך חדשה ויותר טובה....ולגבי הרגשת היתמות....גם אותי היא מלווה כל חיי, זה הרי הדבר הכי גדול שקרה לי בחיים, והותיר אותי עם הרבה כאב. מקווה שתתחזקי ותרגישי טוב יותר.

 

[Storm131]

נעםבת

אכן גם אצלי יש תמיד תחושה דומה של ניתוק השרשרת.מה שבאמת קרה למרבה הצער.גם בגידול ילדי שהם הנחמה הגדולה של חיי יש תחושה שלא יכולתי לספק להם משפחה מורחבת חמה ותומכת.אך זאת המציאות,יש דברים שאין ביכולתינו לשנות.אנחנו הבנות האלו,פיתחנו אישיות אחרת ומיוחדת אך ברור שהפסדנו המון.עם הזמן למדתי להתמקד במה שיש ובתיקוות לעתיד ואני ממעיטה להתרכז בעבר שאין ביכולתי לשנות.

 

[נ ע ם ב ת]

סטורמי - את פשוט צודקת

ולא שזה פשוט.. אבל אין ברירה אלא להמשיך ולעשות את המיטב שאפשר. אני חושבת שרק אנחנו - מי שחוותה את זה יכולות להבין אחת את השנייה.