חתול לבן חתול שחור
New member
הערכה עצמית
מאין שואבים את הכוח ? מה דרוש לה ? על מה היא מבוססת ? כיצד נבנה לעצמנו הערכה עצמית ועל איזה בסיס ? וכיש לנו, כיצד שומרים עליה ? העולם בו אנו חיים לא תמיד יכול להעניק לנו את התחושה או הערכה לה אנו זקוקים. ז"א שאנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו. לא תמיד מצליח לנו וגם אם העולם תומך מדי פעם , לא נוכל לסמוך על כך כל הזמן. אנחנו לא רוצים לפתח תלות בעולם. זה חייב לבוא מתוכנו ובשליטתנו. איך עושים זאת ? קודם כל, אנחנו חייבים להכיר בכך שאף אחד מאתנו אינו מושלם, כולנו טועים ולפעמים מתרשלים אם מתוך עצלנות או אדישות בהתאם למצב הרוח בו אנו נתונים אלא אם כך זה כל הזמן. מותר לנו לטעות, לשגות, לפספס ואין זה אומר שאנו כאלה גם באופי. כל אדם טועה, לא תמיד הכל מסתדר לנו כפי שאנו רוצים, אין סיבה שנראה זאת ככישלון. במקום זאת נראה זאת כחוסר ידע, ניסיון, חוסר מיומנות, אי ידיעת הכללים וכו'. מה שחשוב הוא ללמוד מהניסיון וליישמו בעתיד, כלומר לקחת זאת למקום של למידה, ניסוי ותעייה{תהיה}. חוסר יכולת אינה בהכרח כישלון, כ"א מוכשר בדברים מסוימים יותר ואחרים פחות. מעשים המצביעים על התמודדות ושכר בצידה יהיו בחירתנו, הליכה בערב עדיפה על מפגש סתמי לקפה עם חברות, לא שזה לא חשוב, אבל מה שיתן לנו ערך עצמי גבוה יותר תהיה ללא ספק ההליכה המשלבת בריאות ודיאטה וניהול אורח חיים בריא מאשר ישיבה סתמית וריכול וכמובן לא ע"ח הבריאות. אם נדע מהם המגבלות שלנו לא נתאכזב אם דבר שנעשה לא יצלח, נלמד לקבל את עצמנו כפי שאנו ונעשה את כל המאמץ לשנות ולהשתפר אם זה באמת רצוננו. הצלחה או כישלון-דבר יחסי, אין שחור לבן, יש המון תחום אפור ביניהם, נשאף להצליח אולם אם נכשלנו, לא נורא, להבא נשתדל יותר. נעשה תאום ציפיות, במשפחה {בני זוג והילדים} וגם בעבודה. אנחנו חייבים להיות מציאותיים, כך לא נאכזב אף אחד ולא נתאכזב אנו. אי אפשר לצפות שכולם יתנהגו, יחשבו כמונו, יתחשבו כמונו, יראו את הדברים באותם "משקפיים" זה לא עובד, כ"א הוא עולם בפני עצמו, ובהדדיות נעביר זאת לכל מי שאנו בקשר איתו, שהרי "נאה דורש-נאה מקיים". נחדל להתעסק ב"קטנות", נחשוב ב"גדול", קטנוניות לא תביא אותנו לשום מקום טוב, ההפך היא תביא אותנו, בהכרח, למקום של רוגז וכעס, על עצמנו ועל הזולת, נתחשב, ונבקש לקבל התחשבות, נעמוד על הדברים החשובים לנו ונוותר על מה שפחות חשוב. הצבת מטרות ויעדים ברי השגה היא בדרגת חשיבות גבוהה, כי היא היא התורמת לתחושה של הישגיות אולם משהשגנו את מטרותנו, נראה זאת כפרי עמלנו ולא נתהלך כטווס נפוח. מותר לנו להצליח, אבל מותר לנו גם לטעות ולהיכשל, נחזור ל"חדר המצב" ונעבור שוב על כל התוכניות במטרה להבין מה עשינו לא טוב ע"מ לתקן ולהשתפר להבא. לא באנו לעולם הזה כדי לסבול, מותר לנו ליהנות, לקחת חופש, לבלות, לנוח מעמל היום יום וגם להתפנק. לא להפוך זאת להרגל, אולם מצד שני, אסור לנו להעניש עצמנו בעבודה ובטיפול והשגחה על ילדים ע"ח זמן איכות שמגיע לנו..והוא מגיע. הזנחה תביא אותנו למקום לא טוב ומי רוצה להיות במקום שכזה? נפרגן לעצמנו ולסובבים אותנו, נחמיא, ניתן חיזוקים חיוביים, זה יעשה לנו ולסובבים טוב ואגב יש לי חדשות בשבילכם... בדקתי....זה לא עולה כסף. נחשוב חיובי, נדון כל אדם לכף זכות, זה יעזור לנו בימים קשים, זה יעזור לנו לילדנו להיות יצירתיים , קשובים וסבלנים יותר.. זה אגב יעזור לנו אח"כ שנהיה עבורם "צער גידול הורים" הרי מתי שהוא יתהפכו היוצרות ונהפוך ממטפלים ודואגים למטופלים ודאוגים. "כמו שנציע את המיטה-כך נישן עליה" והחזון לעתיד לבוא. ומסתבר שבעצם הערכה עצמית בנויה , קודם כל , על אהבה, הרי איך אפשר להניע את גלגלי העולם על מסלול חיובי בלעדיה, ודבר שני, היכולת שלנו לשלוט על עצמנו ועל המאווים והיצרים שלנו להיות מודעים למה אנו עושים ומה אנו אומרים. והכוון, כמו תמיד..מהפנים החוצה. שלכם
מאין שואבים את הכוח ? מה דרוש לה ? על מה היא מבוססת ? כיצד נבנה לעצמנו הערכה עצמית ועל איזה בסיס ? וכיש לנו, כיצד שומרים עליה ? העולם בו אנו חיים לא תמיד יכול להעניק לנו את התחושה או הערכה לה אנו זקוקים. ז"א שאנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו. לא תמיד מצליח לנו וגם אם העולם תומך מדי פעם , לא נוכל לסמוך על כך כל הזמן. אנחנו לא רוצים לפתח תלות בעולם. זה חייב לבוא מתוכנו ובשליטתנו. איך עושים זאת ? קודם כל, אנחנו חייבים להכיר בכך שאף אחד מאתנו אינו מושלם, כולנו טועים ולפעמים מתרשלים אם מתוך עצלנות או אדישות בהתאם למצב הרוח בו אנו נתונים אלא אם כך זה כל הזמן. מותר לנו לטעות, לשגות, לפספס ואין זה אומר שאנו כאלה גם באופי. כל אדם טועה, לא תמיד הכל מסתדר לנו כפי שאנו רוצים, אין סיבה שנראה זאת ככישלון. במקום זאת נראה זאת כחוסר ידע, ניסיון, חוסר מיומנות, אי ידיעת הכללים וכו'. מה שחשוב הוא ללמוד מהניסיון וליישמו בעתיד, כלומר לקחת זאת למקום של למידה, ניסוי ותעייה{תהיה}. חוסר יכולת אינה בהכרח כישלון, כ"א מוכשר בדברים מסוימים יותר ואחרים פחות. מעשים המצביעים על התמודדות ושכר בצידה יהיו בחירתנו, הליכה בערב עדיפה על מפגש סתמי לקפה עם חברות, לא שזה לא חשוב, אבל מה שיתן לנו ערך עצמי גבוה יותר תהיה ללא ספק ההליכה המשלבת בריאות ודיאטה וניהול אורח חיים בריא מאשר ישיבה סתמית וריכול וכמובן לא ע"ח הבריאות. אם נדע מהם המגבלות שלנו לא נתאכזב אם דבר שנעשה לא יצלח, נלמד לקבל את עצמנו כפי שאנו ונעשה את כל המאמץ לשנות ולהשתפר אם זה באמת רצוננו. הצלחה או כישלון-דבר יחסי, אין שחור לבן, יש המון תחום אפור ביניהם, נשאף להצליח אולם אם נכשלנו, לא נורא, להבא נשתדל יותר. נעשה תאום ציפיות, במשפחה {בני זוג והילדים} וגם בעבודה. אנחנו חייבים להיות מציאותיים, כך לא נאכזב אף אחד ולא נתאכזב אנו. אי אפשר לצפות שכולם יתנהגו, יחשבו כמונו, יתחשבו כמונו, יראו את הדברים באותם "משקפיים" זה לא עובד, כ"א הוא עולם בפני עצמו, ובהדדיות נעביר זאת לכל מי שאנו בקשר איתו, שהרי "נאה דורש-נאה מקיים". נחדל להתעסק ב"קטנות", נחשוב ב"גדול", קטנוניות לא תביא אותנו לשום מקום טוב, ההפך היא תביא אותנו, בהכרח, למקום של רוגז וכעס, על עצמנו ועל הזולת, נתחשב, ונבקש לקבל התחשבות, נעמוד על הדברים החשובים לנו ונוותר על מה שפחות חשוב. הצבת מטרות ויעדים ברי השגה היא בדרגת חשיבות גבוהה, כי היא היא התורמת לתחושה של הישגיות אולם משהשגנו את מטרותנו, נראה זאת כפרי עמלנו ולא נתהלך כטווס נפוח. מותר לנו להצליח, אבל מותר לנו גם לטעות ולהיכשל, נחזור ל"חדר המצב" ונעבור שוב על כל התוכניות במטרה להבין מה עשינו לא טוב ע"מ לתקן ולהשתפר להבא. לא באנו לעולם הזה כדי לסבול, מותר לנו ליהנות, לקחת חופש, לבלות, לנוח מעמל היום יום וגם להתפנק. לא להפוך זאת להרגל, אולם מצד שני, אסור לנו להעניש עצמנו בעבודה ובטיפול והשגחה על ילדים ע"ח זמן איכות שמגיע לנו..והוא מגיע. הזנחה תביא אותנו למקום לא טוב ומי רוצה להיות במקום שכזה? נפרגן לעצמנו ולסובבים אותנו, נחמיא, ניתן חיזוקים חיוביים, זה יעשה לנו ולסובבים טוב ואגב יש לי חדשות בשבילכם... בדקתי....זה לא עולה כסף. נחשוב חיובי, נדון כל אדם לכף זכות, זה יעזור לנו בימים קשים, זה יעזור לנו לילדנו להיות יצירתיים , קשובים וסבלנים יותר.. זה אגב יעזור לנו אח"כ שנהיה עבורם "צער גידול הורים" הרי מתי שהוא יתהפכו היוצרות ונהפוך ממטפלים ודואגים למטופלים ודאוגים. "כמו שנציע את המיטה-כך נישן עליה" והחזון לעתיד לבוא. ומסתבר שבעצם הערכה עצמית בנויה , קודם כל , על אהבה, הרי איך אפשר להניע את גלגלי העולם על מסלול חיובי בלעדיה, ודבר שני, היכולת שלנו לשלוט על עצמנו ועל המאווים והיצרים שלנו להיות מודעים למה אנו עושים ומה אנו אומרים. והכוון, כמו תמיד..מהפנים החוצה. שלכם